  
  
  
|
 |
|
||
  אלכס: מיתוסים וארכטיפיות של אהבה-תושיה -צדק |
|||
|
|||
אלכס היקר, כל יזמות שהיא בנוייה על רעיון התגמול. התושיה, היזמות, והיצירה הפרודוקטיבית הם מאפיין מובהק של האדם בן-מינו sui-generis . המתלווה לתנועה האנושית היוזמת היא תחושת הצדק הטיבעי. לעיתים גוברת האנטרופיה החברתית, מתרבות מגמות ביזה, והתוצאה הינה ברמת הפרט היוצר, או ברמת אליטות קובעות - תחושה וקוגניציה עתירת אקלקטיקה. לכן תוצרים תרבותיים, בפרט בתחום האמנות, תפקידם להשיב אותנו לעצמנו. אלה גורמי תרבות נוגדי-אקלקטיקה. כאלה הם יצירות אנגליות מהמאה ה- 16 וה- 17 כמו Brave new world (שיצא גם בגרסה גרוטסקית/עתידנית בספר של אלדוס האקסלי) ו-paradise lost . כזאת היא המוסיקה הגדולה של בטהובן, שבאה לנגוד, עד כמה שהדבר יצלצל תמוה, את מגמות הריאקציה האירופית שלאחר נפוליאון: זו נועדה להשיב לנו את תחושת האירגון מול האקלקטיקה, תוך האצלה אסטטית של מערך רומנטי/קוגניטיבי המובנה לתוך: אהבה, געגועים וסדר. כזאת גם היא המוסיקה של ווגנר, המנוגדת לרוח האקלקטיקה של הסוציאליסטים והאוטופוסטים והאנרכיסטים החברתיים מהמאה ה- 19 . ווגנר אף התנער מהפרספקטיביזם הרלטיביסטי של ניטשה, כשם שניטשה התנער ממנו, והעלה על נס את הלטיניות (כרמן של ביזה וכד'). רעיון הגיבור למען הצדק, כשברקע המניע - האהבה והאשה האהובה - אינו במיוחד קלויניסטי. תוכל למצוא את תאורך שהובא כאן בנימה אירונית, בדיוק בדמותו ועלילותיו ובאייקונים של ג'ורג' הקדוש. כאן מדובר בארכיטיפיות המשרתת מיתוסים של אהבה-תושיה-עילאית-צדק, כפי שהייתי מכנה אותם. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי