Incessant innovation is a characteristic of human beings... We have been creating ecological crises for ourselves and our habitats for tens of thousands of years. We have been solving them, too. Pessimists will point out that each solution only brings us face to face with the next crisis, optimists that no crisis has proved insoluble yet… in the early 20th century we faced starvation for lack of fertiliser when the population was a billion people,… When we eventually reverse the build-up in carbon dioxide, there will be another issue waiting for us.
חדשנות בלתי פוסקת היא תכונה של בני האדם... אנחנו מייצרים לעצמנו ולסביבתנו משברים אקולוגיים כבר עשרות אלפי שנים. אנחנו גם הצלחנו לפתור אותם. פסימיסטים יציינו שכל פתרון רק מציב אותנו פנים אל פנים עם המשבר הבא, אופטימיסטים שעדין שום משבר לא הוכח כבלתי פתיר... בראשית המאה ה-20 ניצבנו בפני רעב בגלל מחסור בדשנים כאשר אוכלוסיית העולם היתה מיליארד אנשים... כאשר בסופו של דבר נהפוך את מגמת ההצטברות של דו-תחמוצת הפחמן, תחכה לנו כבר עוד סוגיה.
הציטוט למעלה מורכב מקטעים שמסכמים מאמר מאיר עיניים על משברים בהם התנסה המין האנושי משחר ימיו. זהו הבסיס לגישה האופטימיסטית של בעל המאמר לגבי המשברים שבדרך. זו גם נקודת המוצא להתייחסותי לשתי הבעיות העיקריות שניצבות בקידמת הבמה הציבורית (בארץ ובעולם). יחד עם זאת, אני אוהב לבדוק את עצמי מדי פעם.
במאמר קודם כתבתי על מה ואיך תרם ''המהפכן הירוק'', פרופסור נורמן בורלוג, להרחקת סכנת הטרגדיה המאלתוסיאנית אל מעבר לאופק בראשית החצי השני של המאה ה-20. הזכרתי אותו בעיקר בגלל נאומו, במאי 1997, בו התייחס ליכולת המגזר החקלאי לספק את צרכי התזונה של אוכלוסיית העולם בעשורים הבאים. על סמך נתונים על הרמה הטכנולוגית והתפוקה של ענפי החקלאות, ועל סמך תחזיות על גידול האוכלוסיה בעולם, אמר בורלוג שיש יכולת ייצור חקלאית שתספיק להזנת 11 מיליארד אנשים לפחות שצפויים לחיות על כדור הארץ לקראת סוף המאה ה-21 (
המשבר הגדול מאז...?).
נכון להיום הפיתוח הטכנולוגי הוא גורם שהפריך את התחזית של מאלתוס לגבי גידול אספקת המזון (בשיעור חשבוני). גורם נוסף שטרף למאלתוס את הקלפים היתה התופעה שהוסברה על ידי תיאוריית המעבר הדמוגרפי (demographic transition). זו בעצם התיאוריה עליה היתה מבוססת תחזית גידול האוכלוסיה בה השתמש בורלוג בנאומו. הצגת התיאוריה הזאת תהיה הנושא הראשון שלנו. אחר כך נציג מספר תחזיות של גידול אוכלוסיית העולם ונעסוק במשמעות שלהן, בעיקר לגבי עתידנו. נמשיך עם רעיונות מה ראוי לעשות כדי שהאנושות לא תפגוש את הטרגדיה המאלתוסיאנית מוקדם מידי... ואיך רצוי שמדינאים יפעלו כדי להשפיע על צריכת מקורות האנרגיה.
על תיאורית המעבר הדמוגרפי
התיאוריה עוסקת בהסברת השתנות שיעורי הגידול (קיטון) האוכלוסיה על פני כדור הארץ כחלק מהתהליך של הפיתוח הכלכלי. על פי התיאוריה הגורמים העיקריים שמשפיעים על שיעורי ההשתנות הם שיעורי הילודה, שיעורי התמותה ותוחלת החיים של בני האדם. ראשיתה של התיאוריה בהסברת השתנות שיעורי התמותה והילודה במקביל לתהליך הפיתוח הכלכלי במהלך 200 השנים האחרונות בארצות המפותחות.
הראשון שהבחין בדפוס המשתנה של שיעורי התמותה והילודה, בשנת 1929, היה תומפסון. אבל התיאוריה הוצגה רק בשנת 1945 על ידי פרנק נוטסטיין כאשר הציע הסבר שקושר את ההשתנות הזאת למצב הכלכלי ולתהליך הפיתוח הכלכלי; שינויים במצב הכלכלי הם הסיבה לשינויים בשיעורי התמותה והילודה ובתוחלת החיים ולכן בשיעורי גידול האוכלוסיה. בראשית הדרך הוגדרו ארבעה שלבים:
- בשלב ראשון, חברה מסורתית לפני התיעוש, שיעורי התמותה והילודה גבוהים ודומים.
- בשלב שני, לאחר שהחל התיעוש והפיתוח שיעורי התמותה נופלים מהר. מאחר ואספקת המזון משתפרת וגם תנאי התברואה עולה תוחלת החיים. שיעורי הילודה נשארים כשהיו. ערכה של עבודת הילדים עדין נחשב גבוה. לכן עולה שיעור הגידול של האוכלוסיה.
- בשלב שלישי של הפיתוח הכלכלי, שיעורי הילודה יורדים במהירות בגלל עליה בשכר, תהליך העיור, עליה במעמדן של הנשים (שגם יוצאות לעבוד), במעמד החינוך וירידה בערכה של עבודת הילדים. בגלל הפוטנציאל עולה ההשקעה בחינוך – הורים משקיעים יותר בהון האנושי של ילדיהם. שיעורי הגידול של האוכלוסיה מתחילים להתמתן.
- בשלב רביעי של תהליך הפיתוח הכלכלי שיעורי הילודה והתמותה נמוכים ודומים אחד לשני. שיעור הגידול של האוכלוסיה מתקרב לאפס. לעיתים בגלל ששיעורי הילודה נמוכים מהדרוש לתחלופה שיעור הגידול של האוכלוסיה הופך שלילי.
לאחרונה מדברים על הוספת שלב חמישי כדי לאפיין את המעבר למשקים שבהם המיקוד עובר מתעשיה לשירותים ולהיי-טק (מגזר המידע). התיאוריה של המעבר הדמוגרפי גם שוכללה כדי לכלול את המנגנונים החברתיים דרכם עוברים השינויים.
אבל כמו עם כל תיאוריה במדעי החברה זוהי, כמובן, אידיאליזציה של המציאות; זו הכללה שיתכן ולא תתאים לתיאור מקרים ספציפיים. בכל מקרה, בגדול התיאוריה מתארת את המגמה הגלובלית הנוכחית (
Demographic transition). באתר של משרד החינוך, יש הסבר בעברית וגם מוצגת דיאגרמה שמתארת את ארבעת השלבים בצורה סכמתית (
המעבר הדמוגרפי).
כפי שכבר אמרתי התיאוריה הזאת היתה בבסיס התחזיות עליהן התבסס ''המהפכן הירוק'', פרופסור בורלוג. היא גם הבסיס לתחזיות שנציג בהמשך.
תחזיות לגידול האוכלוסיה הגלובלית
על פי מחקר של האו''ם (
Executive Summary, World Population Prospects: The 2006 Revision) אוכלוסיית העולם הגיעה בשנת 2007 לכ-6.7 מיליארד בני אדם. כאמור התחזיות המעודכנות שנערכות על פי תיאורית המעבר הדמוגרפי נשענות על נתוני הילודה והתמותה עד הלום והנחות לגביהם בעתיד.
התמותה בחלקי העולם המפותחים היא נמוכה וממשיכה לרדת. בשאר העולם היא יציבה ואפילו גדלה במספר ארצות בגלל התדרדרות כלכלית-חברתית וגם בגלל התפשטות מחלת האידס. הילודה בארצות המפותחות צפויה לרדת מ-2.75 ילדים לאישה בשנים 2005 עד 2010 לרמה של 2.05 בסוף התקופה, בשנים 2045 – 2050. לעומת זאת שיעורי הילודה בארצות הכי פחות מפותחות הם גבוהים וצפויים לרדת. יחד עם זאת הם צפויים להישאר גבוהים מאלו בשאר העולם.
על הבסיס הזה ישנן שלוש תחזיות. התחזית האמצעית (medium) שמניחה ירידה בילודה לכדי 2.05 ילדים לאישה וירידה בשיעורי הגידול השנתיים של כלל האוכלוסיה מ-1.17% בשנים 2005 - 2010 לכדי 0.36% בשנים 2045 - 2050. התחזית הגבוה מניחה שהילודה תישאר בסביבות 2.55 ילדים לאישה. ישנה גם התחזית שמניחה שילודה היא יציבה כ-3.49 ילדים לאישה. במקרה הראשון הצפי של האו''ם הוא שהאוכלוסיה תגיע לכ-9.2 מיליארד בני אדם בשנת 2050, במקרה השני היא תגיע לכ-10.7 מיליארד ומקרה השלישי 11.9 מיליארד. הנחה (instant-replacement assumption) נוספת שקיימת בכל התחזיות, כולל אלו שלא הצגתי, מבטיחה ששיעור גידול האוכלוסיה הנובע לא יהיה שלילי.
גידול אוכלוסיית העולם
מקור: U.S. Census Bureau, International Data Base, 2008 First Update
לחץ על התמונה להגדלהחלק מן התחזיות הללו דומות לזאת של ''המהפכן הירוק'' פרופסור בורלוג שצפה לשנת 2025 8.3 מיליארד בני אדם ו-11 מיליארד בסוף המאה. הגרפים
גידול אוכלוסיית העולם ו
שיעורי הגידול של אוכלוסיית העולם מראים שגם התחזית של לשכת המפקדים של ארצות הברית (U.S. Census Bureau) מגיעה עם התחזית האמצעית לתוצאה דומה, כ-9.4 מיליארד בני אדם בשנת 2050. תוצאת ההנחות על שיעורי הילודה והתמותה היא המגמה של ירידת שיעורי גידול האוכלוסיה השנתיים מ-1.16% בשנת 2007 לכדי 0.49% בשנת 2050.
אלו כמובן רמות ממוצעות ובתחזית השתמשו בהנחות לגבי כל ארץ בנפרד. בחלק ניכר מהארצות המפותחות ההפרש בין שיעורי הילודה לשיעורי התמותה הוא שלילי – האוכלוסיה בהן קטֶנה. כך או כך ישנן עוד תחזיות (
World population estimates) אשר מגיעות לתוצאה דומה לזו שהגיעה התחזית של האו''ם. משתמע שלא מעט תחזיות מגיעות לתוצאה על פיה בשנת 2050 יחיו בעולם בין 9 מיליארד ל-11 מיליארד בני אדם.
שיעורי הגידול של אוכלוסיית העולם
מקור: U.S. Census Bureau, International Data Base, 2008 First Update
לחץ על התמונה להגדלהיש כמובן לא מעט מידע שמוביל לצפי שבין השנים 2050 ו-2100 האוכלוסיה תתייצב ואולי תרד מעט. אבל בסופו של דבר צריך לציין שהוצגה רק תחזית גלובלית ולא הראינו התייחסות מה הצפי לגבי כל ארץ וארץ. מי שיעשה זאת ודאי יגלה לא מעט בעיות שיצביעו על כך שבחלק מן הארצות כן צפויות בעיות שמזכירות את הטרגדיה המאלתוסיינית, במיוחד כאשר האפשרויות הטכנולוגיות לא נכללות בצפיות. בקיצור, ישנם הבדלים בין מאפייני תוצאות התחזיות על המציאות הגלובלית-הכללית, לבין חלק מאפייני התוצאות הפרטניות שמרכיבות את השלם.
העניין שלי בתחזיות מקורו ברצון לראות ולבחון על מה ביסס הפרופסור בורלוג את טענתו שיש ויהיה מספיק מזון. עוד רציתי למצוא יותר ביסוס להערכות אם יש או אין מספיק זמן להשלים את הדרוש כדי שתחזיתו של בורלוג, שיהיה מספיק מזון ל-11 מיליארד בני אדם, תתממש. אני מעריך על סמך דברי בורלוג שגם בתרחישים הפחות אופטימיים, בהם מגיעה האוכלוסיה לכדי 11 מיליארד כבר בשנת 2050, יש מספיק זמן להתארגן כדי ליישם את הידע הקיים וגם לא מעט תגליות שקיימות כבר בתהליך של פיתוח מתקדם. בין השאר הכוונה למחקרים בביוטכנולוגיה והנדסה גנטית שיכולים לשפר את עמידות הצמחים למליחות, יובש וחם. אם יצליחו המחקרים הללו להציע למשל זנים של חיטה כאלו, הרי שהידע הזה יוכל לשמש להגדלה משמעותית של השטחים המעובדים שיכולים לשמש לחקלאות בעלות נמוכה יותר - השטח הפוטנציאלי לגידול החיטה יוכל להתרחב אל שולי המדבריות או לתוכם (
המשבר הגדול מאז...?).
מה ראוי לעשות?
הדבר החשוב בעיני הוא ליצור מציאות בה יש תהליך מתמיד של צמיחת ההשכלה והידע הטכנולגי כדי לשפר את יכולות יצור ואספקת המזון. אם ההשקעה בהון פיזי מניעה תהליכי צמיחה כלכלית הרי שהמנוע העיקרי לצמיחה כלכלית בת-קיימא הוא תהליך מתמשך של שיפורים וחידושים טכנולוגיים. הגורם הכי חשוב המניע שיפורים טכנולוגיים הוא תהליך מתמיד של השקעה בהון אנושי. בעוד שההשקעה בהון פיזי מהווה תרומה משמעותית לתהליכי הצמיחה הכלכלית הרי השקעה מתמשכת בהון אנושי גם מרחיבה את שיעורי הצמיחה; השקעה בהון אנושי מרחיבה את מעגל הנהנים מהצמיחה הכלכלית.
מכאן שטיפוח ההון האנושי הוא המטרה העיקרית של מערכת החינוך. במילים אחרות מערכת החינוך היא התשתית הבסיסית עליה יכול לצמוח ולפרוח ההון האנושי שלנו. במציאות כיום, שוק עולמי תחרותי מאד, הופכת רמת ההשכלה לתנאי מאד חשוב לאפשרות לנצל יתרונות יחסיים לצמיחה כלכלית פרטית ולאומית. אם כך, הרי אפשר לטעון שההשקעה בהון אנושי היא גם השקעה ב''צדק חברתי''. מן הנסיון למדנו שמערכת החינוך הציבורית ''מתקשה'' לעמוד ביצירת התשתית שתבטיח פיתוח ההון אנושי של תלמידיה. היא גם מתקשה לאפשר ללקוחותיה את החופש לבחור את שיטת החינוך ואת בית הספר. מכאן שדרושה שיטה שגם תשפר את איכות החינוך וגם את החופש של לקוחותיה להחליט איך להשתמש בשירותיה.
שיטת השוברים, מבית מדרשו של מילטון פרידמן, מאפשרת ביזור מערכת החינוך כך שבצד הביקוש היא מעבירה את הבחירה היכן ילמד הילד להוריו ובצד ההיצע מועברת הבחירה למוסדות מתאימים כולל מוסדות פרטיים.
השיטה עובדת כך: הצרכנים, ההורים של ילד בגיל בית הספר, מקבלים שובר שמאפשר להם לבחור את בית הספר בו ילמד הילד. עבור בית הספר מהווה השובר את אמצעי הגביה ממשרד החינוך. בצורה הזאת קל יותר לשלוט בתקציב החינוך ואם, כמו שנקבע במקרה השבדי, לא מאפשרים להורים להוסיף תשלומים מכיסם נשמרים גם השוויון וגם ''הצדק הסוציאלי''.
מאחר והמקור התקציבי להפעלת בתי הספר נשאר בידי הממשלה הרי שאין מדובר בהפרטה של מערכת החינוך אלא רק בהפרטת התנהלות ההיצע והביקוש. במקרה השבדי הצלחת השיטה במערכת החינוך עודדה את יישום העיקרון במערכות אחרות של השירות הציבורי (
שיטת השוברים). עוד דבר בלט במקרה השבדי: מדינה בעלת אוריינטציה סוציאליסטית עשתה מהלך לכיוון ההפרטה וגם הצליחה לשפר בכך את מעמד המערכת הציבורית.
אנחנו גם שומעים השכם והערב הצעות מהצעות שונות להוריד את הצריכה של אנרגיה המופקת מנפט כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – לשמור על איכות הסביבה ולמנוע את ההשפעות האחרות על רמת החיים. מצד אחד דרושים ''אמצעים'' שיעודדו מעבר לשימוש במקורות ליצור אנרגיה שיותר יעילים מנפט ומצד שני שמזהמים פחות או בכלל. הבעיה שלנו היא איך לגרום לכך שיושגו היעד או היעדים של איכות הסביבה שנקבעו, מבלי לפגוע ללא צורך במנגנון השוק שקובע את ההיצע והביקוש לשירותי המכונית למשל. אנו שמים את הדגש על מדיניות שמשאירה את מנגנון הבחירה החופשית של הצרכנים על מכונו.
גם בהקשר הזה ישנו רעיון מתאים. זהו הרעיון, שהוצע על ידי פרופסור מרטין פלדשטיין לקדם את השינוי הטכנולוגי ''המיוחל'' שיקטין את תלות הכלכלה בנפט הגולמי. הרעיון מבוסס על עיבוד של שיטת השוברים שהצגנו גם כאן (
Reducing America’s Dependence on Foreign Oil Supplies).
סוף דבר
הציטוט בראש המאמר שמסכם את הטענה האופטימית שעדין שום משבר לא הוכח כבלתי פתיר. משמעות התחזיות שהצגתי כאן היא שלא צפוי משבר ולכן הן מהוות חיזוק לגישה האופטימית – התרחשות של טרגדיה מאלתוסיאנית לא נראית באופק. מצד שני, כמו בכל נושא (למשל הנושא הכלכלי או הנושא המדיני) גם בנושאים שקשורים בגידול האוכלוסיה, בדרך אל האופק ישנן וצפויות בעיות ברמה המקומית. אני בוחר להסתכל ולהאמין בחצי הכוס המלאה, אני אופטימי.
ישנם כלי מדיניות שמתאימים למשטר קפיטליסטי או סוציאליסטי שמאפשרים לשפר את איכות החיים של האזרחים. כמו בנקרה של שיטת השוברים הם נמצאים על המדף – בהישג יד. ודאי שכדאי לנו לבחון אותם בלי דעות קדומות.
דמוגרפיה, סיכונים ומשברים)
)
