מגה-פלגיאריזם וקברנות באקדמיה

הכתבה מציגה, אולי באופן מאופק מדי, דמויות באקדמיה בישראל כפלגיאריסטים כפייתיים הקוברים את המקור, בהתבסס על התנסות אישית של חוקר ומפתח. אם אפילו המחקר המדעי והווצרות הידע במקומותינו כרוכים בעושק וזדון - מה יהא על החזון ההרצליאני של מדינה עתירת מדע מתקדם ונאורה? דומה שמהיומרות לאליטיזם של הרוח נשארו רק זכויות-יתר אליטיסטיות הגובלות בפלילים לחמוס קניין אינטלקטואלי של הזולת.

להלן מכתב שלי לחוקר התרבות מר אלי אשד, שקבל שתלמידה בפנימייה בכפר הירוק העתיקה ללא ציון המקור ממאמר שפירסם אודות הקיסרית תאודורה (אך לפחות טרחה להוסיף איורים וקטעים משלה לעבודה).

בכירי אקדמייה בישראל כפלגיאריסטים הקוברים את המקור

אלי, תלמידים בפרוייקט גמר? הפרופסורים מעתיקים וגונבים באופן כפייתי, אז מה יאמרו התלמידים? ולפעמים גם מקבלים פרס ישראל, המושתת בחלק נכבד ממנו על פלגיאט, תוך טאטוא המקור הצידה ונפנופו; ולעיתים קרובות גם הכפשתו וקבירתו הציבורית והחברתית בשקרים פתולוגיים.

לי אישית, נכבדי, היה העונג המפוקפק מאד לשלם בהרס פורע של שנים רבות מחיי שהוקדשו לעבודת מחקר ופיתוח - שנשאה פירות חדשניים רבים - עבור גחמתם הגנבנית/כפייתית של קורצות שהתהדרו בתארי דוקטורים ופרופסורים, שהתגודדו בדומה בחבורות פרע וניכוס, בחסות מכובדותם לכאורה. ושיותר מכל דבר אחר, הובררו תכופות כעוסקים אינטנסיבית בלקיחת דברים במרמה ואי קיום מחוייבויות אלמנטריות.

שכן כיום, הרגוני הרוג, כבר איני בטוח שמדובר בפלגיאריזם גנבני המוכוון רק למיקסום תועלת (באופנים פליליים, כמובן). אני סבור יותר שמדובר בדחף קלפטומני בלתי נשלט מצד מתגודדי רמייה קורצתיים הניטפלים בעווית המתחזה כרציונלית ושקולה למפתחים וחוקרים בעלי מקוריות ואמוני עבודה קשה, תוך השאות ומצגי שווא אודות קידומם האקדמי הראוי. וזאת בנישות מפתח באקדמייה עליה השתלטו במעש זריז, חסר ערך ומתגודד של יד לוחצת יד. ולאחר שבאה ההתפכחות הרציונלית, מנסות קורצות הפלגיאריזם האקדמי לקבור את המקור היוצר ולהכפישו, למנוע קלון והתבזות של הפורעים שהזכייה במקום מושבם האליטיסטי, הנישא והמכובד נעשית תכופות עקב כיוס רעיונות זריז יותר מכל דבר אחר.

ראו הכתבה: האקדמיה הישראלית כבסיס שחיתות - הכתבה וניספחיה

הדבר הקובע אינו אומר הדברים, אמירת הדברים, או קשב לדברים, אלא העובדה שהדברים האלה נעשו.
אך עדיין, לנקוב בשמו של הבלתי קביל הינו ריצוד התקווה למחר הראוי לאנשים בצלם.
קדושת זכויות הקניין האינטלקטואלי נמצאת בלב ליבתה של מהפכת המידע, המתרחשת מזה 10 שנים. אלא שבישראל קיימות תופעות שחיתות רבות, המאפיינות דווקא אליטות בה. לא פלא הוא שהסאוב עשוי להכות בישראל דווקא כאן, בלב ליבה של התכונה האנושית המובהקת ביותר של האדם בתורת יצור בן מינו – מקוריות רעיונית וחדשנות מושגים, שמקורם תמיד באנשים בודדים ויצירתיים להפליא.

קישור: המאפיין האנושי המובהק ביותר

אין זה איפוא פלא שנתקלים בחלקים באקדמיה בישראל בתופעות הקשות מסוגן במערב של שוד קניין אינטלקטואלי ממציבי מושגים חדשים בתחומי מחקר. אפילו לא חושבים לרגע על איזכור שמו של מושא ''השאלת'' הידע החדש על עבודות שינקו מהמושגים וההבחנות החדשים שהציב בתחום, אלא, במקום זאת מנסים באופן מאורגן למזער את מושא לקיחת הדברים במרמה ולהשפילו.

---

מכתב ששיגרתי ב-‏16 מאי 2004:

לנוכח מהלכים אבסורדיים שננקטו לכאורה כלפי לאחרונה (ובשנות ה-‏90') בצד ניכוס רחב-היקף לכאורה של קניין אינטלקטואלי שפיתחתי בעבודתי המחקרית, מצד חוקרים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובדומה, מצד אנשים נוספים הנמצאים איתם בקשרי עבודה - מהלכים העשויים גם לבטא כוונה פלילית עכשוית, ובחוסר תום לב, ביחס לביצוע עבירות עתידיות לכאורה על זכויות יוצרים, הריני להודיע בזה כי כל גניבה נוספת בעתיד של חומר שפיתחתי ופירסומו באופן כלשהו ללא ציטוט המקור ואיזכורו, תיתקל בתביעה פלילית ואזרחית, ובצעדים אחרים וראויים בהתאם לחוק. בנוסף, אני שומר בידי את האפשרות לפעול כפי המתחייב והראוי על פי החוק ומידת הצדק הטבעי גם נכון לעכשיו.

מבט לתוככי הרשע

התנסות אישית:

באוניברסיטת חיפה (הרבו לכתוב שם גם פוסט ציונים על הנכבה הפלשתינאית...) בחוג לפסיכולוגיה נעשו כלפי מעשים שלא יעשו שנים רבות, וגם ברהבם ''יידעו'' אותי אודות עבודות בהם נעשה שימוש בגוף ידע שפיתחתי, בעוד אותי פחות או יותר ניפנפו משם, חרף הישגים ברמה של מצויינות. לעיתים, יידוע הנגזל למעשי תעוב הנעשים כלפיו, ועשיית מעשי תעוב נוספים כלפיו ללא גבולות נועדים לשתקו, דבר המקנה לגוזלים את חופש הפעולה להמשיך ולספח לעבודותיהם חומר שפיתח. הגוזל מסמן בכך לניגזל את היותו חסר מעצורים, על מנת להבריחו מדרכו הגזלנית ביתר שאת.

לאחרונה, למשל, הודיעו לי כי חומר שהצגתי שם במספר הרצאות ''כבר אינו רלוונטי'', אך במקביל מצאתי חומר זה, במספר פירסומים משנת 2003 של אותם אלה שהודיעוני, אלה שניפנפוני לא רק מאפשרות דוקטורט, אלא ביצעו שמיטה כלפי הקורסים והסמינרים שלקחתי שם... והרי השקעתי במחקר בפסיכולוגיה של תהליכים מוחיים (פסיכולוגיה קוגניטיבית) 30 שנה מחיי, וזאת היא ליבת עשייתי בכלל.

---

חמוס וקבור

התנסות אישית בתוצאים נילווים של פלגיאריזם: השפלה, סירבול קידום ומיזעור אישי:
המנטרה ''מסטר מסטר'' (דהיינו, נשאיר אותך מדשדש ותקוע בתואר השני, ללא קידום כראוי וכמקובל מעבר לכך) הפכה עוד ב-‏90', בידי כמה גסי רוח שליסטמו חלקים גדולים מעבודתי, כדרך למזער, תוך צחקוקי ליצנות, את היקף עשייתי, ולהסיח את הקשב מהפלגיאט הענק (שהרי מי גונב מ''סטודנט למסטר'''?).

היה כאן ניצול מצוקה.

היה כאן, כן, חמוס וקבור. שהרי בחו''ל אף אחד לא העלה בדעתו לבזותני על ידי ניפנוף לגלגני בנחישות להשאירני לעד תקוע עם תואר שני. כמובן שגם מסטר, לצורך העניין, לא חלמו לתת, אלא לבזותני וליצור סביבי אדמה חרוכה. מדובר בעניין פלילי מהקשים שארעו בישראל או באקדמיה בעולם בנושא קניין אינטלקטואלי.
גם הנאצים, כידוע, הפשיטו אינטלקטואלים יהודים בטרזיינשטאט עירומים מפירות עבודתם, תוך ביזויים. אך לנאצים היתה איזו אידאולוגיה מאחורי הפרע. כאן, מאידך, מדובר יותר בהזדהות ביבים ריקה עם דימוי עצמי של כוחניות ותפעולה, תוך יחוס תעצומות עצמיות באופן הירוד ביותר. מדובר יותר בהידמות ביבים לקאפואים ותחתית החלאה המזדהים עם הכוח באשר הוא כוח, ולא בהידמות לצורר חדור האידאולוגיה והאתוס (קישור: תמונות מטרזיינשטאט).

כמובן שהופצו אודותי שקרים פתולוגיים, ונעשו מעשי פרע קשים. במקום לחוש סולידריות כבשים אוטומטית עם פורעים, רק משום שהם חוקרים לכאורה (שיתכן שפועלם ה''מחקרי'' פגע קשות בניסוח מודלים טובים אודות תהליכים, תוך הצפת התחום במינוח גבבה וסמנטיקה ריקה כתחליף למאמץ אמפירי), במקום זאת ראוי להתנער מהם.

---

פיתוחים תאורטיים וליסטומם:

הנה הצעת מחקר אחת מתוך גוף ידע שפיתחתי באוניברסיטת חיפה בשנים 91-95, והרציתי אודותיו בפרקטיקום המחקרי ב-‏6 או 7 הרצאות. המרצים קראו אז לאסיסטנטים שלהם לבוא לשמוע, אך לאחר מכן עשייתי המחקרית, שלי עצמי, סורבלה.

לפני מספר ימים הוברר לי שחומר זה לוסטם לכאורה בחלקו לתוך פירסומים שהופיעו בשנת 2003 של אחד, ד''ר מ.ג. ולעבודת דוקטורט שלו בהנחיית חתן פרס ישראל, פרופ' נ. והלה, ללא בושה, אמר לי ש''צריך לבחון שוב ולפתוח את נושא מעמדי כתלמיד מחקר בחוג בחיפה'' ... וגם אותו פרופ' נכבד נפנף באותו דבר בדיוק לפני.

מהות העניין:

באותה עבודה, ובמסגרת גוף הידע שפיתחתי, היצבתי פרדיגמה מחקרית של הטרוגניות גירויים ברמה הלוקלית של תבנית מורכבת המייצגת מעין מכלול ופרטים, כשהפרטים עד אז היו מאותו סוג, דהיינו הומוגניים. מניפולציות מחקריות שונות שהצגתי בשנים 91-92 (תוך פיתוח נרחב נוסף בשנים 92-95) נועדו לבחון את היפותזת אפקט המרכוז המוקדי (Focal effect) שהצבתי בתאוריה נפרדת, תוך בדיקת העלמות (או מיסוך ודילול) תווים (feature elimination/dilution/masking) באופן דיפרנציאלי במיקומים שונים בתבנית. בהתאמה עם מודל זה, הצגתי גם את הנושא של אפקט צורת המסגרת (Frame effect), תוך תשובה למשל על השאלה מדוע מסך טלויזיה מרובע מציג את התמונה ביתר חדות ובהירות נתפסת ממסכים עגולים, כפי שהיו בשנות ה-‏50.

---

התנסות אישית: שיח רווי זדון ומתודות של לוחמה פסיכולוגית ולחץ, שמטרתם ניטרול יוזמה ויצרנות

כאמור, אותו חוקר הודיע לי בימים אלה במצח נחושה (וגם בטון מאשים משהו בסיום השיחה - האיש בפניותי אליו נהג לדבר איתי בטון ניטרלי, תוך הפנייתי לפרוצדורות שונות ומשונות כתחליף לנושאים מהותיים... אך בסיום השיחה יש לו נוהג להתיז בפני במפגיע ובתוקפנות מאשימה ''תודה'' לגלגנית ועוד אי אלו מלמולים סתומים, כאילו דברי פוגעים בו. האם מדובר באחד האנשים שסייעו למסע הלוחמה הפסיכולוגית הפורעת במסע הבחירות של ברק ב-‏99 תוך ניצול ידיעותיו בנושאי קשב למטרות הטיית הבחירות הגדולה ביותר שבוצעה בישראל אי פעם?), האיש הודיע לי במצח נחושה כי גוף הידע שפיתחתי ב-מ.א. במסגרת הפרקטיקום המחקרי כבר ''אינו רלוונטי'', ועלי להתחיל הכל מהתחלה, וכמובן שהתנער מאחריות לגבי עבודת ה-מ.א. שלי והנחייתה (ממילא לא רציתי במגע כל שהוא עם האיש הזה, אך לדאבוני מרכזת המגמה המחקרית בחוג לחיפה הפנתה אותי אליו).

הערה, גם הניפנוף במ.א לאחר שמשנת 1984 אני זכאי לדוקטורט, הינה דרך למזערני ולקבור אותי, וגם להציגני (בפרט באזני עמיתים בחו''ל) כטיפש מטופש, המוכן לשמוע ברצינות ולשתף פעולה עם אנשים המציעים לו מ.א. בקושי...

---

התנסות אישית: הניסיון למזער לדרגת ''מ.א'', ואי הכרה בעבודותי, ושמיטה לגבי קורסים שלקחתי ודברים אחרים המזכים אותי בדוקטורט (כבר שנים רבות) בעוד לעצמם הם מעניקים בשפע עצום מינויי פרופסור...

מתוך מכתב לפרופסור ישראלי הנמצא בחו''ל:

אני תוהה אם אתה מודע לך שהתעלמות, השפלה והשתקה הינם אלימותו הסימלית של החזק, כפי שציין הפילוסוף הצרפתי פייר בורדייה. שהרי במקרה שלי פיתחתי בעמל רב ידע אמפירי. אך גם מערכות מושגים והבחנות חדשות, ונראה כי הטקטיקה הננקטת כנגדי, בנוסף לניסיון למזערני בקושי ללימודי מ.א. שוב ושוב כפי שעושים באוניברסיטת חיפה בחוג לפסיכולוגיה (ועוד אלה שליסטמו אומרים שהם ''עסוקים מדי להנחות את התזה שלי'' - כלומר ביטויי זלזול, בבחינת, אצלי זה בסדר העדיפויות הנמוך ביותר ...).

הטקטיקה היא גם התעלמות ומעין חרם. כמובן בצד הפצת מידע שיקרי אך באופן מתוחכם ומאוזן לכאורה. אף לא מילה אחת על דוקטורט, או הכרה בעבודתי, או לכל הפחות ציון שמי ב''הכרת תודה'' בעבודות בהם הושאלו מושגי. זו חוכמה לא גדולה במיוחד לאמץ מערכת הבחנות חדשה ואוסף מושגים חדשים ולהטיל את הרשת המושגית הזאת למבחן אמפירי. טקטיקה אחרת הננקטת כנגדי היא הזלגת זמן ענקית, דבר המכונה במקומותינו פמ''ז - פריסת מרווח זמן - בתקווה שהעניין יתאפס כמו מאליו, וגם שבעל הדבר יישחק באמצעות שיבוש לוח הזמנים שלו ומערכת ציפיותיו.

ללא מילים. וגם ללא בושה!

הנה אבסטרקט (תקציר) של פרסום אקדמי של חוקר באוניברסיטת חיפה, ש''שאל'' בדומה את המערכים הניסויים החדשנים שהצבתי עבור התזה שלי בשנה א' למסטר (והרציתי אודותם בשנים 91-92 בשלוש הרצאות בפרקטיקום המחקרי). באותה עת, הוא עבר גם בשתיקה על הערה (הגונה ואמיצה) פומבית של פרופ' עמית, אודות ''לקיחת עבודת מ.א. מסטודנט התלוי בו'' ( תוך סרבול בפועל של עבודת אותו ''סטודנט'' - שהייתי אני - והצורך שלי דאז, במבוכתי הגדולה נוכח הנישול, ליצור הצעות מחקר חדשות... בשנים 93, 94). הכוונה להצגת גירויים הטרוגניים (לא אחידים), בתבנית המורכבת ממעין מכלול ופרטים - כלומר הפרטים (בניגוד למכלול או התבנית הגלובלית) הינם מגוונים ולא אחידים.

וכאן השגות מחקריות עניניות ואדיבות שמסרתי לו - (ההטרוגניות הזאת... שכה חמדו את גניבתה...).

- לאחר מעשה הנישול, תוך הבלגה, אף שחשקתי שיני (והייתי בסיטואציה של תלות מוחלטת אז ברצונו הטוב, שהרי בין היתר, עבודתי בה השקעתי הרבה ושנועדה גם להתפרס לעבודת דוקטורט עתידית עברה אליו.)
מפאת כבודו של האיש לא אתן כאן את הערות הנאצה והנטרנות התוקפנית והירודה (הגם שבאופן סדור לכאורה, אך חסר בסיס לחלוטין ולא הגון קיצונית) שהוסיף בעפרון לטקסט שלי.

התנסות אישית לאחרונה: ''החומר כבר לא רלוונטי''...

כאמור, אותו חוקר הודיע לי בימים אלה במצח נחושה כי גוף הידע שפיתחתי במסגרת הפרקטיקום המחקרי כבר ''אינו רלוונטי'', ועלי להתחיל הכל מהתחלה. זאת במסגרת הפורמלית העלובה - הפרור שהישליכו לי של ''לימודי.מ.א.'', תוך חמקנות חדורת ערמת נכלים במצג של שיח אקדמי שקול, מנושא ההיערכות לדוקטורט - שגם היא מעט מזעיר מהקידום לו הייתי זכאי וראוי בדין על פי האתיקה והנורמות הפרגמטיות המקובלות באקדמיה, ויותר מכך, עבור תרומות חדשניות רבות ועבודה מפרכת של 30 שנה ויותר.

כך, איפוא, התנער האיש הזה ללא בושה ובמצח נחושה, אך גם בחמקנות קלילה, מאחריות לגבי ''עבודת ה-מ.א. שלי והנחייתה'', ולמעשה מהמסגרת בה השקעתי השקעת ענק, כשה-מ.א. האמור הינו רק קצה הקרחון. כפי שנאמר כאן, מוקד העניין הינו ניכוס גוף הידע שפיתחתי - שטרחו להסוותו, את מהות העניין, במסגרת הפורמלית הממזערת שאכפו של ''לימודי מ.א'' תוך ניצול כוחם באקדמיה בנישות עליהן השתלטו.

שהעניין רחוק מתום לב ושהיתה כוונה פלגיאריסטית עצימה/מנשלת מוקדמת, עולה גם מכך שבחוג נאמר לי לא להירשם לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, לה מחוייב כל תלמיד באוניברסיטה, שכן ''חבל על הכסף'' (30 שקל לשנה או משהו כזה...). כנראה כבר בשלב מוקדם ''לא לקחו צ'אנס'' ורצו לנטרל את אפשרות ההגנה המשפטית והאחרת שמעניקה אגודת הסטודנטים לחבריה גם מפני שרירות ליבם של אנשי האקדמייה, על מנת להפוך את נושא הליסטום, שתוכנן במחשבה קרה ופראית כבר בשלב ראשוני, קל כחיתוך חמאה, ללא סיבוכים מיותרים...

התנסות אישית: מתוך מכתבי לפרופ' באוניברסיטת חיפה:

אשר לי, אמנם ארעו מספר דברים לא קבילים, בפרט כשיחסו של פרופ' נ' הפך מסתייג כלפי כבר בסביבות מאי 92, לאחר שהצגתי בפניו לתומי עבודה בנושא יישום מודלים מיקרו-כלכליים ומודל משאבים מרובים בנושא ביצוע קבוצתי, שדמתה להפליא לחלקים נרחבים בעבודתו ב-‏79 (שהקנתה לו פירסום ענק... עקב חדשנותה ומקוריותה...) רק ששלי נכתבה ב-‏75 באוניברסיטת ת''א (מסרתי עותק שלה ב-‏76 בחוג לחיפה...). דומה שכל מה שהיית צריך שם זה להחליף את המושג ''ביצוע קבוצתי'' במושג ''קשב''... גישתו כלפי הפכה לזו של ביטול מופגן...

בנוסף, היו כמובן מערכים שהצגתי בשנה א' למ.א. בפרקטיקום המחקרי (קורס הכשרה לביצוע מחקר), ואחר הושאלו ברגל קלה וללא בושה לעבודתו של מאן דהו, תוך ניפנופי בפועל, או סירבול עשייתי. במצח נחושה וללא בושה גם לא הוכרה כלל עבודתי במשך 11 שנה בנושא חלוקת קשב.

גנוב, נפנף והתחמק בזריזות!

התנסות אישית: מאחורי ה''לא'' וההפנייה לאנשים שונים במעגלי עיוועים, רובץ לו הפלגיאט הקשה.

להלן פנייה שיזמתי לפני כחודשיים לחוג בפסיכולוגיה בחיפה, ונתקלתי, למעשה, בסירוב חסר פשר שהוסווה במילים נאות, תוך הפנייתי הסיבובית למעגלי עיוועים של הדרשות לאנשים שונים. רק שפשר הסירוב לקדם תואר אקדמי כראוי וכמגיע התבהר להפליא לאחר שראיתי מאמרים משנת 2003 שכתבו המסרבים, וחשכו עיני, כשהתברר לי היקף הפלגיאט (גנוב ונפנף את המקור, והצנע אותו, תוך הפשטתו עירום מתארים אקדמיים). להלן המכתב הראשוני:

אני מחפש דרך לסיים את המ.א. - שהיא סיטואציה מבזה שמתחילה לא הייתי צריך להמצא בה ב-‏91.

ב-‏91 ברגע התקבלותי, לא היתה כל הכרה בעבודה אמפירית בת 11 שנה. והרי בתקופה זו, יכולתי לסיים 3 עבודות דוקטורט.

ב-‏84 קיבלתי הצעה מפרופ' דני גופר להחשיב את עבודתי במכון המחקרי בביה''ח לוינשטיין לצורך דוקטורט - ספציפית, את מחקרי המורחב אודות חלוקת קשב, כשאז כבר היתה מנוסחת הצעת מחקר ומבוא באנגלית בן כ-‏50 עמודים - להחשיב זאת כדוקטורט במסלול ישיר בטכניון, הפקולטה לתעשייה וניהול. הבוס שלי ד''ר שמואל מלמד, שהיה קשור עם החוג באונ' תל אביב, הטיל וטו על הרעיון. ב-‏86 היציע לי אותו בוס להגיש את עבודתי כעבודת דוקטורט במסלול הישיר עם האנשים איתם היה קשור - פרופ' דן זכאי ופרופ' גיורא קינן. דחיתי זאת מטעמים שאין זה המקום לפרטם. אבהיר רק שבמשך אותה תקופה ביצעתי גם מספר עבודות נוספות אמפיריות, בנושאי פסיכולוגיה פיזיולוגית וקוגניטיבית, בהיקף די נירחב. שלא לדבר על גיבוש גופי ידע נוספים שחלקם עברו הלאה מעבר לי - עבדתי גם בשבתות וחגים ורוב שעות היממה. דומני שכתגמול לדחיית הצעתי הכפישוני כאדם שאין לעבוד איתו, ושאר דברים, שיצרו עבורי מצב של חוסר ברירה למעשה. כמובן שגם ביחס להמלצות סבירות היתה חמקנות, דפוס שהופיע גם בהמשך, והישאירני עירום למעשה, מכל אפשרות סבירה.

וכך, כשהתקבלתי לחיפה, לא היתה כל הכרה ברקורד מחקרי קודם, לא הוצעה לי כל הצעה רצינית (בלשון המעטה), וכמובן, אפילו לא הוכרו 28 שעות שלקחתי בלימודי באוניברסיטת מדינת קליפורניה, בציוני A ברובם. הפכתי, למעשה, אסיסטנט של רונן, האסיסטנט של פרופ' נבון, סיטואציה לא אפשרית, משמימה וחסרת תוחלת שמראש ניווטה אותי למבוי סתום.

מכיוון שגישתי היתה אמפירית מובהקת, ניסחתי כבר בשנה א' מערכי מחקר ובסיס תיאורטי נרחב, שהצגתי ב-‏3 הרצאות. הביצוע בפועל סורבל מטעמים עלומים.

דומה שבלשון עדינה, קרה כאן משהו לא קביל. אשמח אם תהיה בכם מידת הסבירות, אם לא להסכים שאכן כך ארע, או אף גרוע מזה, שתימצא דרך לגמור את המסטר או משהו סביר יותר ללא התבזות נוספת, שעצם הסכמתי לה תחבל בסיכויי להמשך ראוי במקום סביר. אשמח אם תהיה הכרה כל שהיא, לפחות בספרי, שאילצוני בהמשכו לכתבו בעברית, או ברקורד נוסף.