לפני כשנה הוגש ל''וועדה להגברת התחרותיות במשק'' דו''ח שסיכם ניתוח פעילותן
... של 13 הקבוצות העסקיות הגדולות במשק, קרי בעלות הרווחים הגבוהים ביותר, במטרה לאפיין את רמת הריכוזיות במשק הישראלי (
ניתוח הריכוזיות במשק הישראלי). המיוחד בעבודה הזאת הוא מבוסס על נתוני החברות המוגשים לרשות המיסים (במינהל הכנסות המדינה) על ידי החברות אלה מאפשרים לזהות במדוייק את הפירמידות העסקיות ועל מבנה הבעלות שלהן. נתונים אלה הוצלבו עם נתונים מפורטים על השכירים במשק שמקורם בדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס ההכנסה. הניתוח התייחס בעיקר לתקופה בין 2002 ל-2008.
להלן חלק מן הממצאים:
- השתייכות לקבוצות האלה מחזקת את כושר השרידות של החברות.
- במהלך חמשת השנים גדל משקלן של הקבוצות העסקיות האלה בסך הרווחים במשק מ-4% ל-26%.
- הריכוזיות גבוהה יותר בענפי התקשורת והפיננסים.
- למבנה הפירמידלי השפעה שלילית על הרווחים של החברות האלה.
- השפעת הקבוצות על שוק העבודה:
5.1 בשנת 2008 הן העסיקו כ-200 אלף עובדים אבל במהלך העשור משקלן בתעסוקה היה בירידה.
5.2 תרומתן לקליטת עובדים חדשים מבין המצטרפים לשוק העבודה נמוכה.
5.3 הקבוצות האלה משלמות לעובדיהן השכירים פחות בהשוואה לשאר החברות במשק.
מה שמשך את תשומת ליבי, מעבר למיוחדות של הדו''ח, היו העובדות בסעיפים 5.1 ו-5.2. הסיבה לכך היא שבחודשים האחרונים קראנו (או שמענו) לא מעט הטוענים שטיפול בריכוזיות יפגע בתעסוקה – שלמעשה החברות האלה מהוות עוגן תעסוקתי. הסקתי מכך שהן מעסיקות שעור יותר גבוה ממספר השכירים שמגיע לכ-2.4 מיליון. גם הופתעתי מאד, במיוחד כאשר התברר לי שמדובר בתהליך שמקטין את חלקן של הקבוצות האלה בתהליך יצירת מקומות העבודה לשכירים.
המידע הזה עורר בי את השאלה מה מאפיין את העסקים שעבודה בהם מפרנסת את רוב שאר השכירים? האמת היא שחשבתי על העסקים הקטנים. בדיקה שלי העלתה שהעסקים הקטנים והבינוניים מעסיקים כ-1.4 מיליון שכירים (
נספח ג', נתונים כלליים אודות העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, עמ' 3). עוד מסתבר שהעסקים המוגדרים כקטנים (עד 50 שכירים) מעסיקים את רוב העובדים (כ-940 אלף) האלה. לבסוף, עד לתום שנת 2009, נמשך הגידול במספר העסקים הקטנים והבינוניים.
על ניתוח הריכוזיות
