מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס: לא ייתכן שרף הענישה יישאר כפי שהוא היום,..... רף הענישה כיום הוא נמוך בעבירות חמורות הנוגעות לשחיתות הציבורית. אני יכול להתריע על השחיתות, אבל המשמעות האמיתית צריכה להיות בענישה חמורה. זה צו השעה......
לפני פחות משישה חודשים, בעיצומם של הויכוחים בנושא ההתנתקות טענתי שהטיפול בשחיתות קודם לטיפול בבעיות הביטחוניות ואחרות שאנחנו נוהגים לשים על ראש דאגתנו. הנימוק העיקרי היה שהשחיתות עשויה להפיל את הבית עלינו לפני שהשכנים יצליחו.
מצד אחד מקבלים ''הנבחרים'' שלנו תנאי תעסוקה משובחים שאחד הנימוקים לכך הוא הצורך לאפשר הקצאת זמן וממון לטובת הבוחר. מצד שני התנהלותם מלמדת שהם מנסים להימנע מההוצאה הכספית ולמצוא נותן חסות שיממן נקודתית את ''פעילותם'' לטובת הבוחר. במקרים אחרים הם גם נוטים לפעול לאורך זמן תוך התעלמות מהחוק. כך נוצרים קשרים לא תקינים בין שלטון להון שפוגעים ביעילות המשק.
מה שברור שהמנגנון שמיועד לטפל בהתנהלות הלא תקינה של ''הנבחרים'', ועדת האתיקה ורשויות האכיפה, לא מצליח להרתיע ולמנוע מעשים לא ראויים.
מי יסע, מי יממן?
ביולי 2003 אסרה ועדת האתיקה על חה''כ
אלי אפללו ו
רוחמה אברהם לנסוע לחו''ל במימון אגרקסקו. אבל ''נכמרו'' רחמי יו''ר הכנסת שהחליט לאפשר להם לסוע לאותה מטרה שיזמה אגרקסקו במימון הכנסת. השנים כאילו לא למדו ובאוגוסט 2004, כחברי ועידת הכספים, השתתפו בסיור שאירגנה אגרקסקו על חשבון החברה ליצוא חקלאי (
ועדת האתיקה). גם שר החקלאות,
ישראל כץ, חשוד שניצל אותו מקור למימון נסיעה. כאשר נחשפה הפרשה טרחו שני חברי הכנסת שכעת מכהנים כסגני שרים, והשיבו את הכספים לאגרקסקו (
השיבו כספים).
השנים כבר ידעו את עמדת ועדת האתיקה מאז ההחלטה ביולי 2003 ובכל זאת התעלמו ממנה. אבל כאשר התגלה המעשה הם עשו לתיקונו והרוויחו כמה נקודות זכות על המסלול הלא ראוי. יחד עם זאת היה לחה''כ אפללו מרץ לתקוף את יו''ר ועדת האתיקה, חה''כ אריה אלדד, כאילו ''החלטות ועדת האתיקה והפרסומים המגמתיים בדבר נסיעתו ......נגועים בשיקולים זרים'' (
השיבו כספים). קודם עשה אפללו מעשה לא ראוי ואחר כך אינו מתבייש להאשים בזדון את ''השוטר'' שתפס אותו.
בתאריך 6.11.2005, עתרה עמותת אומ''ץ לבג''צ בדרישה ש
שמעון פרס,
בנימין בן אליעזר,
דליה איציק ו
חיים רמון יחזירו לקופת המדינה שווי מתנת האירוח שהם קיבלו בניגוד לחוק. גם הפעם מדובר בנסיעה לאירוע בחו''ל (
חבורת מונקו). המעניין בסיפור הזה שועדת האתיקה רק נזפה בארבעת השרים אבל היועץ המשפטי של הכנסת לא הורה להם לשלם לקופת המדינה את שווי המתנות, כפי שהיה ראוי. הארבעה בחרו להתעלם מן החוק הגם שעבר מספיק זמן מאז הנזיפה של ועדת האתיקה.
''כולם'' נוהגים כך
לחה''כ יחיאל חזן יש בעיה יותר קשה. מערכת ההצבעה האלקטרונית של הכנסת קלטה הצבעה כפולה שלו במאי 2003. בהליך המשפטי שמתנהל כעת הוא טוען שזה קרה בגלל פגם במערכת. לכן הוא ביקש לבדוק את פאנל ההצבעה שלו שהוחלף מאז ומוחזק במחסן הכנסת. בעת הביקור במחסן חה''כ הנכבד לא הסתפק בבדיקה וגם לקח את הפאנל, ועוד כמה נוספים ללא רשות או אישור. כאשר התגלה שהציוד חסר הוא קודם כל טען שהוא לא לקח את הציוד. אלא שהוא צולם בעת יציאתו מן המחסן (
יחיאל חזן החזיר לכנסת ציוד הצבעה ש''לא לקח'').
גם חה''כ חזן במקום להיות זהיר יותר, מאז האירוע במאי 2003, עושה מעשים לא תקינים. כאשר נתפס, כמו אפללו, הוא התלונן מול מצלמות הטלוויזיה על צייד המכשפות שעושים לו מאז אותה ההצבעה אומללה. יו''ר הכנסת ראובן ריבלין חשב תחילה כי אין מקום
לערב את המשטרה, ובמשדר פופוליטיקה הסתפק היו''ר בטענה שהוא עצמו מתבייש שזו המציאות. אבל בסופו של דבר במקרה הזה היתה פניה למשטרה שתחקור את הפרשה.
אם עד כאן אפשר אולי לומר שמדובר בהחלקות וחוסר תשומת לב של חברי הכנסת, הרי שהמקרה של חה''כ
יאיר פרץ כבר זועק לשמיים. הוא ''... קיבל את התואר האקדמי שלו במרמה...'', הגיש עבודות של אחרים כאילו הן שלו ולמד בלי לשלם שכר לימוד בגלל מעמדו הציבורי. לאחר קבלת התואר, בפסיכולוגיה, לא התבייש חה''כ פרץ ופירסם עובדה ''מופרכת'' זו באתר הכנסת. זה עוד לא הכל. באמצעות הסדר טיעון נמחקו מכתב האישום סעיפים הקשורים לניסיון לקבל תעודות מבלי ללמוד מאוניברסיטת בר אילן (
ח''כ יאיר פרץ יודה מחר).
לא רק שעשה מעשים לא ראויים ועבר על החוק במודע, חה''כ פרץ לא התבייש לטעון שרבים האחרים שנוהגים כך. הבעיה של תארים פיקטיביים ידועה ברבים ולכן המשפט של פרץ לא ממש עורר הדים. אבל האיש לא יכול היה להיעלם בלי הניסיון לגרור לבור בעלי תארים אחרים. בכך הוא הזכיר במשהו את ההתנהלות המטופשת של חה''כ יחיאל חזן. אבל אם הפרשה של חזן קשורה במילוי תפקידו הרי שמעשיו החמורים של פרץ אינם כאלו ולכן הם חמורים שבעתיים. החשש הגדול הוא שהכנסת לא תקיא את האיש העבריין משורותיה.
בשביל מה יש חברים?
עולם מדהים מסדרים להם חברי הכנסת, עולם בו למר
בוזגלו אין מקום, עולם בו הולך ומנוטרל
מבחן בוזגלו. לכאורה הם, חה''כ, לא צריכים לשמור ולקיים את החוק כמו כל האזרחים. כאשר צפוי בית המשפט להעניש אותם ''קשה'' הם לא ממש צריכים לדאוג. אם הם ''אהודים'' מספיק יאורגן תיקון בחוק המתאים – העיקר שחה''כ לא יצטרך לשלם את מחיר העבירה הרלוונטי לזמן ביצועה.
העבירות, על חוק העונשין ועל חוק המפלגות, בהן הודה והורשע, חה''כ עמרי שרון מתייחסות למערכת הבחירות משנת 1999, לפני 6 שנים. מפליא שבפרשה הזאת לא שמענו את הצלילים שהתרגלנו לשמוע במקרים אחרים בהם נעשה שימוש בזכות השתיקה ובתרגילי הדחייה על ידי הנאשמים. הפעם הפרשה נמשכה הרבה זמן אבל לא ממש שמענו יללות על עינוי הדין שנגרם בגלל התמשכות המשפט. כנראה שההגנה ידעה מה שלא היה ממש ידוע לציבור הרחב. מסתבר שבמקרה של עמרי שרון, שכבר הודה, כדאי מאד לדחות את שלב הטיעונים לעונש. מדוע?
בכנסת מתארגן תהליך מזורז לאשר תיקון לחוק שירשה למועמדים לגייס יותר כסף ממה שהיה מותר עד היום. כך יווצר מצב שהסכום שגייס עמרי שרון למימון בחירתו של אביו לראשות הממשלה, יהיה קרוב יותר לסכום המותר, לפי החוק, ביום הכרעת הדין. כך תיווצר מראית עין שהעבירה לא כל כך חמורה ''במושגים של היום''. די ברור שזו הסיבה שעו''ד דן שיינמן ביקש לדחות את הכרעת הדין. הוא הרי כבר אישר ''כי ישתמש בתיקון לחוק בטיעוניו לעונש: ''החקיקה החדשה תומכת ברעיון שהסכומים שנקבעו אז היו אבסורדיים ובלתי אפשריים'' (
תיקון לחוק).
זו כמובן גישה מושחתת מאחר שהיא נועדה לשרת את הנבחרים המושחתים שכבר נתפסו בעוונם. אבל זה יותר חמור מכך כי הגישה הזאת מסמנת כיוון למושחתים העתידיים. ח''כ ממפלגות הקואליציה שנפשם חשקה לעשות מעשה מושחת ידעו שעונשם יהיה קל בהרבה ממה שרשום בחוק. במעשיהם כאילו צוחקים חה''כ על דרישתו-בקשתו של מבקר המדינה ופועלים להקלת הענישה.
דבר והיפוכו
לאחרונה, לנוכח גל השחיתות, הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ''
גילויי שחיתות בממשל במדינת ישראל''. אחר כך הוחלט ש
ועדת חוקה, חוק ומשפט שאליה מצטרף חה''כ שיזם את ההקמה
אריה אלדד, תכהן גם כועדת החקירה. תפקיד ועדת החקירה הוא לבדוק אם לגופים הממונים על אכיפת החוק יש די כלים כדי לפעול לצמצום הנגע. רעיון מבורך מאד הגם שלא בדיוק ברור מדוע דרושה ועדה מיוחדת כאשר זה ממילא תפקידה של ועדת החוקה. כך או כך, מצבם של ''החוטאים'' שברשימה שלנו כנראה לא יוחמר. אבל יש לקוות שועדת החקירה אכן תתרום לצמצום השחיתות השלטונית.
אבל יד אחת מנסה לתקן והיד השניה לא מסייעת.
ועדת חוקה, חוק ומשפט עובדת לטובת חה''כ עמרי שרון. לקראת הבחירות, שכעת הוקדמו מאד, הכינה הועדה תיקון ל
חוק המפלגות כדי להדק את הפרצות שקיימות בו. מצד אחד הרחיבה הועדה את תחולת החוק ומצד שני הכניסה להצעת החוק סעיף שמטיל על המועמד, כל מועמד, את האחריות לכל ענייני התרומות, ההוצאות וניהול החשבונות בבחירות בהן הוא משתתף. בתום הבחירות על המועמד לחתום על תצהיר שהוא אכן קרא ומודע ''לכל ההוראות הנוגעות לתרומות, הוצאות וניהול חשבונות בבחירות מקדימות, כפי שנקבעו בהוראת השעה, החוק העיקרי, התקנות מכח חוק המפלגות והוראות מבקר המדינה'' (ראה ''
חדשות הועדה'' מתאריך 8.11.2005).
השגיאה נמצאת בסעיף שמעלה את הסכום שמותר לראש הממשלה לגייס עד 3 מיליון שקלים. אין בניסוח שאושר לקריאה ראשונה שום סייג לגבי השימוש בחוק במקרה ''העתיק'' של חה''כ עמרי שרון. הועדה שהיא גם ועדת חקירה לצמצום השחיתות מציידת את ההגנה במשפטו בכלי שיאפשר הקלה בעונשו. מדוע זה נחוץ?
סוף דבר
ראינו שבעיון חלקי בעמודי החדשות אפשר בקלות למצוא לא מעט דיווחים על מעשי שחיתות. השמות שעלו ''בגורל'' אצלנו הם רק חלק מרשימה ארוכה יותר. יחד עם זאת, למרות ש''אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר...'' (השופט
לואיס ברנדייס, 1913), צריך שיהיו אמצעי ענישה כדי להרתיע, למנוע וגם כדי לגבות מחיר מן המושחתים. בלי החמרה בענישה הסיכוי לצמצום התופעה יהיה קטן.
נדמה שאמצעי אכיפה לא ממש חסרים כי מעשי השחיתות מתגלים. לכן כמו מבקר המדינה גם אני חושב שכעת זה הזמן לטפל בהחמרת הענישה. המקרה של עמרי שרון מבליט מדוע. מן הדין שננקה את הבית פנימה לפני שנדאג איך נראית הגינה או מה רוצים השכנים.
שחיתות עליך ישראל
