  
  
  
|
 |
|
||
  מוסר בחזקת שלוש |
|||
|
|||
כפי שכתבתי לפני שנים – הבעייה היתה ונשארה שאלת 'המוסר המשולש' שמתקיימת בסיטואציה אליה נשאבת השואה כאירוע מןן העבר בעל השלכות פוליטיות בהווה; במסגרת מודל זה משתמשים אירופאים שונים ב'מקל הכיבוש' כדי לסנוט בישראל אך ורק מתוך צורך אחד בסיסי: למתן את הכישלון המוסרי שהתגלה בחברה האירופאית בתקופת מלחמת העולם השנייה (ואולי גם לפניה) בכל האמור להשתלבות היהודים בתוכה, ולערוך רלטיבציה בשפתה המוראליסטית של ישראל-הרישמית וחלקים מיהודי-התפוצות, אשר לעיתים נראה ממבט חוץ-יהודי כי מטיפים מוסר לכל העמים בעוד שהם עצמם מתנהגים באופן שאינו מוסרי – וכלל לא משנה אם קביעה אחרונה זו נכונה אם לאו. הסכסוך והפלסטינאים אינם מעניינים איש בסיפור זה, לא את הישראלים ולא את האירופאים, שכן משמשים כחומר הטחת אשמה/חיפוש צידוק לבעיות יחסית ישנות בין אירופה לישראל וביחסי יהודים ונוצרים. אפשר גם לסכם זאת בצורה הבאה: עקרונית, ישראל (כמו מדינות רבות אחרות) מדברת גבוהה על זכויות אדם, אך בפועל (גם כן כמו מדינות אחרות) נאלצת להתפשר עם אילוצי המציאות – עד כאן טוב ויפה, אולם כאן מגיעה גם התוספת הבעייתית; למרות שישראל אוחזת במוסר כפול כמו מדינות מערב רבות, הרי שאזרחיה-שטרם-עלו-אליה, קרי יהודי העולם – דואגים להטיף מוסר בשער על כל צעד ושעל, ועוד איך, תוך כדי כך שרובם הגדול מתחפר בהגנה אוטומאטית על מעשי ישראל ואינו מוכן לשמוע כל דבר ביקורת. זוהי בעיית 'המוסר המשולש' שקיימת בין ישראל לאירופה, וזוהי גם הנישה שאליה נשאבים פובליציסטים והוגי דעות רבים במעין קרב אידיאולוגי מאסף: ימין ושמאל אירופאי, ימין ושמאל ישראלי, כאשר לעיתים מתבצע שיעתוק תפקידים מוזר בין התפקידים הרשומים לשחקנים השונים. בקיצור, בעייה פילוסופית מוסרית הקשורה לפסיכת האדם האירופאי-נוצרי ביחסו ליהודים, אשר במקרה, ולגמרי במקרה, נוגעת גם לילידי המקום המתקרא גם פלסטינה. אלה האחרונים, למרבה חוסר המזל והנסיבות המשתנות, אינן אלא שחקני משנה במאבק הערכי בין אירופה/נצרות/ישראל/יהדות, וככל הנראה במודל זה טמון ההסבר לעיסוק האובססיבי בשאלת ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ישראל מייצגת יומרה |
|||
|
|||
הגישה ההרצליאנית היתה כי היהודים, רבים מהם מטובי האנשים - כאשר יקימו מדינה משלהם, הרי זו תהיה מדינה מאד מתקדמת ונאורה. כאן יש הדים לאליטיזם היהודי מלפני המלחמה בו דגלו למשל ארנולד שנברג (באופרה משה ואהרון -היהודים כגזע עליון שינהיג את האנושות). אכן, הדברים התבססו על מצויינות יהודית וגדולי הרוח כאיינשטיין, פרויד, מרקס, ברגסון ורבים אחרים. התשובה הנאצית כפי שביטאה באופן ''מתון'' דווקא קארל יונג בשנים מסויימות, היתה כי היהודים חלשים מדי, רופפים מדי, מדיטטיביים מדי אולי, להנהיג את האנושות. הנצרות ראתה שנים רבות ביהודי אדם שנידון לקלון וסאוב, עקב דחייתו את ישוע. ואם היהודי מצליח - הרי זה פרי מעין חברותא עם השטן. וכך התגלגל הלאה הרעיון שההצלחה היהודית אינה בדין: אולי פרי פושריות אנוכית, אולי פרי מניפולציות לא כשרות וכיוצא בזה, הצלחה שאינה בדין. וכך, ישראל כיום מייצגת יומרה - מדינה - מול ההנחה המושרשת בעולם הנוצרי שהיהודי נידון לכשלון אונטולוגי, ואם הוא מצליח - הרי זה פרי דברים לא כשרים. זוכרני בפעם הראשונה, כשבסאמר סקול ב-1965 בהיותי בן 15 שאלני אוסטרי בן גילי בידידות מאין אני. עניתי בגאווה - ישראל, ולתדהמתי האוסטרי שאל בטון לגלגני -יודה? היתה זו הפעם הראשונה בחיי שניתקלתי בגימודי בגלל שאני יהודי, ויותר מזאת - הפעם הראשונה שבו ראיתי שבניגוד לגישה עליה חונכנו, כאילו ישראל מעניקה ליהודים שחרור מאנטישמיות וזקיפות קומה - בניגוד לכך, ישראל לא מצליחה לעשות זאת. בקיצור - הציונות רימתה אותנו, וגם עניין האדם הציוני החדש לא עובד. וכך, רבים חפצים לראות בישראל את כשלון היומרה. אגב, דרושה רויזיה מוחלטת של נושא האנטישמיות, בצרפת למשל מאז הרינסנס ואף מלפני כן ועד המאה ה-18 אין כל זכר לאנטישמיות. כך גם באיטליה מאז הרינסנס, עד התקופה המודרנית. גם בגרמנייה במאה ה-16, עד המאה ה-18 לא היה כל זכר לאנטישמיות. כך גם בהולנד, בסלובקיה דווקא כן היתה, אך בארץ קתולית כאירלנד לא היתה מעולם אנטישמיות, ואגב, ראש ממשלת הרפובליקה האירית הוא יהודי. עם הצלחת היהודים כלכלית, והשתלבותם במערכות הכוח לאחר תקופת הנאורות, מתחילה האנטישמיות המודרנית, שעניינה - היהודים מצליחים שלא בדין (כפי שכתבתי). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל מייצגת יומרה |
|||
|
|||
האם מארקס יהודי? הרי נולד למשפחה שהמירה את דתה. אנא הסבר כיצד אדם ממיר את דתו מבחירה (אביו של מארקס ביצע זאת כשנתים לפני הולדת הנ''ל; לא ידוע לי לגבי אימו, אך אני משער שהלכה בעקבות בעלה) ובכל זאת ממשיך להיחשב כיהודי על ידי יהודים (ומן הסתם גם על ידי אנטישמים) ברחבי העולם, למרות שאני משער שהוטבל, לא עבר ברית מילה, וכ'. הרי מארקס עצמו לא גדל עם תודעה יהודית, לא ביצע שום ריטואל יהודי בחייו, ולמען האמת כתב אף דברים לא מחמיאים בנדון. איכשהו כל העניין הזה מזכיר לי את ניכוסו המאוד-מחושב ותלוי מקום-זמן של ישוע ליהדות, למרות שהתנגד לה בדרכים שונות ואף גרם בעקיפין ליצירתה של דת אחרת כתחליף. למותר לציין שניכוס זה נעשה לא מאהבה לדמותו ולמשנתו, אלא מחישוב תועלתני קר שמגלגל עיניים למעלה, בבחינת 'אחד משלנו'. בקיצור: כל העניין הזה עם המצויינות היהודית הופך למאוד מייגע בהמשך, ביחוד שמולבש על אנשים שאין להם קשר ממשי לאמונה זו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סחר נשמות |
|||
|
|||
בכלל, כדאי לנבור ברשומות המורמוניות, אולי מרקס הפך מאז למורמוני (אם אתה זוכר את הסקנדל מלפני שנה או שנתיים בו המורמונים המירו את דתם של מאות אלפי מתים יהודיים). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי משום שנולד לאם שהיתה יהודיה בשלב כלשהו? |
|||
|
|||
ולכן לא נחשב ממש לגרמני אתני? ההנחה היא שהרקע, לפחות בחלקו, מייצג איזו מורשת יהודית, או קורטוב של יידישע נשומע.. גם את שפינוזה ניכסו, אף שהחרימוהו. כך גם מנדלסון, מהלר, וויגנשטיין ורבים אחרים. היהדות ניתפסת כברית האל עם עם מסויים, ונקודת המוצא הוא העם אם כן. הברית הזאת היא תוצר בחירה של האל באותו עם. גם אם הפרת את הברית, עדיין אתה ניתפס כשייך לאותו עם, ואז אתה נחשב לסורר או לכופר. אתה יכול לכפר על כך על ידי הישגים יוצאי דופן, ואז יגידו עליך משהו בדומה ל''איש סורר, אך הסוררות היא לעיתים פריבילגיה של גאונים''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי משום שמייהדים כל מה שעשוי להביא לתועלת? |
|||
|
|||
מארקס, בדומה לאיינשטיין, נחשב על ידי רובם המכריע של הגרמנים לגרמני אתני, שפירושו שכל הנבירה הזו בין הרגליים והחיפוש היהודי האובססיבי אחרי יהודים אחרים כביכול (ראה את חיפוש עשרת השבטים וחיפוש אוכלוסיות שונות על מנת לגרום להגירתם אל מחוזות החלב והדבש) מזכירים חיפושים אחרים אחרי יהודים, והכוונה לחיפושים אנטישמים-גזעניים. קח לדוגמה גם את ויטגנשטיין; הוריו המירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית, אולם רק אביו היה יהודי. אצל אימו אביה בלבד היה יהודי, כך שאין בסיפור זה לא אמא יהודייה ולא נעליים של נסיכות – וראה זה פלא: בדומה לג'יזס הופך ויטגנשטיין ליהודי, למרות שבשונה מג'יזס אף לא אחז באם יהודיה.... [1] Kurz und gut: אני טוען שזה קצת הרבה יותר מחוצפה לייהד את מארקס בהקשר זה, שכן אביו והוא בחרו במודע בדרך אחרת, האחד בדרך דתית אחרת והשני בדרך שאינה דתית. --------------------------------------- [1] [...] ''לודוויג יוזף יוהן ויטגנשטיין נולד בוינה ב-26 באפריל 1889. הורי אביו המירו דתם מיהדות לנצרות פרוטסטנטית, והגיעו לוינה מחבל סקסוניה שבגרמניה. אביו היה איש עסקים מצליח בעסקי הברזל והפלדה. אמו של לודוויג, ליאופולדין, הייתה קתולית, אך גם אביה היה ממוצא יהודי. אחיו הבוגר היה הפסנתרן פאול ויטגנשטיין. לודוויג הוטבל בכנסייה קתולית ולאחר מותו נקבר כקתולי, אך בחייו הבוגרים לא עסק בפעילות דתית'' [...] מתוך http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%9... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מסכים. העיסוק האובססיבי הזה הוא גזענות לשמה |
|||
|
|||
ונעשה בפרט על ידי אנשים המנסים לנכס לעצמם ושיבטם הישגים לא להם. בעניין זה ראוי להזכיר כי הזרז התרבותי להישגים הללו לא היתה היהדות, והישגים אלה לא נעשו בקונטקסט חוג התרבות היהודית, במידה שיש דבר כזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פוסט סקריפטום |
|||
|
|||
המשעשע הוא שקיימת שיטה מעין-יונגאית (תת מודע, תת מודע...) בהגדרתיות זו, כל זמן ש-X מפורסם ואפשר להתגאות בו; --- אם אביו של X מומר ו-X גדל גוי – ייחשב כיהודי מלא (האמא בוודאי יהודיה...) --- אם אמו מומרת ו-X גדל כגוי – ייחשב ליהודי מלא (האמא הרי נולדה כיהודיה) --- אם שני הוריו מומרים ו-X גדל כגוי – ייחשב לצאצא של יהודים מומרים --- אם סבו וסבתו ו/או אחד מהם היה מומר וכולם גדלו כגויים – ייחשב כנצר למשפחת יהודים מומרים. --- אם X יצא נגד ערכי היהדות ו'בטעות' הקים דת חדשה – יהודי כשר שלימד את הגויים ערכי מוסר מכל מקום, אבוי בכל האמור לסיכויי הוכחת יהדותו של X, אם אינו מפורסם והוריו סתם יהודים לחצאים ולרבעים. ''אם זה לא היה מצחיק, היה אפשר לבכות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פוסט סקריפטום |
|||
|
|||
שטויות. האנשים אותם אתה מביא כדוגמה אינם יהודים לפי דתם שכן כך הם בחרו. אבל מה לעשות שהם גדלו בסביבה יהודית והושפעו ממנה וחלק מהשפעה זו השפיעה גם על פועלם. ואת זה אי אפשר לקרוע ממציאות חייהם, גם אם במודע הם עצמם היו מתכחשים לזה. מה עוד שלפחות איננשטיין היה יהודי גם לפי הכרתו ואפילו העיז לתמוך בציונות, למרות דיעותיו הדי בלתי לאומיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פוסט סקריפטום |
|||
|
|||
איך לא חשבתי על זה... תודה על ההבהרה. מעתה והלאה אתחשב גם ב''סביבה יהודית'' כשאני בא לדון בפועלו של נצר למשפחת רבנים שהמירו דתם לפני חמישה-שישה דורות (דוגמה: הסבא של הסבא היה יהודי, ומכאן שגאונותו של X בהווה אינה כה תמוהה; הוא אולי לא מודע לכך, אך הוא בעצם יהודי מבחינתנו, שכן לולא היה הסבא-בריבוע ממיר דתו ולו רק לסבתא שלידו היו גלגלים, המוח היהודי היה ממציא פטנט זה כבר לפני שלושה דורות באותה משפחה); כפתור ופרח. אגב, מתי משתמשים במינוח 'משומד'? הרי כמעט ששכחתי אותו לגמרי... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל מייצגת יומרה |
|||
|
|||
אָלֶכְּס, מִתּוֹךְ שְׁאִיפָתְךָ לְטַהֵר אֶת הַשִּׂיחַ הַצִּבּוּרִי מֵהִצָּמְדוּת אוֹבְּסֶסִיבִית אֶל הַמּוֹצָא הָאֶתְנִי - אַתָּה לוֹקֶה בַּבְּעָיָה הַהֲפוּכָה. נָכוֹן אָמְנָם שֶׁקַּרְל מַרְכְּס הָיָה ''נוֹצְרִי'' מֵאַחַר שֶׁהֻטְבַּל, וְ''לֹא יְהוּדִי'' כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד לְהוֹרִים שֶׁהָיוּ כְּבָר ''נוֹצְרִים'' בְּעֵת לֵדָתוֹ. עַד כָּאן ־ לַהֲלָכָה ־ אַתָּה צוֹדֵק. וְאוּלָם קָרָאתִי בְּסִפְרוֹן זָעִיר )לְלֹא צִיּוּן הַמַּקּוֹר לְצַעֲרִי( שֶׁמַרְכְּס כָּתַב לְאֶחָד מֵחֲבֵרָיו: ''אִלּוּלֵא הָיוּ הָרוֹמָאִים מַחְרִיבִים אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלִים וְהוֹרְגִים רַבִּים מֵאָבוֹת־אֲבוֹתַי, לֹא הָיִיתִי אֲנִי נִלְחָם הַיּוֹם נֶגֶד עֶקְרוֹנוֹת שֶׁל אַהֲבַת מוֹלֶדֶת'' )צִטּוּט מֵהַזִּכָּרוֹן(. סִינְדְּרוֹם יָדוּעַ אֵצֶל יְהוּדִים וְ''נוֹצְרִים'' הוּא לְהַרְחִיק עַצְמָם כַּמָּה שֶׁנִּתַּן מִזֶּהוּתָם וְ/אוֹ מוֹצָאָם, בֵּין הַשְּׁאָר עַל־יְדֵי הַפְגָּנַת נֶאֱמָנוּת־יֶתֶר כְּלַפֵּי חֶבְרַת הָרֹב תּוֹךְ כְּדֵי עוֹיְנוּת כְּלַפֵּי חֶבְרַת הַמּוֹצָא. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הַאִם זוֹ הַסִּבָּה לְהַתְקָפוֹתָיו הַבּוֹטוֹת עַל הַיְּהוּדִים, אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁהוּא הָיָה - אוֹ הָיָה מְסֻגָּל - לְהִתְנַהֵל מִבְּחִינָה אִידֵאוֹלוֹגִית וּפּוֹלִיטִית בִּמְנֻתָּק מִמּוֹצָאוֹ. הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶת גִּישָׁתְךָ )דְּהַיְנוּ, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין מִיַּהֲדוּתוֹ שֶׁל מַרְכְּס( אִלּוּ הָיָה מְדֻבָּר בִּפְרָט מִקְרִי בְּהֶחְלֵט. כָּךְ, לְמָשָׁל, הָיִיתִי מְקַבֵּל שֶׁאֵין שׁוּם סִבָּה לְבַעֲלֵי זְקָנִים לְהִזְדַּהוֹת עִם הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית אוֹ לְהִתְנַגֵּד לָהּ בִּמְיֻחָד, מֵאַחַר שֶׁלְּכֻלִּי עָלְמָא בָּרוּר שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת שׁוּם קֶשֶׁר בֵּין זְקָנוֹ לְדֵעוֹתָיו אוֹ פְּעֻלּוֹתָיו, לֹא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ וְלֹא בְּעֵינֵי סְבִיבָתוֹ. לֹא כָּךְ לְגַבֵּי מוֹצָאוֹ הָאֶתְנִי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל מייצגת יומרה |
|||
|
|||
אענה לך בתחילה בציטוט מהבלוג של בני ציפר, אשר מספר על חוויותיו בפאריס בתקופה זו של השנה: [...] ''כשביקרתי בסלון הספרים של פאריס לפני פחות מחודש, פגשתי שם עיתונאי יהודי ידוע מהמגזין הפוליטי הצרפתי הידוע ''מאריאן''. שמו ג'י קונופניקי, כנראה שיבוש צרפתי של שם מזרח אירופי כגון קונופניצקי או משהו כזה. לא משנה. שאלתי אותו את השאלה המסקרנת את כולם, למי מהמועמדים לנשיאות בצרפת יש הסיכויים הטובים ביותר. במקום לענות, הוא העלה את ההשערה המעניינת שכל אחד מהמועמדים הראשונים לנשיאות יש להם משהו איפשהו שקשור ליהודים. על ניקולה סרקוזי הוא אמר שהוא רבע יהודי מצד אמו, ואפילו יהודי ספרדי, מסלוניקי, ושאם אין די בכך, הרי אשתו יהודייה שלמה. כך אמר. על סגולן רויאל הוא טען שבן זוגה, חברה לחיים ואבי ילדיה, פרנסואה הולנד, הוא בעצם נצר למשפחת הולנדר היהודית. על באיירו אי אפשר לומר בשום אופן שיש בו שמץ של יהודיות, אבל מה, הוא שייך לזרם הנוצרי דמוקרטי, שיש לו נאמנות אוטומטית לישראל וליהודים ורגשי אשמה מתמשכים בגלל השואה. אשר ללה-פן, כאן זה מעניין: הוא טען שכל האנטי שיש ללה-פן נגד יהודים בא מן העובדה שהיתה לו פעם חברה יהודייה שהשיבה את פניו ריקם, והיא היתה בת למשפחת אילי ההון היהודים ?ש?ר?ה (או בוכרה). עכשיו צריך לבחור, מי מבין המועמדים יהיה הכי טוב לישראל וליהודים אם ייבחר לנשיאות. המסקנה המתבקשת היחידה היא שיהודים שיש להם זכות בחירה לנשיאות בצרפת צריכים לבחור לה-פן, מפני שמרוב שלא יהיה לא נעים שאומרים עליו שהוא אנטישמי, הוא ישתדל הכי הרבה בשביל היהודים וישראל. חוץ מזה, בהשוואה לימין הישראלי, כלומר לליכוד ואפילו לקדימה, שלא לדבר על ישראל ביתנו, הוא נראה מתון שבמתונים. אני בטוח שבצרפת תחת נשיאותו, לא יקרה מה שקרה סתם כך ביום בהיר אחד לרופא ערבי, שלא נתנו לו לעלות לרכבת, מפני שלא היתה לו תעודת זהות אלא רק כרטיס של רופא. זאת לפי דעתי גזענות ורשעות לשמה, שהוא לא היה אפילו חולם להשליט אותה בצרפת. כך שצריך להירגע לפני שאנחנו מכנים את לה-פן ימני קיצוני'' [...] [1] ------------------ ומדוע בחרתי להביא ציטוט זה כתשובה לשאלתך? העניין יחסית פשוט; הטענה המרכזית במחקרי היא שהתת-מודע הקולקטיבי אכן עושה את שלו בכל האמור לזהות נוספת המוצמדת לאדם, וכלל לא משנה אם בחר לצדד בה ו/או לדחותה – אולם המקרה היהודי נגוע בבדיקה מתמדת של תועלתנות העניין, שפירושו: השלכה דדוקטיבית מהכלל אל הפרט, והקביעה שהיהודים אכן מצויינים הם, ולצורך כך נביא את הדמויות ההיסטוריות שהיו בעלות 'תודעה יהודית' לצורך העניין, גם אם לא ראו אות בעברית או ביקרו אי פעם בבית כנסת וכיוצ''ב. העיקר הוא אם אפשר לצורך המניפולציה הטכנית 'להתגאות' במוצאם, או לא. אם לא ניתן להתגאות במוצאם, הרי שאינם מעניינים, וכמובן שנחשבים כמשומדים וכל דבר אחר הנלווה לכינוי והרגשה זו. הדרישה שלי היא להפסיק ולנכס כל דבר שלם ו/או לחצאים ורבעים כדי לקבוע את מידת יכולת 'נאמנותו' לעניין היהודי – כולל יכולת ההתגאות בו – שכן הדבר מזכיר תחרות פחות מוצלחת של השבחת קבוצה לשיטה שנראית לי מיושנת במקרה הטוב, ובעייתית עד מאוד במקרה אחר. חישוביו של היהודי הצרפתי במאמרו של ציפר היו יכולים להשמע מעניינים פי כמה לו היינו מחליפים את המילים 'יהודי' ב'גרמני', נניח, וגורסים שעיתונאי גרמני אמר זאת ביחס לבחירות בצרפת; התגובה היתה מן הסתם שונה, ועל כן טל קורה מבין עיניך – שכן מי שמוכן לקבל מחמאות אתניות, צריך גם להיות מוכן לקבל יריקות אתניות מסוג אחר. אולי עדיף להפסיק להתייחס ולהשוות באופן אובססיבי שמעיד יותר מכל על הקבוצה המשווה והמתייגת, מאשר על הקבוצה של אלה שמתוייגים אליה ללא כל שאלה אם כלל היו מעוניינים בכך. ______________________________________________ [1] ראה מקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל מייצגת יומרה |
|||
|
|||
הַדְּרִישָׁה שֶׁלְּךָ תְּמוּהָה בְּמִקְצָת. מַדּוּעַ מֻתָּר לְכָל מְדִינָה וְעַם לְחַפֵּשׂ בַּעֲלֵי-בְּרִית וְלִבְחֹן מִי מְשָׁרֵת יוֹתֵר טוֹב אֶת הָאִינְטֶרֶסִים שֶׁל הַמְּדִינָה וְ/אוֹ הָעָם? עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּעַם קָטָן מֻקָּף בְּאוֹיְבִים וּלְמוּד נִסָּיוֹן רָב שָׁנִים שֶׁחֶלְקוֹ הַגָּדוֹל מַר מִלַּעֲנָה. אַתָּה כַּמּוּבָן מוֹחֶה עַל הַהֶקֵּשׁ הָאוֹטוֹמָטִי יוֹתֵר יְהוּדִי=יוֹתֵר טוֹב לַיְּהוּדִים. אוּלַי אַפְתִּיעַ אוֹתְךָ אִם אַסְכִּים אִתְּךָ שֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁטוּת גְּמוּרָה. מַר יוֹסֵף לִיבֶּרְמַן, הַיְּהוּדִי הַדָּתִי הַמֻּצְהָר, שֶׁכִּמְעַט הָפַךְ לִסְגָן-נְשִׂיא אַרְצוֹת-הַבְּרִית - אוֹי וַאֲבוֹי אִלּוּ אָכֵן הָיָה זוֹכֶה בַּבְּחִירוֹת. מִתּוֹךְ קֹמֶץ שֶׁל שִׁשָּׁה סֶנָטוֹרִים שֶׁסֵּרְבוּ לְגַנּוֹת אֶת עֲרָפַאת עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁפָּתַח בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 2000 - הָיָה אֶחָד יְהוּדִי בְּשֵׁם יוֹסֵף לִיבֶּרְמַן. עָדִיף כְּבָר אֶת רַאלְף נֵידֵר בְּתוֹר סְגַן-נָשִׂיא וְזֶהוּ. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר - יַהֲדוּתוֹ שֶׁל מַנְהִיג עֲשׂוּיָה לְהַשְׁפִּיעַ לְרָעָה לֹא פָּחוֹת, וְאַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְטוֹבָה, וְלָכֵן יֵשׁ לִבְחֹן כָּל אֶחָד לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, אתה לא יודע כמה שאתה צודק |
|||
|
|||
''יַהֲדוּתוֹ שֶׁל מַנְהִיג עֲשׂוּיָה לְהַשְׁפִּיעַ לְרָעָה לֹא פָּחוֹת, וְאַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְטוֹבָה'' לא ''עשויה'' אלא בוודאות. הוא יהיה חייב להראות ''אובייקטיביות'' ואתה יכול לנחש לבד איך זה ימומש. באנגלית זה נקרא to bend over backwards. אינני יודע איך לתרגם את זה לעברית - ''להתכופף לאחור'' איננו מעביר את המשמעות המלאה של הביטוי האנגלי. הדוגמא הטובה ביותר היא התנהגותה של מנהיגות יהדות ארה''ב בתקופת מלחמת העולם השניה, אם כי הנסיבות היו שונות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, אתה לא יודע כמה שאתה צודק |
|||
|
|||
אֵרְוִין קוֹטְלֶר - מִי שֶׁהָיָה)?( שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁל קָנָדָה - דַּוְקָא יָדוּעַ כְּאוֹהֵד יִשְׂרָאֵל נֶחְרָץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכל כלל יש כנראה יוצאים מן הכלל . . . |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוודאי שעדיף ראלף ניידר. נושא הצרכנות הוא חשוב מהרבה אחרים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי