  
  
  
|
 |
|
||
  בנושא הביטוח הלאומי |
|||
|
|||
כדאי להבין את גישה האמריקאית לכל הנושא של מעורבות הממשלה בחיי הפרט. הביטוח הלאומי, בהיותו תוכנית שאיננה בנוייה על בסיס אקטוארי, נידון לפשיטת רגל מעצם ההגדרה, והשאלה היא רק מתי זה ייקרה. כשהתוכנית הונהגה בשנות ה 30 היא נבנתה על עקרונות דומים לתוכניות הפנסיה של ההסתדרות בישראל --- לפיהם הפרשות [קטנות] משכרם של הרבה עובדים תספקנה לכסות את הפנסיה של [מעט] פורשים. בישראל אף נתנו לזה ביטוי ספרותי יפה: ''דור לדור יביע אומר''. שינוי הרכב האוכלוסין --- גידול מהיר יחסי במספר הנהנים לעומת מספר העובדים התורמים לתוכנית, שינה את כל התחשיב עליו בנוי הביטוח הלאומי (תחשיב שמלכתחילה לא נשען על יסודות אקטואריים אמינים). מה שהביא להרעה נוספת, וחמורה ביותר, היו החלטותיהם של הנשיא קרטר, ואחריו קלינטון, להעניק את מלוא הזכויות של הביטוח הלאומי למיליוני מהגרים בלתי חוקיים שלא תרמו מאומה בתקופה שהם עבדו (אם בכלל). הוויכוח האידאולוגי בין הרפובליקנים והדמוקרטים בנושא הוא בעיקר בשאלה מתי יגיע הרגע של פשיטת הרגל ועד כמה זה חמור (האם זה יקרה לפתע פתאום או שזה יבוא באופן הדרגתי). נקודת מחלוקת שניה היא מי צריך לכסות את הפער. הדמוקרטים, שמבחינה אידיאולוגית נוטים יותר למדיניות שמזכירה את מדינת הסעד, גורסים שזה תפקידה של הממשלה. הרפובליקנים לעומתם גורסים שכל אחד צריך לדאוג לעצמו. שתי אפשרויות לטפל בבעיה הן או לקצץ בהטבות (זה מוקש פוליטי שאף אחד, לא דמוקרט ולא רפובליקני איננו מעיז להזכיר), או להעלות את תקרת השכר ממנו מפרישים לביטוח הלאומי (זו למעשה העלאת מסים ממנה בוש התחייב להמנע בכל מחיר). הפתרון המוצע כרגע --- הפרטה חלקית של הביטוח הלאומי, לא נראה לי חכם במיוחד, אבל אינני מבין מספיק בכלכלה כדי לשפוט לגופו של עיניין. גם בקרב הרפובליקנים ישנם רבים שאינם שלמים עם הפיתרון הזה, וזה כלל לא בטוח שבוש יצליח להעביר את זה בקונגרס. ''שדולת המבוגרים'' AARP --- American Association of Retired Persons היא כוח פוליטי בעל משקל רב ותהיה לה השפעה מרובה על הפיתרון הסופי. הבעיה עם פיתרון ההפרטה היא שכמו כל תוכנית כלכלית הוא מתבסס על הנחות שאף אחד איננו יודע אם הן באמת תתממשנה במציאות. כלכלה איננה מדע מדוייק, ומידת הצלחתם עד היום של כלכלנים לחזות את העתיד איננה בדיוק סיפור הצלחה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בנושא הביטוח הלאומי |
|||
|
|||
אני חושב שהביטוח הסוציאלי האמריקאי לא בנוייה על בסיס אקטוארי, כפי שכתבת. לכן מתייתרת האמירה שהביטוח הלאומי ''לא נשען על יסודות אקטואריים אמינים''. גם תוכנית שבנויה על בסיס אקטוארי עשוייה לפספס אם ההנחות בבסיס החישובים לא גמישות מספיק. אם לא מוסיפים, או משנים, הנחות עם השינוי במציאות החישובים האקטואריים יפספסו. תוכנית אקטוארית שלא לוקחת בחשבון שינויים דמוגרפיים שמתחוללים עם הזמן תיכשל לא בגלל ''מדע האקטואריה''. אני חושב שהבעיה לא נעוצה ביכולתם של הכלכלנים לחזות אלא במידת ההבנה של הפוליטיקאים (והאזרחים בעלי זכות הבחירה אותם הם מייצגים) שמחליטים בסופו של דבר על איזה הנחות לבסס את המדיניות הכלכלית. אבל כאשר תוכנית כלכלית כלשהי לא מצליחה הציבור בכלל, כמוך כאן (במיוחד בשני המשפטים האחרונים), נוטה ''להאשים'' את הכלכלנים ללא קשר עם מידת מעורבותם באותה תוכנית. חלק מהציבור אפילו לא טורח לעשות הפרדה בין הפוליטיקאי והכלכלן. כך יצא שכאשר ניסיתי לעשות את ההפרדה בפורום אחר טפתי על הראש וגם גורשתי מן העיר. לגופו של עניין בנושא של הפרטת הביטוח הלאומי יש הרבה חומר לימוד מארצות אחרות (כמו בריטניה....). לכן עדיף שהפוליטיקאים האמריקאים ינסו ללמוד את החומר הזה לפני שמחליטים החלטות עליהן הם עשויים להתחרט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת קשה לצפות מהציבור שיעשה |
|||
|
|||
הבחנה בין הפוליטיקאים לבין הכלכלנים. כל פוליטיקאי, או גוף פוליטי, מגייס לו כלכלנים שיתמכו בעמדותיו. תמיד ניתן למצוא כלכלנים שייתמכו בתחזית כזאת או אחרת. למרבית הכלכלנים (כמו לכל בני האדם) יש עמדות פוליטיות ברורות שמשפיעות על ההנחות והתחזיות שלהם. יתרה מזאת, לא חסרים כלכלנים שמעורבים ישירות בפוליטיקה. מאחר וטווח הראיה של פוליטיקאי בארה''ב הוא במקרה הטוב 4 שנים (שנתיים בלבד במקרה של חברי בית הנבחרים) זה לא מציאותי לצפות שהם ''ילמדו את החומר''. הם ימשיכו לסמוך באופן כמעט עיוור על יועצים שימשיכו להגיד להם את מה שהם רוצים לשמוע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה יכול לצפות מה שאתה רוצה |
|||
|
|||
מי שלא עושה הבחנה נכונה טועה לעיתים קרובות. מי שלא רוצה או יכול לעשות הבחנה בין פוליטיקאים, כלכלנים, פסיכולוגים, מהנדסים, מדענים וכו' טועה. משום שזה עשוי להוביל אותו להחליט באופן שגוי. כמו שאפשר למצוא מהנדסים שהאינטרסים (גם הפוליטיים) שלהם משפיעים על שיקול דעתם המקצועי, כך ישנם בעלי מקצוע אחרים שיתנו לשיקול פוליטי לגבור על השיקול המקצועי שלהם. יש גם רופאים, פיזיקאים, פסיכולוגים ועוד בעלי מקצועות שבהולכים בדרך הזאת. אם הם עושים זאת במודע הם בוגדים בעקרונות המקצוע שלהם במודע. כאשר אני צריך להחליט בנושא כלכלי השיקולים הפוליטיים שלי נשארים בצד. עם זאת מוכרים לי כלכלנים רבים, גם במערכת הציבורית בארץ ובארה''ב, שנוהגים כמוני. לכן יכולתי בלב שקט לתמוך במדיניות כלכלית של נתניהו או ךתמוך במינויו לשר האוצר, וכעת אני יכול להגיד שהפוליטיקאי שבו השתלט על הכלכלן שבו. כפי שכתבתי בתגובה קודמת הניסיון שלי לימד אותי לא לצפות מאנשים-מהציבור לעשות הבחנות בין פוליטיקאים ופיזיקאים (או בעלי מקצועות אחרים). בעלי מקצוע שמשנים את הנחות הבסיס בגלל שיקולים לא מקצועיים גורמים לאסונות ותקלות (גשר המכביה, מקיף ו' בבאר שבע, אולמות ורסאי בירושליים.....). יש גם כלכלנים כאלו. מה שכן אני שמח שבבנק ישראל מאז כניסת פרנקל, בתחילת שנות ה-90, השיקול הפוליטי היה זניח יחסית (החלטות מעטות שהושפעו משיקולים פוליטיים - האחרונה של קליין לני מספר שנים....). את זה אפשר לראות היטב אם עוברעים על הביקורת שנכתבה על מדיניותם של קליין ופרנקל במהלך השנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ודבר נוסף, דויד |
|||
|
|||
האקטואריה הינה מדע מדוייק. הראיה הטובה ביותר היא שכמעט ולא היו מקרים בהיסטוריה שחברות ביטוח חיים פשטו את הרגל, אפילו במקרים של אסונות טבע או מילחמות. הבעיה האמיתית היא שתוכניות מהסוג של הביטוח הלאומי, אם תתבססנה על חישוב אקטוארי נכון, תהיינה יקרות מאוד ומעטים בלבד יוכלו לעמוד במחיר. לממשלה אין כל קושי בנקודה הזאת כי היא תמיד יכולה להדפיס כסף, אבל זה רק יזרז את האינפלציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ודבר נוסף, ישראל |
|||
|
|||
דיברתי על הנחות לא מציאותיות ולא על מדע האקטואריה. כך גם קורה בחיזוי בנושאים כלכליים ואחרים כאשר ההנחות רחוקות מן המציאות. הנחות שגויות הן בסיס לשגיאות חיזוי נפוצות בתחומים רבים - לא רק בכלכלה. מצד שני ישנם תחומים בכלכלה בהם יכולת החיזוי היא טובה. הדוגמה הטובה היא הדברת האינפלציה (במקומות שניסו). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי