  
  
  
|
 |
|
||
  שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
עצורים פלשתינאים כתבו ממקום מעצרם פניה נרגשת ונוגעת ללב לכל מי שחירות וחופש ושלטון חוק חשובים בעיניו, בלא קשר בכלל להשקפת עולמו הפוליטית. אך העצורים הפלשתינאים פונים לציבור הרחב במקום להסתכל בראי ולבחון איך זה שמכל המחנה האידאולוגי המפואר שלהם, נשארו רק ברברנים ואימפוטנטים שלא איכפת להם בכלל שהם עצורים עד אינסוף ובלא סיבה הנראית לעיין. ואפילו אני, שאני לא מהמחנה הפוליטי של הפלשתינאים וערפאת, גם אני בהחלט נמנה עם כל אלה החשים שמה שעוללו ומעוללים לפלשתינאים מהווה דוגמא מדאיגה ביותר לריקבון המערכתי הכולל. לכך ששלטון החוק בישראל איבד את הזכות המוסרית להיקרא ''מגן הציבור'' במקום אוייבו. לכך שנורמת השימוש במערכת המשפט לקידום צרכים פוליטיים הפכה למה שאצלנו אנו קוראים שלטון חוק ובמקומות אחרים בהיסטוריה קראו לזה פשוט פאשיזם (או מקארתיזם) עצורים פלשתינאים נכבדים. דומני שאינכם צריכים לשכנע כבר איש בציבור, שאף אחד מהגופים הללו (שב''כ ובתי המשפט) כבר מאוד לא קדוש, לא טהור, ולא חף מאינטרסים אישיים, כלכליים, פסולים, זרים ונוגדים את טובת הציבור. בשני הגופים הללו יש אנשים טובים ואנשים מרושעים. יש טהורים ויש מושחתים. בשני המקרים (שב''כ ובימ''ש) ישנם, כמובן, היוצאים מן הכלל, הנפגעים שלא בצדק מההכללה, וזה חבל. אך התחושה הכללית - במבחני התוצאה ולא הבירבורים התעמולתיים - היא בהחלט של תפוח רקוב אשר לא משנה בכלל איפה אתה מנסה לגעת בו באצבע, היא נבלעת לך פנימה ועמוק, מהריקבון. אבל השחיתות הזו, אותו כוח אבסולוטי הנעדר מנגנוני פיקוח ובקרה ושקיפות, שבית המשפט כבר הודה כי הוא-הוא המשחית אבסולוטית, השחיתות הזו היא תוצר ישיר של היעדר עמוד שידרה אידאולוגי בחברה כולה. ובזה, לא אשם השב''כ, לא אשמה מערכת המשפט. בזה אשם כל מי שאמור להימנות על המחנה שלכם, על החברים שלכם, על המשפחה שלכם, ושותק! אליהם תבואו בטענות. כלל ידוע הוא שפרצה קוראת לגנב, וגנב כשקוראים לו - בא. העשבים השוטים בשב''כ ובמערכת בתי המשפט צומחים באופן טבעי, ופועלים בתוך ואקום אידאולוגי המאפשר להם לצמוח ולפרוח במקום לנכש כל עשב שוטה בלי לחשוב פעמיים בכלל, בטבעיות, ולטובת הגינה כולה וממילא לטובת צמחי הברכה שבהחלט יש גם בשב''כ וגם במערכת המשפטית. תסביר לי, איך אבא ואמא שלכם נותנים למישהו לעצור להם את הילדים בלי סיבה ועד אינסוף, והם לא הופכים את השולחן לנשיא בית המשפט העליון כדי לקבל לפחות הסבר, לו זכאים בעלי הבית של השב''כ ובית המשפט: הציבור! הנוחות והנינוחות הרגעית שלהם חשובה יותר? אז מה אתם בעצם רוצים מכל היתר? הסבירו לי: למה החברים הכל כך טובים שלכם נותנים לשופט שעצר אתכם בלא סיבה, לפצות את הפה בכל עניין אחר שהוא, לפני שמאלצים אותו בכוח סביר ובכל האמצעים המותרים ממילא על פי חוקי הכורח וההגנה העצמית, להסביר לבעלי הבית שלו (כלומר לציבור) מה פתאום הוא עוצר אתכם, על מה, עד מתי, ולתת לכם את הזכות האלמנטרית שמתוכה הוא הרי יונק בעצם את כל סמכותו: זכות הטיעון והתגוננות. לא צריך לחשוב כמו הכלב, שמקבל מכות ממקל וחושב שהמקל אשם. אל תבואו בטענות לשב''כ ולא למערכת המשפט. הריקבון שם זו לא הבעיה, זו בסך הכל התוצאה. הבעיה לא מתחילה ולא מטופחת אצלם. יש אדמה, יש מים, יש שמש ומנעמים - אז יש גם עשבים שוטים בכל מערכת. בואו בטענות למי שלא מנכש את העשבים הללו ומעדיף את הפריחה שלהם על פני פריחת פרחי שלטון החוק, הצדק והחופש. הטענות שלכם לא צריכות להיות כלפי העדר כולו אלא קודם כל ולפני כולם, כלפי כל החברים שלכם (החברים לכאורה...) כלפי כל מי מהם שלא מקיף בתופים ומחולות את בניין בית המשפט העליון 7 סיבובים כדי שיסביר ומייד, או שיתמוטט! כי אין שום אמצע ושום דרך ביניים. אין, לא יכולה ואסור שתהיה פשרה בכל הנוגע לקוים האדומים של החוק, הבטחון והשלטון. אכן, זו היא חרב אשר חייבים כולנו להשחיז ולשמור עליה מכל משמר כי היא זו שמגינה עלינו. אך זו חרב שחייבת להכחיד את היד הרעה המשתלטת עליה ואשר מניפה את החרב כלפי הבעלים שלה במקום האוייבים שלה. אין כאן מקום לפשרה בכלל. הם המשרתים ולא הבעלים. וכל משרת ישמח ובאופן טבעי לשכוח בהזדמנות הראשונה שתהיה לו, שהוא משרת, ברגע שבעל הבית עוצם עיניים ומרשה לו ללבוש לרגע את החלוק של בעל הבית... הציבור הוא הרי בעל הבית, גם של השב''כ וגם של בית המשפט. ואין לעבדים, בעצם, של הציבור שום זכות להסתיר שום דבר מבעל הבית, וכל יתר הטיעונים זו מניפולציה לטיפשים, שבהלקאת שוט אלמנטרית יכולים להחזיר את העבד למקומו ולהבהיר מי כאן בעל הבית ושל מי המדינה הזו לעזאזל. לא צריך לירות בשופט. חלילה! אבל מותר וחובה לא לאפשר לו להמשיך לצייץ בשום דיון חדש, לפני שהוא מסיים את חובותיו בדיון הישן ששלח אתכם למעצר. הוא חייב לנמק, או להינמק בעצמו! הוא חייב להסביר. אין לו שום זכות לשלוח אתכם למעצר בלי להסביר לכולנו על מה, למה, ועד מתי. אם אתם פושעים וחתרנים מסוכנים – לכו למאסר מייד ואם חסר נהג אני מתנדב להוביל אתכם לשם בחינם. אבל אם אתם לא – אז מאסרכם הוא הפשע של כולנו כלפיכם וכלפי המצפון הקולקטיבי! השופט מפסיק באופן אוטומטי להיחשב כבר-סמכא, כחסין, כעובד ציבור ברגע שהוא מבצע פשע. והמעצר שלכם, על פי כל מבחן משפטי מקובל בעולם החופשי, הוא פשע. עם כל הכבוד המפוקפק לחוקים לשעת חירום שאין להם תוקף בנסיבות העניין. לעיתים קרובות מידי נראה שהציבור בעצם שוכח מאין באו דברים ולאן הם הולכים. אקטיביזם שיפוטי הוא בסך הכל תוצר לואי של הזכות המובנת מאליה לאקטיביזם אזרחי (יסודות המשפט המודרני יונקים את סמכותם עוד מעצם המהפכה הצרפתית ולא להיפך...). כבוד בית המשפט הוא כבוד מוגבל, וכבוד על תנאי. גבולותיו הם כבוד האדם וחירותו, והתנאי הוא שהשופט לא מחלל את העקרונות שהוא דורש מאחרים לקדש. הזכות של ההמון לצבוא לבית המשפט העליון, ולסלק משם כל עבריין שהשתלט שם על הכיסא והפך את המשפט לקרדום לחפור בו – זו בכלל לא זכות, זו חובה. הרי כשמני מזוז קרא בנאום הכתרתו מתוך הדברים של ברכט, הוא לא מחק את כל יתר הדברים החשובים שברטולד ברכט כתב (ולפניו, בניסוח קצת שונה, מרטין נימלר): ''תחילה לקחו את הקומוניסטים, אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט. מייד לקחו את הפועלים, אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי. בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי, אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי. אחר כך כלאו כמה כמרים, אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי. עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר...'' אין כאן בכלל סוגיה של הפרת חוק. נהפוך הוא! המדובר הוא בהגנה על החוק מפני גורמים עויינים אשר השתלטו עליו. אין כאן צדק אבסולוטי, לשום צד פוליטי ושום גוף שלטוני, אלא זכויות אלמנטריות שמי שמפר אותן מכריז על עצמו כבוגד. ומי שעוצר אדם ללא סיבה, מטה ונושא פנים במשפט, משתמש במשפט ככלי לביטוי נטיותיו וסטיותיו האישיות או החונטאיות, ולא טובת הכלל וכל פרט בתוכו – הוא בוגד. הבעיה של כל הצאן המובל לטבח, היא שתיקת הכבשים ולא אומץ לב מיוחד של השוחטים למיניהם. עובדה ששוחטים רק כבשים ולא נמרים. תשאל את נוני מוזס. תשאל את אהרון ברק. תשאל את עדנה ארבל. תשאל כל עבריין בכיר שמתהלך הרי חופשי בעוד שלצידכם בתא המעצר יש בסך הכל איזה עני עלוב וביש מזל ולא הפושעים האמיתיים. שכל אחד ואחת מהחברים האידאולוגיים שלכם ישאל את עצמו בכל בוקר כחלק בלתי נפרד מתפילת השחרית, מה הוא עשה כדי לא לטפח ולעודד את הדברים הללו בשתיקתו? איך הוא ישן בלילה כשאתם נמקים בצינוק כל כך הרבה זמן ולעוד כל כך הרבה זמן כשהוא, מי שמממן בעצם את הגופים הללו ומעניק להם את זכות הקיום, שותק ומעודד בשתיקתו תופעות של פאשיזם, שחיתות, שימוש לרעה בכוח המשרה, הונאה ציבורית ומעילה באמון. אחרי שתפתרו את הבעיות שלך עם עצמך המעגל הקרוב ביותר, המהווה בעצם חלק ממך, כל יתר הבעיות ייפתרו מאליהן. ואם לאף אחד לא איכפת מכם, בתכלס ובמעשים והקרבה ולא בלחשושים רק כלפיכם ומעשים הפוכים מאחורי גבכם, אז תבדקו את עצמכם למה אתם לבד. אולי יש בעיה באידאולוגיה שלכם, שאין לכם אפילו מניין שתומך למעשה ולא רק תיאורטית, באידאולוגיה שלכם. אפילו לא חבר אחד שמוכן לעשות למענכם מעשה. זכור: ידיים מושיטות עזרה קדושות משפתיים דובבות תפילה! אתם מקשקשים, ושרון עושה. אתם מברברים וליברמן מייצר. אתם מזבלים ועבריינות שלטון החוק פורחת. הרי אריק שרון לא היה מזדרז להחזיר שטחים אילו לא היה יודע את מה שמשתדלים להסתיר מהציבור כולו, שכמעט ואין כבר צה''ל והסרבנות זו כבר אינה תופעה אלא מגיפה. שפחד המוות משחרורו של וענונו זה לא מפני מה שהוא יגלה שיש, אלא מפני מה הוא עלול לגלות שאין, ודי לחכימא... ככה המחנה האידאולוגי מהקצה המנוגד לכם, מביס אתכם. הוא עושה. הוא מקריב מעצמו. חלקים מהם הולכים לכלא בגאווה, חלקים מוותרים על דרגות בכירות ויוקרה חברתית, ובזכות זה שהם לא שותקים הם מנצחים אתכם ואת כל המחנה ה''אידאולוגי'' שלכם. ואילו אתם - שותקים מדושני עונג, מזבלים את המוח בכנסים וכתיבת עלונים ביניכם לבין עצמכם לשכנע את המשוכנעים ממילא - ומתפלאים איך הדשן והזבל ה''אידאולוגי'' הזה מוליד עשבים שוטים. אז עוצרים אתכם עד אינסוף. למה שלציבור כולו יהיה איכפת ממישהו שאפילו יקיריו ומוקיריו לא איכפת להם ממנו? אל תצפו מאחרים לעשות לכם את המלחמות. קודם כל תבדקו איך זה קורה בכלל, שמי שאמורים להיות החיילים של אותו הגדוד שלכם מאוננים במקום לשמור, להגן, להילחם ולהקריב למען האידאולוגיה שלהם, הרבה לפני שאתם מיתממים ומנסים לגייס את מי שחייב אמנם להסכים לעוול שבאמת נעשה לכם, אך העוול הזה משרת את האידאולוגיה שלו ולכן, למרבה הצער אומנם, הוא רק ימשיך את השתיקה הרועמת של החברים שלכם. של המשפחה שלכם. של מי שאמור להפוך כל אבן במדינה עד שלא יקבל הסברים המניחים את הדעת למעצרכם האינסופי. תבדוק איזו ''שמפניה'' עוד שותים כל אלה הנחשבים לחברים שלכם! כי מי שלא שיכור והוא באמת חבר שלכם ושותף אידאולוגי אמיתי שלכם, לא היה ישן לרגע ולא היה נותן לשופט לישון לרגע, כל עוד השופט לא היה מספק את ההסברים שהוא מחוייב על פי החוק לספק! תפקידה של המחלקה הערבית בשב''כ לא מיותר. זה הוא קישקוש. יש להם משימות חשובות. לעקוב אחרי מקורות המימון של ערפאת, כמו גם אחרי מי שהפעיל את ג'בריל רג'וב ומוחמד דחלן. יש למחלקה הערבית בשב''כ הרבה עבודה חשובה לעשות הן משמאל, והן מימין. וזו חזקה שלא צריכה בכלל הוכחה, להניח שגם שם – כמו במערכת המשפט ובכל השירות הציבורי בעצם - יש גם אנשים רעים, מושחתים, משוחדים המנצלים את סמכויותיהם לרעה. אבל זו לא סיבה להרוס את הבית כולו אלא רק להדביר את המזיקים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
הציבור שותק משום שאין לו מה להגיד ולא משום שלא אכפת לו. אין לציבור מה להגיד משום שאין הוא מבין את המציאות. כדי להבין מציאות בלתי טבעית מסובכת יש לרדת לאבני היסוד שלה. רק אחרי שנסכים על אבני היסוד נוכל להגיע למכנים משותפים לגבי מבנים מורכבים. עד אז כולנו עוסקים במדעי צללים במערה של אפלטון. מדעי צללים הן יצירות וירטואליות שאינן מענינות אלא את יוצריהן. את רוב הציבור אין הן מענינות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עד שהציבור ירד לאבני היסוד של |
|||
|
|||
מציאות בלתי טבעית, ועד שנסכים... צריך ללכת בשיטת הקשר הגורדי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עד שהציבור ירד לאבני היסוד של |
|||
|
|||
ומהי שיטת הקשר הגורדי? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיטת הקשר הגורדי |
|||
|
|||
לנתק את הקשר באיבחת חרב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ... ועוד פעם הפלשתינים יללו לנו |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיטת הקשר הגורדי |
|||
|
|||
אבחת חרב לא תסייע לאיש להבין את הנושא אלא אף תערפל אותו.ללא הבנת הנושא אין פתרון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
לפחות במשל המערה של אפלטון, כשכולם שרויים בעלטה, הם יכלו לראות משהו, ורק כאשר קרן האור התגנבה למערה, הם הפסיקו לראות כי הסתנוורו. כאן אין אור, ובכל זאת עיוורים... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
הטעם לכך שבימי אפלטון היקף המידע הוירטואלי והמניפולטיבי היה מוגבל ואילו היום הוא כמעט אין סופי ולכן מעוור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איננו האדונים של עידן האינפורמציה, כי אם עבדים של הדיסאינפורמציה |
|||
|
|||
ואני דווקא טוען כי המידע היום הוא מוגבל יותר. הוא מוכוון יתר. הוא מטעה ולכן מסוכן. כי הוא נוטע בנו תחושה של חופש, כוח, מגוון... בעוד שלמידע הקריטי במיוחד הציבור כולו עיוור. כיום, התופעה הזו ידועה יותר כ''תסמונת-גוגל''. כל הציבור יודע מידע אינסופי על כל נושא שגוגל בחר שלא להסתיר מהציבור. אך הדבר נכון לא רק ביחס לגוגל (או ה''נשיונל סקיוריטי'' בשמו הפחות מסחרי של גוגל) כלפי הציבור הרחב, אלא במיוחד ביחס למנהיגים נבחרים השבויים לחלוטין במידע וחוסר המידע שמגישים להם גופי המידע השונים. בעידן הדמוקרטי - כולם מתגאים בכך שיש לכל קבצן-רחוב זכות שווה לבחור מנהיגות, לא פחות מאשר לראש שירותי הבטחון באותה מדינה. אבל בזכות האשליה המתוקה הזו אף אחד לא טורח בכלל לשאול ''אבל מי מסכם את תוצאות ספירת הקולות''? ''מי כתב את תוכנת המחשב שנהלת את העסק''? כפי שאמרתי כבר ברמז דק יותר בתגובה קודמת: זו אשליה! איננו האדונים של עידן האינפורמציה, כי אם עבדים של הדיסאינפורמציה. להרחבת הנושא ודיון חופשי בסוגיה אני מציע לדחות את הדיון לעוד כמה עשורים, למועד בו ניפגש כולנו בגן העדן ושם נוכל להרחיב ואולי אף להזמין לשיחה כמה חברים מהשכונה הסמוכה... עד אז, אני מציע לא להיות טרודים בשאלות מיותרות. לא לחשוב שאנחנו פתאום יודעים בעידן האינטרנט הכל, אלא לפתח אדישות של בעל נבגד בבחינת ''מה שלא יודעים לא כואב''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הקבר שאין מאחוריה כלום - האספסוף המשכיל |
|||
|
|||
כשם שהנכנס לקבר משפחתי בסגנון של האצולה במאות שעברו, ניתקל בשתיקה. אכן, יש שתיקות רועמות, אך בקבר, אין שום דבר העומד מאחורי השתיקה פרט ללא-כלום - חשבת שיש שם משהו, אך אין שם כלום. הייתי בשבת, אורי, אצל זוג מכרים במושב ליד כבר סבא, כאלה המזהים עצמם עם השמאל הנאור. אך נוכח הריקנות, היעדר התרבות של הנובו-רישיות ה''נאורה'' הישראלית, המילים הסתמיות כצו האופנה השמאלית וברוח מאמרי המערכת ב''הארץ'', נוכח אלה, התחושה המתעוררת היא של צחיחות נוראה ומים שעמדו הרבה זמן במקום אחד. התחלתי לחוש תשישות, ונימלטתי עד מהרה חזרה לביתי וספרייתי, המקלדת הפעילה והעכבר החביב. אכן, מדובר ב''שמאל השבע'', והתחושה שהשתלטה עלי היתה של שממון נורא, עקרות איומה, והרג כל תנועה יוצרת. בדרך לפני בכביש השתלב בתנועה בסער טנדר שנשא עליו דגל ''ביתר'' ענק וצהוב, ושעט במהירות ובתכליתיות לדרכו, ומראה זה, עד כמה שהדבר מוזר, עודד אותי, בדומה למציצת לימון נוכח בחילה שמנונית וקשה. אכן, הציבור בארצנו פיתח ברובו מעין טמטום נירכש, ועוד בדברים העומדים במרכז הוויתו, ונסה לדמיין כמה היה זה נפלא אילו היה כאן ציבור נבון, בעל אמירה מלאה שאינו מתופעל על ידי מילות שגב ריקות, כשהאליטה שלו - עדת ריקים ופוחחים, למעשה. והרי הדבר מתאפשר במאה ה-20 , במדינות כמו מדינות סקנדינביה, אנגלייה, צרפת וגרמנייה (בהם מודגשים בתיכון ובבגרויות לימודי הפילוסופיה). וזאת בניגוד לאספסוף ברומי הקדומה למשל, שנידרש ללחם ושעשועים. או בניגוד למה שאני מכנה ''אספסוף משכיל'' בישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרלוונטי בישראל אינו רלוונטי בעיניהם |
|||
|
|||
ישראל היא מדינה חסרת תרבות. יש בה אמנם אנשים תרבותיים אבל הם לא שייכים לתרבות הישראלית וגם אין הם מתכוונים להשתייך אליה. באין תרבות אין התייחסות למה שהוא רלוונטי בישראל. שהרי הרלוונטי בישראלי אינו רלוונטי בעיניהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מות הביקורת בישראל |
|||
|
|||
הביקורת, החשיבה הביקורתית, זו המלקטת ריבוי מקורות מידע לכלל הבנת מה שבאמת רלוונטי מבחינה קיומית, הביקורת שהינה קליעה מדויקת במהות שמאחורי הדברים תוך חילוץ מהות זו מסבך המלל וההשאות המכוונות להסתיר את המהות - הביקורת הקולעת היא היסוד הנוסך חיוניות מחשבתית, יסוד שאבד בישראל. שכן חיוניות מחודשת מתעוררת בנו כל פעם שאנו מתנערים מהררי הגבב המילולי ממית הרוח, המכוון להפוך אותנו לעבדים רוחניים ולשתק את חיוניותנו. מחשבה קולעת הינה נוסכת חיוניות, בכך שהיא קולעת בדיוק ביסודות המציאות החשובים להשרדות ולוחמה בגורמים המשעבדים את האנרגיות שלנו, אותם גורמי חידלון שאופקיהם הינם צמצום כלכלי ושוד חברתי - מוות רוחני לרבים, בעבור פריחתה של אוליגרכיה בוזזת מצומצמת. כאשר הגוף, המוח, מזהים משהו הרלוונטי וחשוב באמת לקיום, הרי שהגוף מגייס משאבים, וזה פשר ההתעוררות והחיוניות. מאידך, כאשר מכל עבר אין דבר להשען עליו, הרי שהגוף האנושי נוקט במדיניות של חסכון במשאבים ושימור המשאבים הקיימים - אולי בעתיד עדיף יהיה במה להשקיע - במקום לבזבז כרגע על חורים שחורים קיומיים, ולהשאר ללא עודפי משאבים, ללא כוחות. להשאר ללא גורמי ערור חיוניות, משמעו - להפוך לזומבי, מת-חי מהלך, מעין רובוט המגיב באופן סטראוטיפי במעין רפלקסים מותנים. אך הזומביות הרובוטית הזאת הינה, אורי, מצבם של רוב אזרחי ישראל. ואליטות הריק בתקשורת גם זרקו לנו, על מנת להרדים את תודעתנו, את הטלנובלות, לשתק עוד יותר את מחשבתנו, תוך העתרת סוגסטייה של הזדהות ערטילאית עם דמויות ''ישראליות'' של ''עשירים ולא מאושרים'' בברלנטין וחליפות לבנות - על הטריוייה הנוראה של כל הוויתם. והרי דמויות אלה יכלו להיות למעשה טורקיות או דרום- אמריקניות או כל דבר אחר, שהרי אלו דמויות המנותקות מכל בעייתיות קיומית ממשית כאן. אנו מזדהים כאן למעשה עם דמויות חסרות ממשות, ואלו, המנוגדות לכל מה שממשי ובוער וחיוני, נהפכות בהעתרת סוגסטייה תיקשורתית זאת לעיקר העיקרים, לדמויות ה''יקרות'' והחשובות מכל, כביכול. אכן, במדינתנו, חוסר התרבות, ואובדן התחושה של הרלוונטיות הקיומית, הינה תוצרה של מות הביקורת הקולעת, והמרתה בביקורת מדומה החותרת למטרות שגב ריק חסרות רלוונטיות ומנותקות: ''חוקה לישראל''; ''הכיבוש'' (שהרי העיסוק בעוולה-כביכול אי שם מונע ראיית בעיות מתחת לאפך); הפסטיבלים סביב ''סבלה'' של דמות מפוקפקת כויקי כנפו, כתחליף לראיית בעייתיותו של מעמד חיוני של שכבות הביניים במדינה ההולכות ונשחקות תחת מיסוי כבד וביורוקרטיית ענפה; בעיותיהם של ההומואים, הלסביות והטרנסברטיטים ועוד ועוד. כך, האפיזודי והסנסציוני מחליף את העיסוק בבעיות מהותיות. _____________________ קישורים: ביקורת השמאל: התזת מילים בעלמא (לעיתים תכופות מדי...) והמאמר נשוא ה''ביקורת'' ראשיתה של ידידות מופלאה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מות הביקורת בישראל |
|||
|
|||
התחום הרלוונטי ביותר לשרידותה של ישראל הוא מערכת הביטחון. על מערכת הביטחון אין ביקורת של ממש מן הטעמים הבאים: א. רוב הנתונים הרלוונטיים חסויים. ב. אין פרדיגמה ביטחונית ולפיכך אין מסגרת לביקורת. ג. האליטות הביטחונית שולטות במדינה ורוב האנשים נמנעים להתעמת איתן. זההטעם העיקרי למותה של הביקורת בישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מערכת מונחית פורמליזם אקסוגני |
|||
|
|||
מערכת הביטחון הפכה למערכת ביורוקרטית מונחית פורמליזם אקסוגני (מוחצן). דהיינו שהקריטריונים לתקפות מידע הינם הקליעה וההלימה עם אוסף של מונחי מפתח, ובמבנים צפודים ומקובלים של טענות ואמירות. אלה מקנים לכל אמירת הבל מבנה של תקפות, אם רק תהלום את הפורמציות הללו והמורפולוגייה הזאת. הדבר יוצר מערכת שזרימת האינפורמציה בה הפכה לעצימות מלל רווי פורמליסטיקה המפוקק ומנחית (יוצר אטנואציה - הפחתה קשבית - של גופי מידע קולעים. מחולליה של רגרסייה זאת הינם: 1) הן מציפי גופי פורמליסטיקה תורתית כבנימין עמידרור ראש אג''ת, 2) הן יוצרי פורמליסטיקה ניסוחית של חילופי מידע מהירים וריקים כפרופ' שי פלדמן, 3) והן מציבי דפוסי פורמליסטיקה מבנית כאסא כשר, שיצר את המבנים של קודים שאמיתותם מעוגנת מתוך עצמם, ולכל היותר במבנה טעוני אנכי בן צעד אחד (כתחליף לטעונים שתקפותם הינה ''אקולוגית'', דהיינו מושתתת מציאות תוך השענות על מידע ועדויות מתכנסות רב כיווניות. לכן, המבנה הטעוני הפך ''מוכחני'' justificationist ונקודתי, כלומר חותר להוכיח בכל מחיר טענות בעלות מבנה יחודני תוך דגשים יחודניים וחד מוקדיים, כתחליף למערכות מידע. על כן הנקודות המכריעות בהנמקה במערכת כזאת הפכו בעלי מבנה של קוריוזים רכילותיים: העלאת איזו נקודה שולית האמורה להמם את קשבך, כזו שלכאורא ''לא ידעת אותה קודם''. כך המידע המובלט במערכת הופך למבוסס טריוויה. זהו מבנה ביורוקרטי צפוד של רציונליזם וורטיקלי בסגנון מקס וובר, שניתן לראות בו את מחוללה של התפיסה אודות הרציונליות-לכאורה שבחוסר רציונליות שאינה מוכוונת מטלות עומק מורכבות, לגישתי. כל אלה כתחליף למערכות שהינן self-generating צומחות מתוכן, ולא exogenous-generating . כל אלה מאפננים גם את התקשורת במוסדות המדינה, וזאת באופיין העילאי ביותר, ולא כאשר אף זאת אין בהם, עקב הדרדרותם למבנים עותומניים רוויי שחיתות כנארטיב עיקרי לאטנטי ובלתי פורמלי בדרגי הביניים ומטה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מפרדיגמה לסכולסטיקה |
|||
|
|||
כל פרדיגמה מבקשת לשרוד ולכן היא נוטה לסכולסטיקה. כאשר היא מבשילה כסכולסטיקה היא חונקת כל אינטלקטואליזציה חדשה. זה מצבה של מערכת הביטחון של ישראל היום שבה אנשים מפרשים אוטומטית את המצבים לפי עקרונות מחייבים של הסכולסטיקה כפי שהיה הדבר באירופה בימי הביניים הארוכים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גדעון, מה זה שעצירים פלסטינים |
|||
|
|||
כתבו ממקום מעצרם פניה נרגשת ונוגעת ללב לכל מי שחירות וחופש ושלטון חוק חשובים בעיניו? אתה צוחק על עצמך. ממתי לפלסטינים חשובים החירות והחופש, החוק והדין? להם חשובה הפצצה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי