  
  
  
|
 |
|
||
  שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
הציבור שותק משום שאין לו מה להגיד ולא משום שלא אכפת לו. אין לציבור מה להגיד משום שאין הוא מבין את המציאות. כדי להבין מציאות בלתי טבעית מסובכת יש לרדת לאבני היסוד שלה. רק אחרי שנסכים על אבני היסוד נוכל להגיע למכנים משותפים לגבי מבנים מורכבים. עד אז כולנו עוסקים במדעי צללים במערה של אפלטון. מדעי צללים הן יצירות וירטואליות שאינן מענינות אלא את יוצריהן. את רוב הציבור אין הן מענינות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עד שהציבור ירד לאבני היסוד של |
|||
|
|||
מציאות בלתי טבעית, ועד שנסכים... צריך ללכת בשיטת הקשר הגורדי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עד שהציבור ירד לאבני היסוד של |
|||
|
|||
ומהי שיטת הקשר הגורדי? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיטת הקשר הגורדי |
|||
|
|||
לנתק את הקשר באיבחת חרב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ... ועוד פעם הפלשתינים יללו לנו |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיטת הקשר הגורדי |
|||
|
|||
אבחת חרב לא תסייע לאיש להבין את הנושא אלא אף תערפל אותו.ללא הבנת הנושא אין פתרון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
לפחות במשל המערה של אפלטון, כשכולם שרויים בעלטה, הם יכלו לראות משהו, ורק כאשר קרן האור התגנבה למערה, הם הפסיקו לראות כי הסתנוורו. כאן אין אור, ובכל זאת עיוורים... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הציבור על עוול (II) |
|||
|
|||
הטעם לכך שבימי אפלטון היקף המידע הוירטואלי והמניפולטיבי היה מוגבל ואילו היום הוא כמעט אין סופי ולכן מעוור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איננו האדונים של עידן האינפורמציה, כי אם עבדים של הדיסאינפורמציה |
|||
|
|||
ואני דווקא טוען כי המידע היום הוא מוגבל יותר. הוא מוכוון יתר. הוא מטעה ולכן מסוכן. כי הוא נוטע בנו תחושה של חופש, כוח, מגוון... בעוד שלמידע הקריטי במיוחד הציבור כולו עיוור. כיום, התופעה הזו ידועה יותר כ''תסמונת-גוגל''. כל הציבור יודע מידע אינסופי על כל נושא שגוגל בחר שלא להסתיר מהציבור. אך הדבר נכון לא רק ביחס לגוגל (או ה''נשיונל סקיוריטי'' בשמו הפחות מסחרי של גוגל) כלפי הציבור הרחב, אלא במיוחד ביחס למנהיגים נבחרים השבויים לחלוטין במידע וחוסר המידע שמגישים להם גופי המידע השונים. בעידן הדמוקרטי - כולם מתגאים בכך שיש לכל קבצן-רחוב זכות שווה לבחור מנהיגות, לא פחות מאשר לראש שירותי הבטחון באותה מדינה. אבל בזכות האשליה המתוקה הזו אף אחד לא טורח בכלל לשאול ''אבל מי מסכם את תוצאות ספירת הקולות''? ''מי כתב את תוכנת המחשב שנהלת את העסק''? כפי שאמרתי כבר ברמז דק יותר בתגובה קודמת: זו אשליה! איננו האדונים של עידן האינפורמציה, כי אם עבדים של הדיסאינפורמציה. להרחבת הנושא ודיון חופשי בסוגיה אני מציע לדחות את הדיון לעוד כמה עשורים, למועד בו ניפגש כולנו בגן העדן ושם נוכל להרחיב ואולי אף להזמין לשיחה כמה חברים מהשכונה הסמוכה... עד אז, אני מציע לא להיות טרודים בשאלות מיותרות. לא לחשוב שאנחנו פתאום יודעים בעידן האינטרנט הכל, אלא לפתח אדישות של בעל נבגד בבחינת ''מה שלא יודעים לא כואב''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שתיקת הקבר שאין מאחוריה כלום - האספסוף המשכיל |
|||
|
|||
כשם שהנכנס לקבר משפחתי בסגנון של האצולה במאות שעברו, ניתקל בשתיקה. אכן, יש שתיקות רועמות, אך בקבר, אין שום דבר העומד מאחורי השתיקה פרט ללא-כלום - חשבת שיש שם משהו, אך אין שם כלום. הייתי בשבת, אורי, אצל זוג מכרים במושב ליד כבר סבא, כאלה המזהים עצמם עם השמאל הנאור. אך נוכח הריקנות, היעדר התרבות של הנובו-רישיות ה''נאורה'' הישראלית, המילים הסתמיות כצו האופנה השמאלית וברוח מאמרי המערכת ב''הארץ'', נוכח אלה, התחושה המתעוררת היא של צחיחות נוראה ומים שעמדו הרבה זמן במקום אחד. התחלתי לחוש תשישות, ונימלטתי עד מהרה חזרה לביתי וספרייתי, המקלדת הפעילה והעכבר החביב. אכן, מדובר ב''שמאל השבע'', והתחושה שהשתלטה עלי היתה של שממון נורא, עקרות איומה, והרג כל תנועה יוצרת. בדרך לפני בכביש השתלב בתנועה בסער טנדר שנשא עליו דגל ''ביתר'' ענק וצהוב, ושעט במהירות ובתכליתיות לדרכו, ומראה זה, עד כמה שהדבר מוזר, עודד אותי, בדומה למציצת לימון נוכח בחילה שמנונית וקשה. אכן, הציבור בארצנו פיתח ברובו מעין טמטום נירכש, ועוד בדברים העומדים במרכז הוויתו, ונסה לדמיין כמה היה זה נפלא אילו היה כאן ציבור נבון, בעל אמירה מלאה שאינו מתופעל על ידי מילות שגב ריקות, כשהאליטה שלו - עדת ריקים ופוחחים, למעשה. והרי הדבר מתאפשר במאה ה-20 , במדינות כמו מדינות סקנדינביה, אנגלייה, צרפת וגרמנייה (בהם מודגשים בתיכון ובבגרויות לימודי הפילוסופיה). וזאת בניגוד לאספסוף ברומי הקדומה למשל, שנידרש ללחם ושעשועים. או בניגוד למה שאני מכנה ''אספסוף משכיל'' בישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרלוונטי בישראל אינו רלוונטי בעיניהם |
|||
|
|||
ישראל היא מדינה חסרת תרבות. יש בה אמנם אנשים תרבותיים אבל הם לא שייכים לתרבות הישראלית וגם אין הם מתכוונים להשתייך אליה. באין תרבות אין התייחסות למה שהוא רלוונטי בישראל. שהרי הרלוונטי בישראלי אינו רלוונטי בעיניהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מות הביקורת בישראל |
|||
|
|||
הביקורת, החשיבה הביקורתית, זו המלקטת ריבוי מקורות מידע לכלל הבנת מה שבאמת רלוונטי מבחינה קיומית, הביקורת שהינה קליעה מדויקת במהות שמאחורי הדברים תוך חילוץ מהות זו מסבך המלל וההשאות המכוונות להסתיר את המהות - הביקורת הקולעת היא היסוד הנוסך חיוניות מחשבתית, יסוד שאבד בישראל. שכן חיוניות מחודשת מתעוררת בנו כל פעם שאנו מתנערים מהררי הגבב המילולי ממית הרוח, המכוון להפוך אותנו לעבדים רוחניים ולשתק את חיוניותנו. מחשבה קולעת הינה נוסכת חיוניות, בכך שהיא קולעת בדיוק ביסודות המציאות החשובים להשרדות ולוחמה בגורמים המשעבדים את האנרגיות שלנו, אותם גורמי חידלון שאופקיהם הינם צמצום כלכלי ושוד חברתי - מוות רוחני לרבים, בעבור פריחתה של אוליגרכיה בוזזת מצומצמת. כאשר הגוף, המוח, מזהים משהו הרלוונטי וחשוב באמת לקיום, הרי שהגוף מגייס משאבים, וזה פשר ההתעוררות והחיוניות. מאידך, כאשר מכל עבר אין דבר להשען עליו, הרי שהגוף האנושי נוקט במדיניות של חסכון במשאבים ושימור המשאבים הקיימים - אולי בעתיד עדיף יהיה במה להשקיע - במקום לבזבז כרגע על חורים שחורים קיומיים, ולהשאר ללא עודפי משאבים, ללא כוחות. להשאר ללא גורמי ערור חיוניות, משמעו - להפוך לזומבי, מת-חי מהלך, מעין רובוט המגיב באופן סטראוטיפי במעין רפלקסים מותנים. אך הזומביות הרובוטית הזאת הינה, אורי, מצבם של רוב אזרחי ישראל. ואליטות הריק בתקשורת גם זרקו לנו, על מנת להרדים את תודעתנו, את הטלנובלות, לשתק עוד יותר את מחשבתנו, תוך העתרת סוגסטייה של הזדהות ערטילאית עם דמויות ''ישראליות'' של ''עשירים ולא מאושרים'' בברלנטין וחליפות לבנות - על הטריוייה הנוראה של כל הוויתם. והרי דמויות אלה יכלו להיות למעשה טורקיות או דרום- אמריקניות או כל דבר אחר, שהרי אלו דמויות המנותקות מכל בעייתיות קיומית ממשית כאן. אנו מזדהים כאן למעשה עם דמויות חסרות ממשות, ואלו, המנוגדות לכל מה שממשי ובוער וחיוני, נהפכות בהעתרת סוגסטייה תיקשורתית זאת לעיקר העיקרים, לדמויות ה''יקרות'' והחשובות מכל, כביכול. אכן, במדינתנו, חוסר התרבות, ואובדן התחושה של הרלוונטיות הקיומית, הינה תוצרה של מות הביקורת הקולעת, והמרתה בביקורת מדומה החותרת למטרות שגב ריק חסרות רלוונטיות ומנותקות: ''חוקה לישראל''; ''הכיבוש'' (שהרי העיסוק בעוולה-כביכול אי שם מונע ראיית בעיות מתחת לאפך); הפסטיבלים סביב ''סבלה'' של דמות מפוקפקת כויקי כנפו, כתחליף לראיית בעייתיותו של מעמד חיוני של שכבות הביניים במדינה ההולכות ונשחקות תחת מיסוי כבד וביורוקרטיית ענפה; בעיותיהם של ההומואים, הלסביות והטרנסברטיטים ועוד ועוד. כך, האפיזודי והסנסציוני מחליף את העיסוק בבעיות מהותיות. _____________________ קישורים: ביקורת השמאל: התזת מילים בעלמא (לעיתים תכופות מדי...) והמאמר נשוא ה''ביקורת'' ראשיתה של ידידות מופלאה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מות הביקורת בישראל |
|||
|
|||
התחום הרלוונטי ביותר לשרידותה של ישראל הוא מערכת הביטחון. על מערכת הביטחון אין ביקורת של ממש מן הטעמים הבאים: א. רוב הנתונים הרלוונטיים חסויים. ב. אין פרדיגמה ביטחונית ולפיכך אין מסגרת לביקורת. ג. האליטות הביטחונית שולטות במדינה ורוב האנשים נמנעים להתעמת איתן. זההטעם העיקרי למותה של הביקורת בישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מערכת מונחית פורמליזם אקסוגני |
|||
|
|||
מערכת הביטחון הפכה למערכת ביורוקרטית מונחית פורמליזם אקסוגני (מוחצן). דהיינו שהקריטריונים לתקפות מידע הינם הקליעה וההלימה עם אוסף של מונחי מפתח, ובמבנים צפודים ומקובלים של טענות ואמירות. אלה מקנים לכל אמירת הבל מבנה של תקפות, אם רק תהלום את הפורמציות הללו והמורפולוגייה הזאת. הדבר יוצר מערכת שזרימת האינפורמציה בה הפכה לעצימות מלל רווי פורמליסטיקה המפוקק ומנחית (יוצר אטנואציה - הפחתה קשבית - של גופי מידע קולעים. מחולליה של רגרסייה זאת הינם: 1) הן מציפי גופי פורמליסטיקה תורתית כבנימין עמידרור ראש אג''ת, 2) הן יוצרי פורמליסטיקה ניסוחית של חילופי מידע מהירים וריקים כפרופ' שי פלדמן, 3) והן מציבי דפוסי פורמליסטיקה מבנית כאסא כשר, שיצר את המבנים של קודים שאמיתותם מעוגנת מתוך עצמם, ולכל היותר במבנה טעוני אנכי בן צעד אחד (כתחליף לטעונים שתקפותם הינה ''אקולוגית'', דהיינו מושתתת מציאות תוך השענות על מידע ועדויות מתכנסות רב כיווניות. לכן, המבנה הטעוני הפך ''מוכחני'' justificationist ונקודתי, כלומר חותר להוכיח בכל מחיר טענות בעלות מבנה יחודני תוך דגשים יחודניים וחד מוקדיים, כתחליף למערכות מידע. על כן הנקודות המכריעות בהנמקה במערכת כזאת הפכו בעלי מבנה של קוריוזים רכילותיים: העלאת איזו נקודה שולית האמורה להמם את קשבך, כזו שלכאורא ''לא ידעת אותה קודם''. כך המידע המובלט במערכת הופך למבוסס טריוויה. זהו מבנה ביורוקרטי צפוד של רציונליזם וורטיקלי בסגנון מקס וובר, שניתן לראות בו את מחוללה של התפיסה אודות הרציונליות-לכאורה שבחוסר רציונליות שאינה מוכוונת מטלות עומק מורכבות, לגישתי. כל אלה כתחליף למערכות שהינן self-generating צומחות מתוכן, ולא exogenous-generating . כל אלה מאפננים גם את התקשורת במוסדות המדינה, וזאת באופיין העילאי ביותר, ולא כאשר אף זאת אין בהם, עקב הדרדרותם למבנים עותומניים רוויי שחיתות כנארטיב עיקרי לאטנטי ובלתי פורמלי בדרגי הביניים ומטה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מפרדיגמה לסכולסטיקה |
|||
|
|||
כל פרדיגמה מבקשת לשרוד ולכן היא נוטה לסכולסטיקה. כאשר היא מבשילה כסכולסטיקה היא חונקת כל אינטלקטואליזציה חדשה. זה מצבה של מערכת הביטחון של ישראל היום שבה אנשים מפרשים אוטומטית את המצבים לפי עקרונות מחייבים של הסכולסטיקה כפי שהיה הדבר באירופה בימי הביניים הארוכים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי