  
  
  
|
 |
|
||
  קשה שלא להתקומם מול המאמר הזה |
|||
|
|||
בעיקרון איני מסכים כמעט למילה אחת במאמר אבל אני מבין את המצוקה. יחד עם זאת נאמר ככה ,מיגבלות הכוח אינם ברורות לכותב ההשערה כי ניתן להשתגע היא השערה לא מבוססת ,גם הידידה היחידה ארה''ב על הרבה פחות משיגעון כזה תפסיק את התמיכה הצבאית והכלכלית ,הכלכלה והחברה יהרסו עד תום(מה שקורה גם כיום למען האמת). לא ישאר פה כח לוחם ,ואז למילים החזקות תהיה משמעות ריקה ,חסרת תוכן מציאותי. שוב פעם הטקסט נשאר טקסט ואינו מחוייב דבר למציאות האמתית על הדילמות שלה. כטקסט אולי הוא משכנע נפש יהודית הומיה ,אבל במיפגש עם המציאות הוא מתרסק בקול רועם. בכלל נראה לי מוזר להמליץ לעם שלם להשתגע ,אולי כאן במקום הזה של השגעון הקולקטיבי נפגשים הקצוות הפונדמטליסטים מימין ומשמאל. כאן במיפגשים רדיקלים יש לשני הצדדים שגעונות גדלות . אבל מה שחסר הוא קול צלול ואמיתי שלא מסתתר מאחורי גמחות ולא שגעונות לרוב. יש שיר ילדים נדמה לי שנקרא בואו נשתגע ,וזה נכון למקומות מסוימים אבל בטח שלא כתוכנית רצינית להתמודד עם בעיות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התבונה הסמויה מן העין היא לעיתים שגעון פרזנטציוני |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| סחה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר ספוק כמורה דרך |
|||
|
|||
מי שמכיר את הסדרה הנפלאה ''מסע בין כוכבים'', בוודאי יכיר את האירועים הבאים, או לפחות יכיר את אפיוניהם: בדור הראשון של ספינת החלל אנטרפרייז, המפקד היה בן-אנוש, קפטן קירק, ואילו סגנו - הקצין הראשון - היה וולקני. מאי ''וולקני''? מדובר בגזע (דמוי-אדם, כמובן) עם אוזניים מחודדות ותסרוקת קצרה חלקה, שמזה מאות שנים דיכא את הרגש, ובני אותו הגזע פועלים על-סמך ההיגיון וההיגיון הקר בלבד. רגשות - בגזע זה - נחשבים למחלה או טירוף, אולי בדרגת חומרה דומה לזו של סכיזופניה או אלצהיימר בין בני-אנוש, ואצל הוולקנים התפרצות רגשות מתרחשת, אכן, בעיקר אצל זקנים חולניים. הוולקנים, ובמיוחד מי שמייצג אותם, מר ספוק - נוהגים ללגלג על בני-האנוש, על-כך שהם מונעים על-ידי רגשות, דחפים, מצבי-רוח ושאר הבלים ''בלתי-הגיוניים''. ומאחר שהוולקנים אינם כאלה, הם פועלים רק על-פי ההיגיון, ועל כן גם אינם מסוגלים לשקר; לשנוא; לשמוח; לאהוב; לבכות או לצחוק. אם כן, הקצין הראשון, מר ספוק, יצא עם צוות אנושי קטן בחללית-סיור קטנה לאיזו משימה על איזה כוכב. חלק מאנשי הצוות נהרגו בקרב, ושאר הצוות תבע ממר ספוק לערוך הלוויה כדת וכדין. מר ספוק - שלא חש שום צער על מות אנשי הצוות - שהרי רגשות, כזכור - אין לו - פקד על אנשי הצוות לסור מיד אל חללית הסיור ולהימלט. הוא פעל על-פי היגיון קר: הרי ההלוויה המיותרת מהווה עיכוב מסוכן ועלולה להיות קטלנית לצוות כולו. אלא שאנשי הצוות, שהיו מצד אחד הלומי-צער על מות חבריהם, ומצד שני הלומי-זעם ועלבון על הקור שהפגין כלפי המתים מר ספוק - איימו במרד אם לא תינתן להם אפשרות לערוך הלוויה - ולו גם קצרה. מר ספוק החליט לאפשר את קיום ההלוויה, ושוב: רק על סמך היגיון קר: אם יהיה מרד, כאשר האויב בשטח - ללא ספק יעמוד הצוות בפני סכנה גדולה יותר מאשר סכנת ההלוויה. * לאחר שנחלצו מהאי, נקלעו לצרה חמורה הרבה יותר: החללית נעה ללא אפשרות להיחלץ - ישירות אל תוך אטמוספירה של כוכב כלשהו - ועמדה להישרף על יושביה תוך מס' דקות. ובכן, אנשי הצוות ניסו כל דבר אפשרי על-מנת להציל את עורם: לקרוא לעזרה; לתקן את המכשירים; אך כלום לא עזר. לפתע - לחץ מר ספוק (מפקד חללית הסיור, כזכור) - על כפתור ההשמדה העצמית - שממנו אין חזרה. אנשי הצוות זעקו מרה על ספוק: ''מה עשית, מטורף, משוגע?! מה עוללת?! כולנו נמות עכשיו!!!'' אך מר ספוק לא זע ולא נע, לא הגיב ולא ענה. * ברגע האחרון (כמובן), הצליחה ספינת-האם להציל את אנשי הצוות, וכולם שבו בשלום אל חדריהם, התרחצו, נחו, שתו ואכלו. והנה, על כוס קפה מהביל, פנה קפטן קירק אל מר ספוק בנימה מנצחת: ''אתה, מר ספוק, לחצת על כפתור ההשמדה העצמית! זוהי פעולת-טירוף! זוהי פעולה בלתי-הגיונית! אתה פעלת על פי הרגש!!!'' מר ספוק, בנחת וביישוב-הדעת, ענה את תשובת המחץ של כל הזמנים: ''ההיגיון'', כך אמר, ''הורה לי לפעול על פי הרגש...'' * אכן כן. כך גם מדינת ישראל צריכה לפעול: להיות מטורפת באופן מאורגן; משוגעת באורח רציונלי; ספונטנית על-פי הוראה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, זה חילול הקודש לערב את ספוק בפוליטיקה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אניקה, אם את מתלוצצת -אני משועשע... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי