  
  
  
|
 |
|
||
  מר ספוק כמורה דרך |
|||
|
|||
מי שמכיר את הסדרה הנפלאה ''מסע בין כוכבים'', בוודאי יכיר את האירועים הבאים, או לפחות יכיר את אפיוניהם: בדור הראשון של ספינת החלל אנטרפרייז, המפקד היה בן-אנוש, קפטן קירק, ואילו סגנו - הקצין הראשון - היה וולקני. מאי ''וולקני''? מדובר בגזע (דמוי-אדם, כמובן) עם אוזניים מחודדות ותסרוקת קצרה חלקה, שמזה מאות שנים דיכא את הרגש, ובני אותו הגזע פועלים על-סמך ההיגיון וההיגיון הקר בלבד. רגשות - בגזע זה - נחשבים למחלה או טירוף, אולי בדרגת חומרה דומה לזו של סכיזופניה או אלצהיימר בין בני-אנוש, ואצל הוולקנים התפרצות רגשות מתרחשת, אכן, בעיקר אצל זקנים חולניים. הוולקנים, ובמיוחד מי שמייצג אותם, מר ספוק - נוהגים ללגלג על בני-האנוש, על-כך שהם מונעים על-ידי רגשות, דחפים, מצבי-רוח ושאר הבלים ''בלתי-הגיוניים''. ומאחר שהוולקנים אינם כאלה, הם פועלים רק על-פי ההיגיון, ועל כן גם אינם מסוגלים לשקר; לשנוא; לשמוח; לאהוב; לבכות או לצחוק. אם כן, הקצין הראשון, מר ספוק, יצא עם צוות אנושי קטן בחללית-סיור קטנה לאיזו משימה על איזה כוכב. חלק מאנשי הצוות נהרגו בקרב, ושאר הצוות תבע ממר ספוק לערוך הלוויה כדת וכדין. מר ספוק - שלא חש שום צער על מות אנשי הצוות - שהרי רגשות, כזכור - אין לו - פקד על אנשי הצוות לסור מיד אל חללית הסיור ולהימלט. הוא פעל על-פי היגיון קר: הרי ההלוויה המיותרת מהווה עיכוב מסוכן ועלולה להיות קטלנית לצוות כולו. אלא שאנשי הצוות, שהיו מצד אחד הלומי-צער על מות חבריהם, ומצד שני הלומי-זעם ועלבון על הקור שהפגין כלפי המתים מר ספוק - איימו במרד אם לא תינתן להם אפשרות לערוך הלוויה - ולו גם קצרה. מר ספוק החליט לאפשר את קיום ההלוויה, ושוב: רק על סמך היגיון קר: אם יהיה מרד, כאשר האויב בשטח - ללא ספק יעמוד הצוות בפני סכנה גדולה יותר מאשר סכנת ההלוויה. * לאחר שנחלצו מהאי, נקלעו לצרה חמורה הרבה יותר: החללית נעה ללא אפשרות להיחלץ - ישירות אל תוך אטמוספירה של כוכב כלשהו - ועמדה להישרף על יושביה תוך מס' דקות. ובכן, אנשי הצוות ניסו כל דבר אפשרי על-מנת להציל את עורם: לקרוא לעזרה; לתקן את המכשירים; אך כלום לא עזר. לפתע - לחץ מר ספוק (מפקד חללית הסיור, כזכור) - על כפתור ההשמדה העצמית - שממנו אין חזרה. אנשי הצוות זעקו מרה על ספוק: ''מה עשית, מטורף, משוגע?! מה עוללת?! כולנו נמות עכשיו!!!'' אך מר ספוק לא זע ולא נע, לא הגיב ולא ענה. * ברגע האחרון (כמובן), הצליחה ספינת-האם להציל את אנשי הצוות, וכולם שבו בשלום אל חדריהם, התרחצו, נחו, שתו ואכלו. והנה, על כוס קפה מהביל, פנה קפטן קירק אל מר ספוק בנימה מנצחת: ''אתה, מר ספוק, לחצת על כפתור ההשמדה העצמית! זוהי פעולת-טירוף! זוהי פעולה בלתי-הגיונית! אתה פעלת על פי הרגש!!!'' מר ספוק, בנחת וביישוב-הדעת, ענה את תשובת המחץ של כל הזמנים: ''ההיגיון'', כך אמר, ''הורה לי לפעול על פי הרגש...'' * אכן כן. כך גם מדינת ישראל צריכה לפעול: להיות מטורפת באופן מאורגן; משוגעת באורח רציונלי; ספונטנית על-פי הוראה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אריה, זה חילול הקודש לערב את ספוק בפוליטיקה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אניקה, אם את מתלוצצת -אני משועשע... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי