  
  
  
|
 |
|
||
  כביש חוצה אוסלו |
|||
|
|||
מר פרלמן הנכבד, הניתוח שהעלית במאמרך זה מאשש פעם נוספת את שטענתי במאמרי על המוסר הכפול והמוסר המשולש של מדינת ישראל. כל זמן שמדינת ישראל ויהודי העולם לא עסקו בהטפות מוסרניות לגויי העולם קיבל אמנם העולם המערבי את התנהגותה של ישראל בחוסר אהדה, אך לא מעבר לכך. העולם המערבי תייק בעייה זו כבעייה פתירה, אשר כרוכה בחוסר רצונה של ישראל לסגת משטחי כיבושי 67, ואשר במשך השנים עשויים להבשיל התנאים כי דבר זה יתממש. מבחינה זו לא תעה העולם המערבי יתר על המידה; מדינת ישראל הלכה והכירה בנחיצות הנסיגה משטחים אלו, והיתה קרובה לחתימה על הסכם כולל בקמפ דיוויד שהיה אמור להסדיר שאלות אלו ושאלות אחרות במסגרת הסכם שלום בין ישראל למדינה הפלסטינאית העתידית. הסכם קמפ דייויד נכשל, ועימו ירדו לטמיון תקוותיו ורעיונותיו של דור הומניסטי ישראלי שלם באשר לתמימות וטוהר הכוונות הפלסטינאיות. אינתיפאדה חדשה ורצחנית נפתחה, אשר מבחינתי יכולה בהחלט להיקרא כ'מלחמת אוסלו', ואשר בה היו אזרחי ישראל בגבולות הקו הירוק, על ילדיהם, זקניהם ונשיהם מטרות ישירות ומכוונות של טרור ברברי, רצחני - אך אין מהתרחשויות טראגיות אלו להסיק על קיומה של איבת יהודים עתיקה וקונססטיבית בעולם הגדול. טוב עשו מדינת ישראל ויהודי העולם, אשר פנו למסע הסברה לגיטימי וצודק, אך חבל שבחרו להשתמש באלמנטים פסולים של האשמות אנטישמיות כלפי מבקריה השונים של מדינת ישראל. קריאותיהן הרמות של ישראלים ויהודי העולם להימצאות אנטישמים בכל מקום וחלקה טובה הגביר את חוסר ההבנה והבלבול כלפי מעשיה השונים של מדינת ישראל, אשר היה נדמה שאינה מסוגלת להבחין יותר בין ביקורת לגיטימית לביקורת חסרת כל שחר. מבחינה זו הרעיון הטמון במאמרך והקשר המתבקש לשיטתך ומבחינה זו בין הסכמי אושוויץ לאוסלו הנו פסול, וגורם לבאגאטליזציית שואת יהודי אירופה ופריטתה למטבעות ולצרכים פוליטיים גרידא. החיבור בין דיעות פוליטיות עכשוויות שונות לבין אירועי העבר הרחוק ומחוייבותה של ישראל להתנהגות מסויימת אינו מעיד על התייחסות עניינית פוליטית, היות וחיבור זה הנו שרירותי ובלתי אפשרי. הימין בישראל מבקש לראות ולרתום את שואת יהודי אירופה כמכשיר להפקת לקחים פוליטיים וללימוד פדגוגי, אשר במסגרתם נטען כי אין לסמוך על הגויים ואין להיות חלשים במעין תפישת עולם שלצורך העניין אכנה כ'תפישה מתודיסטית'. תפישה זו, כאמור, מקשרת בין דברים שונים לכאורה ויוצרת סמיכויות בלתי אפשריות כגון 'גבולות אושוויץ' או קשרים אינסטרומנטלים בין אושוויץ לאוסלו. מעניין לציין כי גם השמאל הישראלי יהודי עושה אף הוא שימוש בעייתי בשואת יהודי אירופה לצרכים פדגוגיים-פוליטיים לכאורה. לפי משנתו של שמאל זה יש 'ללמוד' משואת יהודי אירפה עד כמה מסוכנת הגזענות, ועל כן על מדינת ישראל להתנהג פוליטית באופן מסויים ביותר לשיטה זו. גם במקרה זה ניתן להווכח כי החיבור בין שואת יהודי אירופה לאופן הכפוי בו מחוייבת להתנהג מדינת ישראל מהווה חיבור בעייתי במיוחד ובלתי אפשרי אשר רותם את השואה למטרות פוליטיות, ואשר במקרה זה אני מוצא ומכנה תפישה זו כ'תפישה הפרוגרסיבית' של השואה. חלקים ממצדדי תפישה זו רואה על כל צעד ושעל תופעות גזעניות ו/או תופעות נאציות בהתנהגותה של מדינת ישראל, ומובן שהתייחסויות אלו עוסקות אף הן באינסטרומנטליזציה לשמה. על מדינת ישראל, ויהודי העולם להניח לשואת יהודי אירופה, ולנסות לחדול ולהשתמש בה ובמאורעותיה לצרכים וניגוחים פוליטיים. יש, אם כך, לסייג מראש כל תפישה מתודית או תפיסה פרוגרסיבית כלפי אירועי השואה בהקשרם הפוליטי הנוכחי, ממש כפי שעל ישראל לחדול ולהטיף מוסרניות לעמי המערב השונים. המאבק הבלתי פשוט בתופעותיהם הפסולות של חלקים ממאמיני דת האיסלם חייב לאחד את כוחות השלום והקדמה בעולם המערבי, לצורך עמידה איתנה בהגנת חלק עולם זה על מסורת ערכיו. ישראל נקראית לקחת חלק פעיל וחכם במערכה זו, אשר בבסיסה חייבת תפישת העולם הריאל-פוליטית לקבל את מלוא כובד משקלה. בברכה א. מאן | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כשלון הסכם אוסלו |
|||
|
|||
תתי לך אלכס ידידי על הניתוח המוצלח. אינני מכיר את הכותב, אפשר שיש לו קשר משפחתי ישיר לנושא השואה, ולכן הוא עושה השלכה מן ההווה אל העבר - מן הטעם הפשוט שלדעתו, התוצאה הסופית של שני האירועים ההיסטוריים יהיו זהים. מעבר לזה את הכשלון של הסכם אוסלו יש לראות בשני מישורים. במישור האחד, הראשוני, הכשלון היה כתוב על הקיר, בדומה לכתובת במשתה בלשצאר (ספר דניאל), שלא הלכו מן הסוף אל ההתחלה - והותירו את הבעיות הכבדות ל''רופא הזמן'' שיהיה רופא נאמן. וזהו נעשה חלם ולא מעשה מדינאות. ומענין שאנו לא לומדים מן ההיסטוריה - לא הקרובה ולא הרחוקה. נשיא מצרים ''הואיל בטובו להסכים'' לבוא לירושליםולנאום בכנסת על השחום - ר ק ל א ח ר שמנחם בגין ה כ י ר ב ר ב ו נ ו ת המצרית על כל סיני (באמצעות שליחו חסן תוהאמי). למנחם בגין היו אשליות שהוא יוכל לקבל את סיני בהסכם חכירה, כפי שהיה מקובל ברבע האחרון של המילניום השני. המישור השני של כשלון הסכם אוסלו - נעוץ בתוצאה הנוכחית. שכן, אחד מעמודי התווך של הסכם אוסלו קבע כי בכל מקרה של חלוקי דעות, הבעיות ילובנו ליד שולחן הדיונים - ולא יזדקקו להפעלת כח. אבל על כך נדבר במאמר אחר בקרוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובה ל''כביש חוצה אוסלו'' מאת אלכסנדר מאן |
|||
|
|||
מר מאן הנכבד, לא היו במאמרי שום הטפות מוסר כפולות או משולשות כלפי אומות העולם. בדיוק להיפך: טענתי היסודית היתה שלמרות הדימוי ההיסטורי השלילי של היהודי, כהתגלמות החולשה והעליבות - ידע העולם להבין ולקבל - גם אם לא תמיד בהסכמה - את דבקותם של היהודים במולדתם ובזכויותיהם הבסיסיות לריבונות, ביטחון וכבוד עצמי. אני דווקא שולל את הגישה הפשטנית לפיה ''כל העולם נגדנו'', או ''עשיו שונא ליעקב''. העובדה שהעם היהודי נידון לשנאת נצח - אינה סותרת, כפי שהסברתי, גם השגת הערכה וכבוד. כמוך אני מסתייג מביקורת בלתי-זהירה המטילה כתם של אנטישמיות בכל טרוניה נגד ישראל, ואכן הקפדתי לכתוב: ''ביקורת הגונה או התנפלות מרושעת'' - כי ישנה כזו וישנה אחרת. ולא זאת אף זאת: הנני מחזיק בדעה, שגם אם ברור לחלוטין, שטרוניה פלונית נובעת ממניעים אנטישמיים ברורים - עדיין רצוי למצות את כל הכלים בויכוח ''קונבנציונלי'' - חריף ככל שיהיה - לפני ששולפים את נשק יום הדין: ''אתה אנטישמי מרושע ונבל''. הדימוי שבו השתמשתי, דהיינו אושוויץ, לא נועד לגנות את כל העולם כנאצים חלילה, אלא להתריע מפני הפאציפיזם היהודי בישראל, שכמותו ומסוגו הוביל את העולם למערבולת של מלחמת העולם השניה. כמו כן, הקישור שעשיתי בין אוסלו לאושוויץ, או הביטוי ''גבולות אושוויץ'' אינם המצאת הימין בישראל. כידוע, הביטוי ''גבולות אושוויץ'' נטבע על-ידי אבא אבן, שהוא כידוע איש שמאל - או לפחות נחשב ככזה במונחים הישראליים הבלתי מדוייקים בעליל... לגבי כותרת המאמר, הסתמכתי דווקא על מאמרו של פרופ' משה צימרמן, מ''הארץ'', 07/02/1991, תחת הכותרת ''פאציפיזם קטלני''. גם הוא לא מסווג במקומותינו כאיש ''ימין'' דווקא... להלן קטעים: ''דווקא מדינאי גרמני ממפלגת השלטון הנוצרית דמוקרטית אמר: ''הפאציפיזם הוליך לאושוויץ''. הדברים נאמרו לפני שבע שנים, על-ידי היינר גייסלר, מי שהיה מזכ''ל מפלגת השלטון[...] דבריו עוררו רוגז עצום בגרמניה כי המותקפת היתה תנועת השלום הגרמנית, שלחמה אז במרץ נגד הצבת טילים אמריקאיים לטווח בינוני בארץ זו. בסערת הרגשות כמעט לא שמו לב להסברו של בעל האימרה: לולא הפאציפיסטים בארצות אירופה הדמוקרטיות בימי היטלר, לא היה היטלר מגיע למה שהגיע, וממילא לא יכול היה לבצע את זוועות המלחמה. לפני שבע שנים נועדו הדברים להתרות מפני פאציפיזם גרמני, שיחליש את הברית המערבית מול העריצות מן המזרח. בדיעבד אפשר לומר שהפאציפיזם הגרמני לא סיכן את המערב, כי הענק מהמזרח עמד לקרוס ממילא. אבל אפשר גם להגיע למסקנה הפוכה: לו הצליחה תנועת השלום יותר, סיכויי נפילת המשטרים הקומוניסטיים היו דלים בהרבה[...] צא וראה כמה קשה ללמוד מן ההיסטוריה. אחת המטרות החשובות של מדינות הברית[...] היתה לחסל את המיליטאריזם ותאוות המלחמה הגרמנית. מטרה זו הושגה מעבר לכל שיעור: גרמניה הפכה לאומה של רודפי שלום כפייתיים[...] החינוך מחדש של גרמניה הצליח אפוא. עד כדי כ,ך שלפני שבע שנים שלטה שם הסיסמא ''מוטב להיות אדם (דהיינו תחת שלטון קומוניסטי) מלהיות מת'' - סיסמא שפירושה לא רק ויתור על השימוש בצבא ובכוח, אלא אף על האיום בשימוש כזה, ושביטאה מחאה נגד הממשלה ונגד ארה''ב ועם זאת איתות לבריה''מ. אלה היו הנסיבות שהצמיחו את התגובה ''הפאציפיזם הוליך לאושוויץ''. [...] מה שהתרחש לאחרונה בגרמניה (הפגנות נגד המלחמה לשיחרור כוויית) היא המשך ההצלחה הפרדוכסלית של השיעור שלמדו הגרמנים מן ההיסטוריה: פאציפיזם בכל מחיר. אין מלחמה טובה - לכן נפגין נגד המלחמה. אלא שיש שיעור אחר שאפשר היה ללמוד, דווקא מן ההיסטוריה הגרמנית: כאשר עלה היטלר לשלטון נשבעו סטודנטים באוקספורד להיאבק בכל מקרה נגד כניסת בריטניה למלחמה. היטלר רשם זאת לפניו. כששלח היטלר את צבאותיו לאזור הריין[...] צרפת לא פעלה וכך גם בריטניה. הפאציפיזם האירופי הכתיב הבלגה גם כששלח היטלר את גייסותיו לאוסטריה, ואחר כך לצ'כיה. כלומר, המדינה שלא היתה בה תנועת שלום ניצלה את חתירת השלום של יריבותיה כדי לכבוש ולדכא. בסופו של דבר נאלצו הדמוקרטיות להילחם, ובנסיבות שמחיר הדם שלהן היה כבר לאין ערוך ממה שהיו משלמות לו הסתכנו במלחמה קודם. בדוגמא חשובה זו גרם הפאציפיזם להקזת דם גדולה מזו שהיתה נגרמת בלעדיו. הלקח לפאציפיסט אמור היה להיות: ''להרוג'' את המלחמה כשהיא קטנה''. משמעות הדבר אינה בהכרח מלחמה קטנה במקום גדולה - איום במלחמה עשוי היה אף למנוע את המלחמה ה''קטנה''. [...]ההפגנות בכל העולם המערבי היום מתעלמות מן הלקח הזה[...] משך המלמה תלוי בראש ובראשונה במוראל העיראקי, הנשען ללא ספק על הערכת יכולתו של הפאציפיזם המערבי לערער את חזית המערב. אם כך - הפאציפיזם הוא קטלני. קטלני לא פחות ממשטר הנוהג בכפפות משי בסוחרי סמים כדי להימנע מעימות חריף מדי עמם, בעוד קרבנותיהם מתים בהמוניהם. לכן יש לפחות היתממות בעמדת יו''ר המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית, שטען כי עדיף שיפגינו גרמנים בעד השלום מאשר בעד דברים אחרים. הפגנה בעד שלום שפירושו הפקרת קרבנות לטרף, כמוה כהפגנה בעד שלווה של בית קברות[...] לא רק תותחים מאריכים מלחמות. [...]לא רק הגרמנים נתפסו ועדיין נתפסים לנהייה המונית אחרי סיסמאות פשטניות: בעד שלום, נגד ארה''ב הנצלנית, בעד העולם השלישי המנוצל - קומבינציה מפתה, המסבירה את התמיכה ההמונית בפאציפיזם הקטלני בכל רחבי ''העולם הראשון''. זו קומבינציה המחפה גם על המניע האמיתי של העולם הראשון - שאיפה לנוחיות בכל מחיר. אין ספק שהפאציפיזם הוא רעיון צודק, אך משרתיו צריכים לשקול את משקל הדם של טקטיקה פאציפיסטית מוטעית. הפאציפיזם נכשל ברגע תחילתה של מלחמה, או כאשר הוא נחלת מחנה אחד בלבד, כשלונו אף מחמיר ככל שהוא מאריך את השורות השלוות בתי הקברות''. סוף ציטוט. כל קשר בין הסכם אוסלו לבין שלום הוא שקרי בהחלט - ולא רק בגלל תוצאותיו, אלא על-פי מתכנניו ועל פי המתווה שבו נוצק. הסכם אוסלו הוא ביטוי מובהק של שאיפה ל''נוחיות בכל מחיר'', ואדריכליו הם נציגיו המובהקים של אותו פאציפיזם קטלני, שאת משקל הדם שלו אנו שוקלים כבר מעל שמונה שנים. אני חוזר שוב ומודה שלא נזהרתי כראוי כאשר השתמשתי בתיבה הטעונה ''אושוויץ'' - אך אם רק תוחלף התיבה ב''שלווה של בית קברות'' - יישאר עדיין הטיעון המרכזי בתוקפו. בברכה, אריה פרלמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שימוש מבוקר במונחים |
|||
|
|||
מר פרלמן שלום, אכן, במאמרך לא היתה מהטפת 'המוסר המשולש', היות ובניגוד לקבוצות אחרות נמנעת מלהטיף מוסר בנקודות אלו כתשובה לבעיות אחרות - אך השתמשת בכל זאת במינוח 'אושוויץ'. אתה כמובן מסייג זאת בדיעבד, ומרמז כי המונח 'גבולות אושוויץ' הומצא על ידי איש שמאל כאבא אבן. ניחא. אתה גם מביא את ציטוטי פרופ' צימרמן, אשר איני מכיר מתנגד גדול ממנו לכל אינסטרומנטליזציה של שואת יהודי אירופה למטרות פוליטיות. מקובל לחלוטין. יחד עם זאת הבעייה היתה ונשארה הכותרת שבחרת למאמרך זה, אשר ממנה יכול להיגזר קונוטטיבית כי הינך מחבר בין אוסלו לאושוויץ באופן א-היסורי ובלתי אפשרי. פיסקתך האחרונה בתגובתך אליי הניחה דעתי כי המינוח שבחרת היה אולי טעון מדיי, אולם זוהי בדיוק הבעייה; עליך לתת הדעת לכך, כי אנשי ימין קיצוני באירופה, להבדיל אלף הבדלות, משתמשים אף הם באופן בלתי מבוקר במינוח זה, ממש כמו אנשי שמאל קיצוני, ולאחר כך טוענים הם שהם 'טעו' שבחרו מינוח זה... בין אם הם מתכוונים לכך או לא הנזק כבר נגרם, והתנצלותם מוסיפה מבחינתי חטא על פשע. אינני מייחס לך חלילה מחשבות בכוון זה, אך עליך להבין את גודל הסכנה בשימוש בלתי מבוקר במילים (מורפימים) טעונים כמושג 'אושוויץ', גם אם הדבר נכתב עבור קהל יהודי וישראלי בלבד. היום אתה משתמש במושג זה בהקשר אוסלו, ומחר ישתמש פלוני במושג זה בהקשר ג'נין. אין לדבר סוף, אך כאמור אני מודה לך בכל זאת שסייגת עצמך, וטוב עשית. ללא הכותרת הבעייתית במאמרך, אולי תתפלא לשמוע, כי אני כאיש שמאל (1), מסכים עם מספר נקודות שהעילת ביחסים בין העמים כללית וספאציפית במקרה היהודי, אם כי איני רואה אלמנט של שנאה ועוינות מקובעת בקבוצות אחרות (2) כלפי התופעה היהודית. הבעייה המרכזית היתה ונשארה מבחינת האירופאים פלישת האיסלם ליבשת זו, עם גילויים חדשים של תופעות שאירופה מבקשת לטאטא אל מתחת לשטיח. בברכה א. מאן (1) מספר משתתפי שמאל בפורום זה יחלקו מן הסתם על היותי איש שמאל במובנה הישראלי של הגדרה זו לשיטתי. (2) ידידי ד''ר וילקה טוען שהאירופאים ינסו לחפש מכנה משותף עם האיסלם הפולשני על חשבון היהודים, לפחות בשלב הראשוני, ולצורך העניין הוא נוקב בדוגמא הצרפתית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן שימוש מבוקר |
|||
|
|||
לא הייתי כלל מעלה על דעתי להשתמש בכותרת שבה השתמשתי - לולא היתה בידי ''ראיה מן הרשעים'' - כדוגמת מאמרו של פרופ' צימרמן. לגבי ''גבולות אושוויץ'' - אינני ''מרמז'' שמונח זה נטבע על-ידי אבא אבן - אני קובע זאת במפורש. ושוב: לא הייתי יוזם ראשון הקשר מסוג זה. כתבת שלגופו של עניין, אתה מסכים ל''מס' נקודות'' שהעליתי בנוגע ליחסים בין עמים - אנא פרט. וכן כתבת כי אינך רואה אלמנט של שנאה ועויינות מקובעת ב''קבוצות אחרות''. מה כוונתך? אני מסכים איתך ועם ד''ר וילקה לגבי ניסיון פיוס האיסלאם על חשבון היהודים. אין זו תופעה חדשה במקומותינו - וראה ערך ה''קואליציה'' במלחמת המפרץ השניה. ייתכן שאין ביכולתנו למנוע את הטעות האסטרטגית והמוסרית הזו כבר מראשיתה - אך בידינו להטות את אירופה לכיווננו - אם רק נוכיח במעשים ובמדיניות, שניתן לסמוך על היהודים כעל חוד החנית של המערב במלחמתו נגד ה''איסלאם הפולשני'' - כהגדרתך הקולעת. בברכה, אריה פרלמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השילוש הבלתי קדוש |
|||
|
|||
כוונתי במונח 'עוינות מקובעת' התייחסה אל יחסה הכללי של אירופה ליהודיה השונים. האירופאי המצוי אינו תמיד יורד לסוף דעתו של היהודי, אשר מצידו מצוי לעיתים קרובות בדיסונאנס לא פשוט; מצד אחד מזהירים ומטיפים גורמים יהודיים שונים מוסר ותוכחה לאירופה בשל רצח יהודי אירופה בתקופת השואה, וקוראים למדיניות של פיוס, הבנה ושלום. יחד עם זאת בבואם לתאר את מדינת ישראל מתייצבים הללו כראש חץ מאחורי מעשיה והיגדיה השונים, בעייתיים ככל שיהיו, ואינם מוכנים להחיל גזירה שווה בין דרישתם מאזרחי אירופה ומאזרחי מדינת ישראל, ולו כמשתייכי חוג העולם הראשון. יותר מכך: ברגע שאירופאים מסויימים מכירים בבעיית הפונדמנטליזם המוסלמי באיזור המזה''ת ואפילו בקרב קהילות מוסלמיות שונות ברחבי אירופה - מתייצבים היהודים מייד ברפלקס מותנה נגד שנאת זרים אפשרית, גם אם 'שנאה' זו פירושה חשדנות וביקורת גוברת כלפי מעשי המוסלמים באירופה. מאוד לא פשוט. נקודה זו באה לידי ביטוייה המלא בפרשת לה-פן בצרפת, אשר שם הגיעה הדילמה היהודית לשיא חדש, שלא היה יכול להיות עוד מטואטא אל מתחת לשטיח. היהודים כמובן לא חשבו לרגע, ובצדק, כי מלה-פן תצמח הישועה, אך אם אינני טועה סירבו, בחוכמה רבה לשיטתי, לקחת חלק בהפגנות נגד לה-פן אשר בהם הואשמה כמו תמיד מדינת ישראל בכל חוליי האנושות. זוהי אולי נקודת מיפנה ראשונה, אשר מראה שגם היהודים באירופה מבינים בפעם הראשונה שבאירופה קיימים מיעוטים אשר בחלקם היו מעוניינים לחסל את היהודים כקהילה דתית ומדינה לאומית כאחת. ד''ר וילקה מסכים עם ניתוח זה, אך גורס כי הפיתוי ליצירת 'דבק' הבנה בין האיסלם לנצרות באירופה על חשבון היהודים הוא חזק מאוד, היות ורק בצרפת, אם נחזור לדוגמא זו, צועדים בהפגנות נגד ישראל ימניים קיצונים לצד פונדמנטליסטים מוסלמים, אשר לבטח אינם מחבבים האחד את השני. אירופה נוקטת במדיניות של פיוס צ'מברלניאי כלפי המוסלמים - כך וילקה - היות ואין לה את הכוח הדרוש להתמודדות של ממש, אולי אף פיזית, עם תופעת האיסלם הבלתי דמוקרטי. ד''ר ווילקה גם גורס כי האיסלם משרת למעשה את מטרותיהם של הגופים הפשיסטים השונים באירופה, היות והאיסלם כתופעה בלתי דמוקרטית קדם למעשה כל גוף בלתי דמוקרטי אחר באירופה. זוהי כנראה חלק הבעייה בשלישיה מונותיסטית זאת, על כל פחדיה וטירופיה האפשריים. אני אישית מאמין כי לישראל לא תוכל לצמוח כל ישועה מאירופה כגורם גיאו פוליטי, אלא רק מארה''ב, בסופו של דבר, דבר עימו מסכים אף ד''ר וילקה. יחד עם זאת יש בכל זאת לנסות ולהציג זהות אינטרסים וזהות תרבות יהודו-נוצרית בין ישראל לאירופה, היות ולשיטתי דבר זה קיים בפועל. ישראל אינה יכולה לוותר מראש על אירופה ועל דעת הקהל במקומות אלו, ממש כפי שיהודי אירופה אינם יכולים לבצע יותר הכללות גורפות כלפי תופעות אירופאיות שונות, אלא להתבונן היטב ולהבחין בין ידידים - ביקורתיים ככל שיהיו - לבין שונאים של ממש, בין אם משורות הימין הקיצוני או משורות הפונדמנטליסטים המוסלמים. בברכה א. מאן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הטעויות של היהודים |
|||
|
|||
באמת מוזר לשמוע שיהודים באירופה דורשים למנוע ביקורת של ישראל בהסתמכם על נקיפות המצפון בעקבות השואה. מוזר ביותר - כי זה מאוד לא חכם, וגם לא צודק. ישראל עושה טעויות מפעם לפעם, אך את הדיפת הביקורת יש לבצע באמצעות השוואה עם התנהגות מדינות המערב, באמצעות העמדתן מול הראי – ולא על-ידי העמדת השואה בינן לבין הראי... גם חבל לשמוע שדווקא היהודים הם המגינים הנלהבים ביותר על המוסלמים, ודווקא הם מהווים את השכפ''צ המוסרי שבחסותו יכולים המוסלמים להמשיך ולחתור באין-מפריע. אינני מסכים כלל עם הפסימיות ביחס לאירופה, כלל וכלל. דעת הקהל פתוחה לרווחה בפנינו - ועד כמה שידיעתי מגעת, דווקא בצרפת - רוב מובהק מהנשאלים מביע אדישות כלפי שני הצדדים. אדישות ניתן להפוך לאהדה, בעבודה נכונה. לסיכום - מצאה חן בעיניי השוואתו של ד''ר וילקה בין הפייסנות הצ'מברליינית לבין הפייסנות הפרו-מוסלמית. כאן אני חוזר שוב על עמדתי: ככל שמדינת היהודים תקרין יותר נחישות ועוצמה - כך יגבר הסיכוי לנטישת מדיניות הפייסנות. בברכה, אריה פרלמן. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי