| אנוצ`קה יקרה, בסוף כולנו נמות מדום לב, זאת מגיפה שמתפשטת, לא יודעים את הסיבות האמיתיות, לפעמים אין כלום בלב, והופס - אתה צונח מת באמצע הרחוב, בושה, אנשים מתאספים וכל זה, אחרי 27 דקות מגיע אמבולנס, עושים לך הנשמה מפה לפה על המדרכה ו-כלום, אתה נשאר שם סחבה, עם יד אחת שמטלטלת לה כמו ראש של בובת סמרטוטים. אנשים עומדים, מסתכלים, ואתה שוכב, מה שתמיד רצית, הרבה קהל, אבל בלי מחיאות כפיים, זו הבעייה. אחרי זה מכניסים אותך בבהילות לאמבולנס, ושם החייאה, שוק בחזה, החזה קופץ, הופס - ו-שום דבר. בסוף העניין שני אנשים לא מגולחים נושאים אותך באלונקא, ומשלשלים אותך לבור. ככה זה. וזאת מגיפה, יותר ויותר אנשים יצנחו להם במדרכה, ויהיה פחות ופחות קהל, וגם מן הקהל יצנחו אנשים, דום לב מדבק גם במוות. אולי זה וירוס שהביאו החייזרים שחטפו את אנטולי, מי ידע? גם יד הלטאה זה מוטיב שחוזר אצלך, דווקא התאהבתי בכתיבתך, את מצויינת. אבל מה לעשות? |