|
טירחתך להשיב אכן מראה על איכפתיות ואחריות. אני מוקיר רבים ממאמריך, ואת גישתך בעלת המעוף והתובנות, וגם עובדות חשובות שאתה מביא לידיעתנו מההיסטוריה של העיתונות והפוליטיקה הישראלית, דברים רבים לא ממש מוכרים, פרי הסתכלותך, זכרונך והיותך בקלחת הארועים הללו, וגם תוצר כושר האירגון הנהדר שלך.
תובנותיך אודות מגמות תמיד מאתגרות. הנקודה היא שחשתי כפי שחשתי מסביב למאמר ההוא, וגם גדעון ספירו כתב במאמר מייד לאחר מכן שזו אחת הפעמים הנדירות שאינו מסכים איתך. סימולטנית, גם זעמתי על שמאמרי אינם מתפרסמים וזה טיבעי, איני רואה עצמי טוקבקיסט, כתבתי בעיתונות, ולא קל להשלים עם ירידה למטה ופיחות כה בולט במעמד, בפרט שצברתי ניסיון ומיומנות, וכתבתי דברים לא רעים לדעת מספר אנשים.
נ.ב., הומור דווקא יש לי, גם כלפי עצמי לפעמים, אך לפעמים אני חש שכל עבודתי היתה לשווא מבחינתי עצמי, ועוד ספגתי כהנה וכהנה כתמורה למאמץ וכישרון. למעשה הדברים הללו ואחרים מסמנים עבורי את קץ כתיבתי בעיברית, וזה לא קל עבורי.
חיים היקר, אני כותב זאת בהוקרה רבה לעיתונאי וותיק, חרף ביקורת כזו או אחרת, ואגב היצלפתי בשבט לשוני בלא מעט אנשים שאני מעריך ומוקיר. כזה אני. ביקורתיותי הרבה פעמים מופנית לקרובים לי, משום שאולי מהם אני ''דורש'' מה שאיני דורש מאחרים. |
תודה מר חיים ברעם היקר על תגובתך העניינית והאחראית
