|
ואשר בחשבון אחרון כשל לקדמם חרב התפארותו, וחרף כתיבה רבה וחרוצה אך מעוטת איכות (מה לעשות?); הקליקה שהם נימנים עליה כתחליף להתקדמות באמצעות הכשרון והעמל העצמי; החתרנות המשונה, כגון הלשנת השקרים של מאן דהו , אודות הבוס שלו, למממן ופטרון ספריית בית המורה (שם עבד מאן דהוא כספרן בטרם לקח יחצ''ן) הלוא הוא פרופ' בן עמי שרפשטיין (מממן ותורם ספרים מכספי משפחתו), חתרנות כפייתיות שהשקרנות הקשה בצד אמביצייה פרועה שאינה בוחלת בדבר מזינים אותה;
כל אלה מבטלים כל תפיסה אובייקטיבית כלשהי של המציאות, וכל אפשרות הערכה למוצרי תרבות של מי שנחשבים כ''מסוכנים לקליקה עקב כשרונם'', והנתפסים כמאיימים, ככל שאיכויותיהם מרוממות וגבוהות יותר.
ולכן מאן דהו ובני סוגו (לפעמים) מתיזים או רפש ירוד, המשקף יותר מכל את ניבכי רוחם הנושקת לביב ולשולי, או מעין אדישות.
ומתפעלים הם בכתיבתם משרלטנים וחוזי עבמי''ם, הזויי קונספירציות, סיפור עלום ומפוברק על כת ישראלית סודית, בלשים עבריים (שיש להם זכויות חשובות כגון דוד תדהר, אלא שהם מעטים עליהם מהביב שלהם) ובדיות על אנשים בישוב ששרתו את גבלס והנאציזם בארץ ישראל, ושאר זבל הניצב בשולי התרבות, כשכל חומר טוב הופך כאן לצואה כפשוטה והרוב זה מידע מפוברק.
הכותב גם היפליג וספר שהריסות הר הבית אינם אלא ערימת זבל קדומה (וזאת על בסיס מקור איזוטרי ושולי לחלוטין). כל זאת למען הרייטינג. האם יכול להיות כאן משהוא אותנטי ואמיתי? |
לא משכנע ולא פוגע. ''בובע מייעסס''
