|
אני לא שוכח. אבל יש לך מועמד טוב יותר כיום מנתניהו לראשות ממשלה? הוא לא שלם, לעיתים הוא בעייתי, אבל כרגע כל ה''אנשים הטובים'' צפונים בביתם ולא מציגים את מועמדותם לתפקיד.
לא צריך להעריץ את נתניהו (להעריץ? האם מדובר בעריץ ועבדו?) כדי לבחור בו. מספיק לחשוב שהוא יוכל בכישוריו הדלים להוביל את ישראל ללא זיגזוגים, למרות מה שהדמגוגיה של כמה כתבים מטעם ניסתה לעשות לתדמיתו (והצליחה משהו בבחירות 1999). לדעתי העם כיום מכיר טוב יותר את השחקנים. ביבי מגיע ועולה לסיבוב שני (רק ברק נמצא בסיבוב הזה). הבוחרים מכירים אותו לטוב ולרע. כהונה בתפקיד רוה''מ נותנת לו זוית רחבה יותר על האירועים, פרשנות ובקרה מתוך ידע אישי וניסיון לא להיכנס לבעיות שאפשר לעקוף אותן. הסקרים מצביעים על התאוששותו והתאוששות הליכוד. אז למה שאנשי ימין לא יילכו על משהו שנמצא ביד והוא בטוח? למה לערוג לדמות דימיונית שאינה קיימת?
מי שתומך בנתניהו לא מתעכב על כשלונותיו כשם שמי שיתמוך המנהיג העבודה, ולא חשוב מי זה יהיה, לא יתייחסו כלל לכישלונותיו או לתכונותיו ה''שליליות''. טיבעה של פוליטיקה שבונים כוח ע''י חיזוק הגורמים החיוביים, וזה נכון גם בהסברה / תעמולה.
מרוב שאנחנו נתקעים להילחם אישית ביריבים אנחנו שוכחים להתווכח על המטרות ועל הדרך להשגתן. ונדמה לי שהתווכחנו רבות בעבר על העיניין הזה (מקומו של המצע המפלגתי בהתנהלות המפלגה לאחר הבחירות, מחוייבות המפלגה לדרך שהכריזה עליו כדי לקבל את אמון הבוחר, ומשמעות נטישת הדרך האידיאולוגית במהלך כהונה משיקולים שונים). |
אסור לשכוח - אבל הם כאילו שוכחים
