  
  
  
|
 |
|
||
  ''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני'' |
|||
|
|||
נכון, עם מידה רבה [מאוד] של הגזמה. תוצאות המלחמה בקייץ האחרון היו באמת מאוד ''מעצמתיות''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני'' |
|||
|
|||
לארה''ב יש הרבה הרוגים בעיראק. בריה''מ נסוגה מאפגניסטן. זה אומר שלקרוא להן מעצמות (בריהמ בזמנה) זו הגזמה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני'' |
|||
|
|||
לגבי רוסיה התואר ''מעצמה'' באמת היה מוגזם, לפחות בהשוואה לארה''ב. זה לא נראה כך בזמנו אבל זו היתה המציאות. לגבי מצבה של ארה''ב בעיראק, האמריקאים מנסים לעשות את מה שנכשל בוויטנאם, לנהל מלחמה עם יד קשורה (וזה בעיקר משיקולים של מדיניות פנים). מספר האבדות הוא כלל לא גורם. הקובע הוא אם מנצחים או לא. כרגע, כנראה שהאמריקאים החליטו לוותר על ניצחון (משיקולי מדיניות פנים ולא מחוסר יכולת). זה כלל לא דומה למה שהיה בלבנון. אם ישראל היתה שולחת לשם גדוד או אפילו חטיבה, והמלחמה היתה מסתיימת כפי שהיא הסתיימה, לא הייתי אומר את מה שאמרתי. אבל המאמץ שהושקע בתוספת העובדה שחצי מהמדינה נאלץ להסתתר במקלטים מול התוצאות הסופיות אומרות הכל. המושג ''מעצמה אזורית'' הוא נכון לגבי ישראל, אבל מילת המפתח היא ה''אזורית'' ולא ה''מעצמה''. מוישה גרויס היא הגדרה הרבה יותר הולמת. מעצמה איננה מבקשת רשות בכל פעם שמתעורר הצורך להפציץ איזה בית, או כשהיא רוצה להשתמש בנשק שהיא רכשה במיטב כספה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיקולי פנים? ידים קשורות? |
|||
|
|||
שיקולי פנים, יד קשורה הם גורמים אמיתיים. לכן לטעון שבגללם לא מנצחים זה כמו להגיד שאין יכולת לנצח. זה גם אומר הרבה על היכולת המעצמתית. באמצעות טיעונים דומים אפשר להתייחס לתוצאות מלחמת לבנון השניה, בהנחה שצה''ל נכשל. אפשר להראות ששיקולי פנים וידים קשורת הם הסיבה לכך... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''ישראל, מעצמה אזורית עם נשק גרעיני'' |
|||
|
|||
אלו סתם משחקי מילים. מבחינה מעשית יכולה ישראל להטיל פצצות גרעיניות על כל הבירות באזור. היא לא עושה זאת מהרבה סיבות, אך היכולת קיימת. ישראל היא כוח כלכלי, צבאי וטכנולוגי אדיר. זה שהיא --- וארה''ב ורוסיה והודו -- אינן יכולות לפתח דוקטרינה צבאית אפקטיבית כנגד כוחות גרילה הינה סוגיה בפני עצמה. אבל זה לא הופך את ישראל למעין גיטו ווארשה ואת חמאס ואיראן לרייך השלישי כפי שאתה מתאר זאת באמצעות זעקות הגוואלד שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כנראה שאני לא יודע לקרוא |
|||
|
|||
''הופך את ישראל למעין גיטו ווארשה ואת חמאס ואיראן לרייך השלישי כפי שאתה מתאר זאת'' אתה מוכן לעשות לי טובה ולהראות לי איפה כתבתי או רמזתי מה שהוא דומה לציטוט הזה שאתה מייחס ל''זעקות הגוואלד שלי''? כבר כתבתי לך בהזדמנות קודמת, אתה סובל מדימיון יצירתי עשיר, לפעמים זה יתרון, אבל לא אצלך כשאתה מייחס לאחרים את פרי הדמיון היצירתי שלך. אודה לך מאוד אם להבא, במידה ותמצא לנכון להגיב על דברים שאני כותב, תואיל בבקשה להצטמצם למה שאני כתבתי ולא למה שנדמה לך שכתבתי. אם אתה מתקשה להבחין בין השניים, אז אולי כדאי שתעשה אתנחתא ותספור עד עשר לפני שאתה מקיש על המקלדת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כנראה שאני לא יודע לקרוא |
|||
|
|||
.מה זה? ידידנו הפרסי מסתובב בעולם וקורא בריש גלי ל''הצגה חוזרת'' של השואה. הוא מתקבל בכבוד מלכים בכל מקום ומחוגי האליטה האינטלקטואלית נשמעות מדי יום דרישות להיות ''מציאותי'' ולנהל אתו מו''מ (על מה בדיוק?). למה שהוא ינהג אחרת? אי אפשר שלא להגיע למסקנה ששואה חוזרת, או ארוע דומה, בעתיד איננה רק בגדר אפשרות. היא כמעט ודאות. או זה? יש להדגיש נקודה אחת אותה הכותב לא הזכיר. צ'מברליין, בשובו ממינכן בסתיו 1938, הצהיר ''מר היטלר הוא ג'נטלמן אתו אפשר לנהל עסקים'' (Herr Hitler is a Gentleman we can do business with). אימרה זו איננה מפורסמת כמו ה''שלום בדורנו'', אבל היא היתה אבן הפינה של מדיניות הפיוס שאפיינה את התקופה. הקריאות הנשמעות בימינו ''לקיום דיאלוג עם הפרסי'' (דיאלוג על מה?), מצד אלה שמכונים ''האסכולה המציאותית'', משקפים רגרסיה למדיניות של שנות השלושים לעומת נסיונו של הנשיא בוש, שכנראה עומד להסתיים במפח נפש, ליישם מדיניות שונה. כנראה שאין לך את האומץ האינטלקטואלי לעמוד מאחורי הדברים שכתבת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי בכל זאת תסביר מה הקשר בין מה שאתה מצטט מדברי |
|||
|
|||
(ואני עומד מאחורי כל מילה), לבין המשמעות אתה מייחס להם? לא שמעת על כך שהפרסי קרא למחיקת ישראל מהמפה? לא קראת או שמעת שהוא התקבל בכבוד מלכים ונאם בפני עצרת האו''ם? זה היה בכל העיתונים וגם בטלוויזיה שדרו את זה (אני יכול לשלוח לך קצת חומר אם במקרה פספסת). איך אתה מסיק מזה ש''ישראל היא גטו ווארשה'' או שאיראן היא ''הרייך השלישי''? המסקנה שלי ששואה עתידית היא בחזקת אפשרות (כמעט וודאות), מתבססת על כך שהאיש לא נאסר והועמד לדין כפי שמתחייב מהחוק הבינלאומי לגבי ג'נוסייד או קריאה לג'נוסייד, זה רחוק מאוד ממה שאתה כתבת. במה שונה הקריאה ל''קיום דיאלוג עם הפרסי'' (על מה?) הבאה בימים אלה מחוגי האליטה המתקדמת, שאתה חלק ממנה, מהצהרתו של צ'מברליין ש''מר היטלר הוא ג'נטלמן אתו אפשר לנהל עסקים''? אתה מכנה את זה במאמריך ''מהפיכת הנגד של האליטה המתקדמת'' (counterrevolution of the progressive elite) ואני מכנה את זה ''רגרסיה למדיניות הפיוס של שנות השלושים''. מה לא נכון או לא מדוייק בזה? ואיך בדיוק זה מתקשר למסקנה שאתה מייחס לי ש''ישראל היא גטו ווארשה'' או שאיראן היא ''הרייך השלישי''? לא אכנס אתך כאן לדיון על המושג ''אליטה מתקדמת''. הרושם שלי הוא שאתה מחליף בין ''יהללוך זרים ולא (ו' בשווא) פיך'', לבין ''יהללוך זרים ולא (ו' בקמץ) פיך''. לסיום, בנימה של הומור, הביטוי בו אתה משתמש ''מהפיכת הנגד של האליטה המתקדמת'' (counterrevolution of the progressive elite) נגד ה''נאוקונים'' ומדיניות בוש, מזכיר לי את הכינוי revenge of the nerds (לא הצלחתי למצוא תחליף עברי טוב למושג nerd, ''יורם'', שהוא הדבר היחיד שעולה בדעתי, רחוק מלשקף את המשמעות של המושג האנגלי). היה סרט נחמד עם השם הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גרמנייה הנאצית היתה מעצמה עתירת טכנולוגיה ומדע |
|||
|
|||
כמו גם המדינה העשירה ביותר באירופה, והמעצמה החזקה ביותר באירופה, עם תעשייה מתקדמת ביותר. האם ניתן להשוות לכך את החיזבאללה - בעלי תחמושת מיושנת ודלה ורקטות ממלחמת העולם השנייה? או את אירן, שמיבאת ידע מקוראה הצפונית? ישראל מאידך חמושה עד שיניה במיטב מערכות הנשק האמריקניות המתקדמות. תבוסת ישראל, חוסר התאום של הכוחות, הבלגן הלוגיסטי - כל זה מזכיר את כבישי ישראל, שהינם טובים, אך שהם פקוקים לחלוטין, חרף העובדה שכמות הרכבים לאלף איש נמוכה בהרבה מאשר במערב. הבעייה היא של ליקויים באירגון וביכולת לתחזק ולהפעיל באופן אפקטיבי מערכות מורכבות המתפרסות על שטחים נירחבים. כנראה השחצנות והרהב, והביטחה בעוצמה כפי שהיא ניראית במסופי המחשבים, תפסו את מקום הביצוע היעיל והשקט. ההדוניזם הרופס בישראל, תרבות הסמים בקרב הנוער, אף הם עושים את שלהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גישה הוליסטית גורפת והזנחת החשיבה על פרטים ופתרון בעיות |
|||
|
|||
כבישי ישראל היא דוגמא טובה ופשוטה לכשלים הנפוצים בישראל: בונים כביש במאות מליונים ותוך זמן קצר יחסית. יש מנגנונים ורוטינות קבועות לביצוע הסלילה. אבל - בנושא תפעולו היעיל של הכביש - כאן צץ הכשל. כל שנידרש הוא בניית מחלפים עיליים, והצבת רמזורים בעלי סנסורים המגיבים על זרימת התנועה בצירים השונים. המחלפים, זה דבר פשוט לבנייה באופן יחסי, ועלות מחלף - 30 מליון בערך (לעומת המליארדים המושקעים בכביש). אלא, שלא בונים כמעט מחלפים עיליים כאלה, וכאשר כן בונים - הדבר נימשך כשלוש שנים, אף שמדובר ב-100 או 200 מטר של מחלף, שאינו מסובך הנדסית, לעומת מאות קילומטרים של אוטוסטרדה רחבה. גם התוספת עבור רמזורים נושמים בעלי סנסורים ומחשב פשוט וקטן, לעומת רמזורים מיושנים הקיימים כבר 70 שנה, התוספת אינה גדולה. אלא שכאן ניכנסים לתמונה, הן עניין רווחי העתק של משווקי הרמזורים המיושנים, העובדים עם מע''ץ והרשויות (עוד ב-1970 שמעתי שיש כאן עסקות שוחד לא כשרות), והן חוסר העניין וחוסר הרוטינות לבניית מחלפים, כאן כנראה הרווחים אינם גדולים, ואין אפשרויות רבות לעסקות שוחד סיבוביות. וכך, מאות אלפי אזרחים ישראלים משתרכים יום יום בכבישים, כאשר הנסיעה למשל מראשון לציון לתל אביב, כ-15 קילומטר, היא במהירות ממוצעת של 12 קילומטר לשעה (מדדתי) ואורכת למעלה משעה. הממונים והמנהלים מסתכלים בשביעות רצון על העניין המרכזי והבולט, הכביש המצויין, ואומרים, את שלנו עשינו. הגישה הנפוצה מסתפקת בהצבת רכיבים יקרים (ממש כמו טנקים טובים ליחידות צה''ל), ורואה בכך לא את תחילת השינוע היעיל של המערכות הללו, אלא את סיום עיקר העבודה, תוך הזנחת אירגון המערכות והירידה לפרטים ומאמץ של פיתרון בעיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח? |
|||
|
|||
נראה לי ששום מחלף לא יפתור את הפקק בבוקר מראשון לת''א. ת''א כרשת צפופה ומרובת צמתים ורמזורים לא יכולה לספוג קצב זרימה של האוטוסטרדות. (כמו שאדמה לא יכולה לספוג מים שישפכו עליה בבת אחת בדלי, לעומת אותה כמות בטפטוף לאורך זמן). בלוס אנגלס, סן פרנסיסקו, ניו יורק וכד' לא חסרים מחלפים, אבל הכבישים פקוקים לפחות כמו פה אם לא יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח? |
|||
|
|||
שרון צודק במקרה זה, שכן מזכרוני בביקוריי בארץ (ואנא תקן אותי אם אני טועה או אם המצב שופר) אין במערכת הכבישים הישראלית ולו מחלף אחד שבו קיימים 4 לופים, היינו ללא כל רמזור, כפי שקורה ששני כבישים מהירים נפגשים. החובבנות ההנדסית שבצורת בניית המחלפים מהווה סאגה בפני עצמה, וגם היציאות הפשוטות ביותר הופכות בישראל להרפתקה. על אי-אחידות התמרורים ועל השגיאות הטכניות השונות שיש בהם עוד לא דיברתי. אין לי מושג לגבי נפח התנועה בערים האמריקאיות שציינת, אולם בחשבון של נפח תנועה גרמני של שעות העומס אני קובע חד משמעית שיש פיתרון שונים לפקקים, שקשורים בהחלטות טכניות, לוגיסטיות ומנהליות. ----------------------------- מתוך שיחה ששמעתי פעם במטוס: ''יש רכבת תחתית בת''א''? ''כן, על הנייר – אבל עם שמות כל כך יפים של תחנות...'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח? |
|||
|
|||
ברור שאפשר לשפר את התשתית, אבל אני בספק אם הם יפתרו את פקק הכניסה לערים הגדולות. כמה אנשים נכנסים לעיר שאתה מדבר עליה ברכב וכמה בתחבורה ציבורית? מה שטח העיר? איפה נמצאים איזורי המסחר והתעשיה יחסית לכבישים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פקקים ניתן לפתור ע''י הפניית העומס או פיזור העומס. |
|||
|
|||
פיתוח התשתיות בפריפריה ומתן הטבות לפריפריה, יגרמו להעברת עסקים מהמרכז. הרווחים הנלווים הם הרבה מעבר לפקקים. שעות פתיחה שונות על פי סוג העסק, הארכת שעות פתיחה של עסקים נותני שירות כמו דואר ובנקים, יגרמו לפיזור העומס והקלה בפקקים. מוסדות מדינה, בית משפט, ביטוח לאומי, מס הכנסה, וכו', הם יצרני עומסים גדולים, יש להעבירם ממרכזי ערים לפרברים רחוקים ואף יותר, ככל האפשר והסביר. יש דרכים רבות, אך אין מי שיתכנן מעבר לאף, ומי שיעמוד בפני העשירים שבהם תלויים מושחתינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פקקים ניתן לפתור ע''י הפניית העומס או פיזור העומס. |
|||
|
|||
בנקים, פיננסים ונלווים (שיווק וכד') נמצאים כמעט תמיד ברובע הפיננסי במרכז העיר בכל מקום בעולם (למרות שאצלנו דוקא יש דוגמא של בנק לאומי שעבר ללוד תוך עימותים קשים עם העובדים). סניפי הבנק המשרתים לקוחות פרטיים פרוסים בעיר, אבל הרבה מעבודת הסניפים הם הלקוחות העיסקיים, ולכן הם ימוקמו ליד המרכז. באופן כללי, כל אחד רוצה ששירותים כמו דואר ובנק יהיו קרובים אליו, ולכן הם חייבים להיות במרכז - שיהיו נגישים במידה שווה לכולם. נראה לי שהתנועה של שאר המוסדות שציינת הם זניחים לעומת מקומות העבודה והחנויות. הפתרון הנכון היה וימשיך להיות תחבורה ציבורית נוחה. מחלפים לא יעזרו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלא מה? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מנטליות של שנור ודגש רק על השורה התחתונה במאזן, תוך הזנחת ממדים |
|||
|
|||
סיבה חלקית לאבסורדים המשונים והצורמים כל כך היא כשאין חוט שדרה, והרבה מאד כאן זה חישובי תועלת קצרי טווח (הגדלת התקציב, וגם מעין חיסכון בלי קשר למה שמקריבים תמורתו), תוך איפוס השיקול המתאם מימדים שונים, כגון מרחב, זרימת התעבורה, חיסכון זמן הנהג, וכד'. קיים רק ההווה, והשאלה של המנהל כיצד להפיק כרגע טובות הנאה, היא רכיב חשוב בהרבה, ברקע הדברים, מהרכיב של פתרון בעיות תעבורתיות (או אחרות), שבמידה שהוא קיים -כמעט תמיד באופן רופף ולא שיטתי - הוא מבוצע יותר מתוך עניין וגם יציאת ידי חובה, בבחינת דרישות שיש להפגין שעמדת בהם - כמו אצל מתכנן ובוני גשר כפר המכבייה שקרס והביא לאסון (גם בבחינת מעין שעשוע אינטלקטואלי ואחר, סוג של אינטלקטואליזציה), חלק מההוויה של העבודה (''חבר'ה, גם זה שיקול...''). ולא מתוך מסירות אמת וחתירה ליעילות מערכות ותפקודן האופטימאלי, ונעדר כאן יסוד האחריות והמחוייבות ארוכת הטווח. חלק חשוב מהמנטליות הישראלית, הוא קוצר הטווח, התועלות המיידיות על חשבון שיקול ארוך טווח ואחראי. הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשיח הלטנטי קיימת כאן הרבה ציניות , המגיחה כל פעם במפתיע, בצורת אמירה צינית לא צפוייה בתוך שטף הדברים האחרים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי