|
כתבתי על בעיית התאונות, והפקקים הם חלק בלתי נפרד מהשערוריה | |||
|
|||
וחוסר האירגון הכללי. כפי שכתבתי, אין בישראל רכבת תחתית, אין חשמליות, והתחבורה הציבורית לא יעילה. אין כאן גם רשת רכבות סבירה. אין צי אוטובוסים כה גדול, למרות שהממשלה מסבסדת את דן ואגד במליארדים, כך שאף אם תפנה נתיבים (והרי אין הרבה נתיבים ממילא), השאלה היא אם האוטובוסים יוכלו לספק את הדרישה, ללא המתנות ארוכות, ועם אפשרות לנסיעה רציפה מהנקודה בה אתה יורד מהאוטובוס והלאה, באוטובוסים נוספים. בינתיים זה סרבול ענק, האוטובוסים גורמים לזליגת זמן ועצבים כבירה, עקב אי הסדירות ואי הרציפות של ירידה-אוטובוס-נוסף-זמין. | |||
_new_ |
אתה מערבב כמה נושאים | |||
|
|||
1. תאונות הם דבר אחד. היעדר תשתית של תחבורה ציבורית הוא דבר אחר. כמובן שיש קשר אבל לא בדיוק תלות. 2. אמנם מתאים לקרא לבעיות בתחבורה ציבורית ''שערוריה,'' אבל לקרא כך לתופעת התאונות אומר להחטיא את הנושא. | |||
_new_ |
הקשר הישיר הוא גישה חסרת תושיה ואירגון כלפי המרחב | |||
|
|||
אי יכולת לנצל את המרחב, תפיסת המרחב כמקום בו ממקמים אוביקטים או מערכים קוויים, מקום עליו נאכפות סכמות קבועות, מעין מקום פתוח בו קיימים מטרדים למיניהם, ולכן חייבים לסלק ולהעניש משתמשים בו, ומאידך לתת אקסולוסיביות לגורמים ''טובים'' במרחב כמו אוטובוסים. גישה זו דומה מאד לתפיסת המרחב של עבריינים או לקויים קוגניטיבית, שעבורם מושטח החלל לדו מימד משמים, שבו מסתובבים אובייקטים אנושיים שחלק הם ''חברים'' ואחרים הם ''אוייבים ומניאקים''. אי הבנה זו של המרחב התבטאה גם במלחמת לבנון הראשונה, כאשר שיירות טנקים כבדים של צה''ל ניתקעו בדרכים הרריים - וזאת מתוך תחושה שהמרחב אינו בעל משמעות, אלא רק הכלי הכבד והקטלני, אובייקט משמיד ''טוב'' כלפי ''הרעים'' שבמרחב הזה. | |||
_new_ |
ולדוברי העברית שבקרבנו? | |||
|
|||
_new_ |
אשלח לך את הטקסט בלאדינו.. | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |