  
  
  
|
 |
|
||
  אליצור, יש הרבה היגיון (צדק) בדבריך |
|||
|
|||
היו ימים. בבוקר לח בשנת תרע''ח יצאו לדרך על סוסים חמשת הרוכבים ,,,,, אחרי שעות של רכיבה בלב הביצות והשממה אמר הדוקטור במורא. איני שומע ציפורים, רק יריות של חורשי רע וזה, סימן נורא. אם ציפורים אינן נראות, רק יתושים כאן ויריות, המוות פה מולך... כדאי לצאת מפה מהר, הנה אני הולך. קפץ הדוקטור על סוסו כי חס על בריאותו. והרעים, שלושתם, ברחו לעיר איתו. אמר אז יואל משה סלמון כשעיניו בורקות. אני נישאר הלילה פה, על הגבעה הזאת. והוא,,, נשאר על הגבעה…………. חלפו שנים, שנים קשות, המוות פה מוגר, את הביצות והשממה החליפה החיטה. העמק הארור בציוץ של ציפורים נמלא, וצחוקם של ילדים, שם, ברמה נישמע. רק יואל משה סלמון זאת לא זכה לראות, כי הקדחת קטלה אותו באמצע החזון. אחרי הרבה שנים של דם יזע ודמעה, כשהשממה פה הופרחה ואחרי שידם של הפורעים גָדוֹעָה נִגדֶעָה. עלה אז ריח של נדל''ן בכל המדינה... והרוכבים שאז ברחו, עשו סיבוב פרסה ובקשת מזרחית צבועה, הם חזרו בדהרה, רוצים הם לחלוק עם משפחת יואל משה סלמון את כל הנחלה. חוץ מהקדחת, כמובן, אשר אותו קטלה. לטענתם על פי החוק, את הקרקע הוא קיבל רק לגידול כרוב גזר וארטישוק. וכי אין לו עליה שום חזקה, בסך הכול הוא רק ''בר רשות'' ואפשר גם לגרשו בהתרעה של חדש מהנחלה, וזאת למרות כל אשר הוא עשה למען הפרחת השממה. ויואל משה סולומון מביט מבינות לעננים, כואב ודואב ולמראה עיניו הוא אינו מאמין. האם הוא מתחרט היום על כל אשר עשה, כאשר במו דמו הפריח השממה? כי אילו באותו בוקר לח בשנת תרע''ח בורח היה עם כל החבורה, אפשר, שגם הוא סוחר גדול היה, גר עם צאצאיו בווילה בקיסריה, וחי חיים של רווחה, ובין מבקשי קירבתו, היו כל נבחרי האומה. על פי שירו של ירון לונדון ואריק אינשטיין. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי