|
נוכלים בעלי מצג חסר דופי.
שמתי לב שכשאני מקבל שרות (למשל מוסך לרכב) או קונה מוצר כלשהו בעיירה ערבית מפותחת, הרי שקיימת תחרות אמיתית בין בעלי העסקים, דהיינו שהם גם מדברים לעיתים זה בגנותו של זה וגם מנדבים מידע חופשי אודות חסרונות אצל בעל עסק כזה או אחר (כגון: איני אוהב לקנות אצל X; המחירים אצלו גבוהים יותר באופן שיטתי). תופעה דומה מצאתי גם באירופה ובארה''ב. הדבר בשעתו נראה לי מוזר, שכן הורגלתי כל ימי לכך שבעלי עסק ישראלים יהודים בענף בסויים, תמיד יצדיקו בעל עסק מתחרה אף אם הונה אותך בעליל, באמירות שונות, על כך שהוא בעצם ''נהג בסדר ולא רימה'' תוך הבאת מידע מטעה נוסף. נראה שאף כשאין הסכמים קרטליסטים לתאום, גם אז יש כאן משהו בבחנית ''סולידריות של נוכלים'' - תמיד יתנו מצג ללא דופי. זאת למעט מקרים בהם המתחרה הוא מחוץ למערכת הקטליסטית, כגון נהגי מוניות עצמאיים (שהינם גם זולים ותכופות הגונים ויעילים יותר, ללא הארכות דרך מיותרות) שאינם עובדים בחברת מוניות מסויימת. אז יכפישו את אלה וידביקו להם שם של נוכלים. מדינת היפוכיסטן - הכל הפוך.
אכן, הייתי כדברי מר מאן מסכים עם עניין הרגל השלישית (ובישראל מכנים זאת גם: להכניס עמוק את השטרונגול, או לחילופין, צינור דוד, על משקל כינור דוד. השאלה היחידה היא: עם וזלין - כלומר בחלקלקות מילולית ובאדיבות מסבירת פנים או בלי וזלין. הייתי מסכים עם מאן בעניין זה, אלא שניתן להוסיף שזה לא רק מעין ספורט לאומי, אלא תכופות גם אובססיה בלתי נשלטת. יעדיפו להרויח חמש שקל בדרכי רמייה על 10 שקל באופן הגון. נהנים כאן מעצם התפעול של שיטות הרמייה. גם זה בעל ערך מתגמל לכשעצמו. |
מכות נעלמות
