|
המשפט הבינלאומי המנהגי מבוסס על מספר מאוד מצומצם של אירועים והוא עדיין לא נחתם. כדרך פסיקות הדין הן ניבנות על סמך מקבצי אירועים וגזרי דין לאורך זמן. המילה 'אובייקטיבי' בעייתית ובכלל בלתי ניתנת להגשמה. לכן כל מושג ה''מידתיות'' הוא ממש בלתי מוגדר ובא יותר להצביע על מגמה של ריסון ותו לא.
גם בפסק הדין הזה קבעו השופטים שישנה אפשרות שיפגעו אזרחים תמימים כאשר תוקפים מחבלים. אבל בית המשפט לא יכול, וגם לא ראוי שיעשה, לקבוע 'מחירים' אפשריים שבעבורם ה'מידתיות' נשמרת ומעבר להם לא. כל דבר נבחן לגופו של עניין ואירוע. בפסק הדין מבקשים השופטים מהצבא להקפיד לאמת את המטרה - כלומר להיות בטוחים שהיעד לחיסול הוא אכן הוא ושאין מסביבו אזרחים תמימים. וצה''ל מקפיד לעשות את התהליך הזה לכל אורך החיסולים הממוקדים. לעיתים בדיעבר מסתבר שהמודיעין לא היה מלא או שגוי, אבל את זה לעולם לא יוכלו לדעת לפני התקיפה. ומקרים כאלה נחשבים ''בגדר הסבירות''.
גם עניין ''הנזק מול התועלת'' לא ניתן לכימות מדוייק. זו בכלל לא שאלה משפטית אלא שאלה צבאית ומדינית. ואת הדברים האלה בית המשפט לא יכול לקבוע, כי מערכת החוקים גם לא נותנת לו את המנדט. אני לא מאמין שבייניש תרצה לקבוע שמוות של 3 אזרחים מתאים לה למנוע פיגוע אבל מוות של 4 אזרחים לא. בית המשפט לא יכול להיות ''שוק של מחירי חיים ומוות''. השאלה העומדת למבחן היא אם היעד לתקיפה היה יעד אמת (מחבל שמוציא או יוצא לפיגועים). ככל שהזמן הסיכולי קצר יותר כך ''התועלת'' לחיסולו מול ה''נזק'' גבוהה יותר.
לכן אני דווקא מסכים איתך בסיפא, שהפסיקה נותנת בעצם לצה''ל מרחב פעולה די רחב ומספיק להמשיך בפעולות החיסול כפי שעשה אותם עד היום. |
בסף הכל בג''צ מאשר את מדיניות החיסולים של ישראל
