|
אבל פרופסור דוקינס מאמין למפץ הגדול שטרם הוכח באופן אמפירי ושעדיין מדענים ופילוסופים ממשיכים לעסוק ולהגדיר אותו. מסביבו של המפץ הגדול ישנם כמה חורים שחורים שיקח עוד זמן לפענח אותם ממש בשל קושי יכולתו של האדם ליגוע בהם ממרחק של זמן ומקום. מה שאנחנו רואים היום, ולא רואים את הכל, זה מה שהיה לפני אלפי ומיליוני שנים (תלוי במרחק).
הייתי אומר שגם ההתמודדות עם ה'מפץ הגדול' ותיאוריות תחילת היקום ומצב היקום היום היא מעין 'ארכיאולוגיה' קוסמית, בה מוצאים עדויות ומנתחים לפיהם. ככל שהעדויות גדולות ורבות יותר כך אפשר לבנות תמונת ה''מפץ הגדול'' טובה יותר. היתרון של מחקר ה''מפץ הגדול'' לעומת מחקרי הארכיאולוגיה למיניהם הוא שהאדם מתמודד מולה בכלים מדעיים בלבד. החסרון, שקשה להגיע לכל הממצאים בכל שלב של תחילת הפיצוץ וראשיתו ופערי הזמן.
את הגלקסיות הרחוקות אנחנו רואים כי הן מחזירות אור אלינו מלפני כך וכל מיליוני / מיליארדי שנים שמגיע אלינו רק עכשיו. אבל את המפץ הגדול לעולם לא נוכל לראות בדיעבד, כי כשהוא קרה כל החומר ביקום התפרץ באותו זמן - שמתחילים למדוד אותו בנאנו-שניות ועד כמה אלפי שנים, ומאחר שהאור מתקדם במהירות גבוהה יותר מכל מהירות חומר, הרי שהתמונה שהיתה במפץ הגדול כבר חלפה ועברה אותנו. נוכל אולי לראות אותה בעתיד הלא ידוע, אם יסתבר בעתיד שישנה איזו ''מראה'' גלקטית ששומרת לנו את תמונת המפץ ומחזירה אלינו את התמונות. תאירויה כזו גם היא הועלתה והוסברה, אבל עדיין אין עדויות לקיומה. לא נותר לנו אלא לקוות ולהאמין במדע שימיר לנו בעתיד את האמונה במידע ברור ואיכותי.
קושי מדעי ופילוסופי הרבה יותר גדול הוא כמובן הקביעה: מה קדם למפץ הגדול ותיאוריית היווצרות ''היש מאין'', או ''היש מיש קודם'' (מה היה ה''יש'' הזה? איזה עולמות התקיימו בו ולפי אילו חוקים?).
לא נותר לנו אלא להאמין שהכל קיים והרשות לפקפק ולחקור נתונה. |
לוי יקר
