  
  
  
|
 |
|
||
  עם הטיעון הזה אני בהחלט מסכים |
|||
|
|||
''אלוהים'' כאידיאל המלכד סביבו בני אדם הוא בהחלט מושג שימושי. מצער הוא שלאורך רוב ההיסטוריה נעשה שימוש באלוהים השונים בעיקר כדי להביא טובות הנאה חומריות ל''משרתיו'' על חשבון המאמינים התמימים, וכדי ללחום, לדכא, לכבוש ולרצוח את האויבים הכופרים. המאמר עוסק באלוהים כישות על טבעית שבראה את העולם. באשר לחשיבותה של האמת: כבר אחד העם כתב במאמרו הנפלא על משה שאין זה משנה אם היה או לא היה כדמות היסטורית, וכי עצם האמונה במיתוס המלכד של יציאת מצרים היא היא החשובה. לכן , אני מוכן להניח שבין המוני הדתיים למיניהם בעולם כולו, ואפילו שלומי אמוני ישראל, יש רבים מאד שאינם ממש ''מאמינים'' במיתוסים המכוננים של דתותתיהם. אינני משוכנע כי מר בוש אכן מאמין בעלייתו השמיימה של ישו הנצרי. אני בספק אם כל הרנאים בפורום הזה באמת מאמינים בכל מה שיוצא מתשפוכת מקלדתם. אני מוכן אפילו לבחון באופן אוהד את הטיעון שהמצאת האלוהים היא יתרון אבולוציוני ולבטח יתרון נפשי ותרבותי. למאמינים באל, במשיח, בישו, בג'יאהד, בגורו כזה או אחר, בגלגול נשמות, בעולם הבא, בשכר ועונש, יש אולי יתרון פסיכולוגי על הלא מאמינים, על אלה, כמוני , הסבורים שאין ישויות חיצוניות, אין חיים מבלעדי אלה שאנו חיים אותם, ואין משמעות לחיינו פרט לזו שאנו בוחרים להעניק להם. האקסיזסטנציאליזם האתאיסטי אינו דרך קלה לבחירה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עם הטיעון הזה אני בהחלט מסכים |
|||
|
|||
''אין משמעות לחיינו פרט לזו שאנו בוחרים להעניק להם'' - אכן, גישה אקסיזטנציאליסטית מובהקת. ומכאן, יכול כל פרט לבחור ב''חיים ע''פ האמונה'' כחיים בעלי המשמעות עבורו או להעזר באמונה למציאת המשמעות בחייו, משמעות ה''מציאות הנתפסת'' שלו וכו'. טיעון שמוביל אותי, כמתבקש, לפראנקל. ומשהזכרתי אותו - ראה בספרו העוסק במשמעות האל בגישה האקסיז', ''האל הלא-מודע'', את הפרקים שכותרתם: ''דתיות לא מודעת'' ו''לוגותרפיה ותיאולוגיה''. מרתק. ובאשר לדברי אחד העם, שהזכרת לעיל, תוכל לראות בהם את המצוי בבסיס השימוש שלי במושג ''מציאות נתפסת'' ושאלתי הקודמת לך באשר לקיומה של ''אמת מוחלטת''. שהרי, מרגע שחוויתי חוויה כלשהי - חוויה זו היא, בהכרח, המציאות שלי וללא תלות באופן בו היא נחוותה ע''י אחר... ולכן, בכפוף לזה - מה הטעם להפעיל עליה את ''בוחן המציאות''? שאלה זו מצויה גם בבסיס הטיעון שלי באשר לקיומו של אלוהים. ההיקש, אני מניחה, ברור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משמעות לחיים, נוחיות....... |
|||
|
|||
איך זה מסתדר עם אי כניעה לרצח ועינויים? מי שמחפש נוחיות או משמעות מעדיף להישחט ולא להמיר את אמונתו? להקרבה של עם ישראל שאין לה אח ורע בתולדות האנושות, יש הסבר אחד ברור וחד משמעי, היהודי יודע שהוא מחזיק באמת היחידה והניצחית. על כל דבר פחות מזה אף אחד לא יקריב את נפשו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משמעות לחיים, נוחיות....... |
|||
|
|||
אין סתירה בין הטיעונים שהצגתי לבין טיעוניך אתה. להיפך. אי כניעה לעינויים, סירוב להמרת דת - כל אלה הם בבחינת בחירה שהיהודי עושה ובנאמנות לאמונתו. האמונה, אותה ''אמת יחידה ונצחית'' כלשונך, או החיים בהתאם למסורת היא המשמעות והתכלית שמעניק היהודי לחייו, ויהיו נסיבות חייו אשר יהיו. חיפוש או מתן משמעות לדברים אינה, בהכרח, בחירה ב''נוחיות''... אלא ניסיון לתת לקורה לנו מובן, מובן שתהיה בו גם הכוונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סתם קשקשת |
|||
|
|||
בכל הדתות אנשים הקריבו את עצמם על מזבח אמונתם. ראה את האינקויזיציה והמאבק בין הפרוטסטנטים לקתולים כדוגמה אחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סתם קשקשת |
|||
|
|||
הקרבה כשיש סיכוי לנצח קיימת בכל חברה שהיא, גם לא דתית. הקרבה לזמן קצר קיימת כאשר האידיאולוגיה ''חמה'' ותוססת. הקרבה במשך מאות שנים, הקרבה אישית, היתה רק בעם היהודי. אף קבוצת אנשים בעולם לא עמדה בלחץ רצוף כזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני לא בא להפחית |
|||
|
|||
מההערכה והכבוד שיש בי כלפי מסירות הנפש של יהודים בכל הדורות. אני רק לא מסכים שיש כאן ייחוד גדול לעומת דתות אחרות שמאמיניהן עמדו אף הם בלחצים ורדיפות, אישיים וקבוצתיים. כקבוצה דתית/לאומית הפזורה בעולם בהחלט יש ליהודים ייחוד רב. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי