יהושע אליצור – גר צדק כחיה נרדפת

מה זה?

(נכתב בתשובה לצדק, 03/12/06 6:50)

סתם שקרן

עמיש (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 9:10)
בתשובה לצדק

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

והרי נוסח דברין של השרץ בבית המשפט:

כתב האישום הוקרא לנאשם ביום כ''ו בכסלו תשנ''ו (19.12.95). לבקשתם של סניגוריו דאז דחינו את הדיון ליום ב' בשבט תשנ''ו (23.1.96) כדי לשמוע את תשובת שולחם לעובדות. מטעמים שונים, שאותם פירט עו''ד עופרי, ששימש אותה עת כאחד הסניגורים (ראה עמ' 24של פרוטוקול הדיון), נתבקש בית המשפט לקבל את תגובת הנאשם מפיו-שלו, וכך עשינו. להלן אביא את תוכן דבריו של הנאשם, ולעתים אעשה זאת בלשונו שלו.
א) באשר לטענה בדבר ההחלטה לגרום למותו של ראש הממשלה, טען הנאשם, שהוא לא התכוון לרצוח אותו כ''אדם'', אלא מה שהגדיר - ''להזיז אותו מהדרך, לא היה איכפת לי אם היה מתפטר באותו ערב, אין לי דבר אישי אליו''. באשר למניע הוסיף הנאשם והסביר ''פעלתי על פי 'דין רודף'. לפי דין רודף הכלל הוא שזה לא אקט של ענישה. .. על פי דין רודף אחד הכללים הוא לעשות את המקסימום לפני שאתה עושה את הפעולה הקיצונית. המטרה שלי לא היתה לרצוח אותו כבן אדם, אין לי שום תוצאה מזה שהוא מת, אם היה משותק ולא פועל כראש ממשלה זה אותו דבר מבחינתי'' (עמ' 24).
בקטע זה של תשובת הנאשם הוא טען שלא היו לו שותפים לקשר, לפחות לא ''באופן רציני'' (ראה עמ' 25). דברים דומים נרשמו מפיו גם בעמ' 27, היינו:ב
''הכוונה היתה להוריד את יצחק רבין בתפקודו כראש ממשלה. אני עושה הבחנה בין מה שאני אומר לבין המילה רצח. אני אומר שאם יכולתי לשתק אותו, די היה בכך. מה שאמרתי שהתכוונתי לעצור את רבין, אין לי מטרה ברבין עצמו, אלא לעצור את פעילותו הפוליטית... כוונתי היתה לירות בו בצורה כזאת שתמנע ממנו את המשך פעילותו כראש ממשלה, או שיתוק. אם אין ברירה אז למוות'' (ההדגשה שלי - א' א' לוי).

בעמ' 27הוסיף הנאשם באותו עניין:ו
''הכוונה לא היתה לגרום למותו בכוונה תחילה. אחרת הייתי יורה בו בראש. כיוונתי לו את הכדור הראשון לעמוד השדרה... ראיתי לאן אני יורה. כיוונתי לעמוד השדרה, ראיתי את הפס בחליפה שלו, ולשם כיוונתי''.

''יריתי את שני הכדורים ליתר בטחון שאני פוגע בו. לא רציתי שום סיכוי שהוא ישאר פעיל בתור ראש ממשלה. לכן הכדור הראשון לא היה מספיק בשבילי כי יתכן שלא פגעתי בעמוד השדרה, לכן יריתי כדי להיות בטוח שאני פוגע''.
ה) בסוף דבריו הוסיף הנאשם - ''אני לא מתחרט על מעשי'' (עמ' 28).
''כשהתחלתי ללכת התכוונתי לירות בו (ברבין - א' א' לוי) בראש. תמיד הייתי בטוח שאני צריך להרוג את רבין, כי לא האמנתי שיהיה מקום שאוכל לדחוף את היד מהצד. כך היה גם במקרה הזה שהתכוונתי כשהתחלתי לירות לו בראש ואז ראיתי שנוצר מרווח יריתי בו בגב''.
אני רוצה שיגידו את האמת בעולם. לא עשיתי את המעשה בגלל שאני עבריין, אלא מבחינה אידיאולוגית''.

''באוטו, במכונית, בדרך למקום אחד השוטרים אמר לי שלא קרה כלום. שמעתי צעקות של כדורי סרק, וכשהוא אמר שהוא לא נפצע הייתי בהלם. פחדתי, וכשהוא אמר לי, שלא תחשבו שבגלל שהוא מת, שמחתי. שמחתי שהצלחתי והתבדיתי במה שחשבתי''.
ההודעה ת/ 17(מיום 4.11.95, שעה 40:23): הנאשם סיפר לחוקר שהבחין בשמעון פרס יורד מהבמה, אך נמנע מלירות בו כי -
''הוא מטרה משנית, בינתיים. ולאחר מכן ירד רבין מלווה באנשי אבטחה, התקרבתי אליו לפני שנכנס למכונית ויריתי בו 3כדורים באזור הגב. אז קפצו עלי אנשי בטחון, עזבתי את האקדח כי לא היתה לי כל מטרה להרוג איש בטחון''. בהמשך (עמ' 2) נשאל הנאשם, אם כאשר יצא מביתו ידע לאן הוא נוסע ולאיזו מטרה, ועל כך השיב הנאשם: ''כן, יצאתי במטרה להרוג את רבין, לא להרוג, לשתק מבחינה פוליטית... באמצעות האקדח שהיה ברשותי''.
הנאשם הוסיף וסיפר, שבעת שהגיע לעצרת היה אקדחו דרוך. הוא הוסיף ואישר, שהיו בעבר כמה אירועים שאליהם הגיע כדי לפגוע בראש הממשלה, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל (חנוכת מחלף כפר שמריהו ומוסד ''יד ושם'' בירושלים). החוקר ניסה לתהות שוב על המניע, והנאשם השיב:
''מהתחלת הסכם אוסלו א'. הרעיון לעשות, שמישהו צריך לעשות את זה אבל לא שאני יעשה, ולאט לאט המצב התדרדר וראיתי שאין מי שעושה, והחלטתי לעשות את זה אני לפני שמשוגע יעשה והרושם וההשפעה שזה יעורר לא תפסיק את תהליך השלום במרכאות. . . עשיתי את זה למען השם, למען העם ולמען הארץ ואני מקווה שזה יעזור''.

העד משמש כסגן קצין אח''ק במרחב ירקון. בליל ה- 4.11.95הגיע למרחב שם כבר עסקו אחרים בחקירתו של הנאשם. אביב שמע את אחד השוטרים שואל את הנאשם, אם פעל לבדו, ותשובתו היתה שהוא אכן פעל לבד והוסיף (כגירסת העד, ראה עמ' 55):
''הוא אמר שהוא בדעה צלולה ומבלי לשתף איש גמלה בליבו ההחלטה לחסל את ראש הממשלה, הוא הוסיף והסביר לאיש השב''כ שהגיע לקו 247, לבדו מתוך מגמה להוציא החלטתו לפועל''.
העד תיעד את הדברים ששמע בדו''ח ת/ .22לאחר חקירתו הנגדית של העד בידי הסניגור, אמר הנאשם מיוזמתו (ראה עמ' 55):
''אין לי שאלות לעד. אני מאשר שאמרתי את הדברים ששמעתי כעת את העד מעיד עליהם''.
- על כך השיב הנאשם (בעמ' 7) בשלילה, היינו: ''שתהיה חדירה יותר טובה'', והוסיף והסביר, שהיו ''קודחים חור בראש הקליע ומכניסים גולת ברזל''.
הנאשם סיפר שהבחין בשמעון פרס יורד ראשון מהבמה, אך נמנע מלפגוע בו והמתין לרבין ש-''ירד במהירות במדרגות לכיוון המכונית עם שני מאבטחים משני הצדדים שלו. אחרי שהוא עבר את העציץ שמתי כמה פסיעות במהירות תוך כדי הוצאת האקדח ויריתי בגבו של רבין מטווח של פחות מ- 40ס''מ, לא רציתי לפגוע באלה שעמדו לידו''.

בעמ' 4של ההודעה הוסיף הנאשם:
''הוצאתי את האקדח ומתחתי את היד קדימה עד שהיתה במרחק של 40ס''מ וכיוונתי למרכז גבו, יריתי 3יריות. אחת אחרי השניה כאשר ביריה השלישית דחפו אותי השוטרים תוך כדי יריה וכנראה פגעתי במאבטח למרות שלא זכור לי שפגעתי''.
(ד) ביום 20.11.95הובא הנאשם פעם נוספת לבית-משפט השלום בתל-אביב, וכך נרשם מפיו (ראה פרוטוקול הדיון - ת/41):
''אם באשמה של נסיון לרצח מדובר בנסיונות קודמים המיוחסים לי, אני לא כופר בזה. אני מודה בכך שהיו כמה נסיונות קודמים שלי לבצע רצח בראש הממשלה המנוח. ראיתי בעתונים שהרוצח לא פעל לבד. פיסית פעלתי לבד, אך מה שלחץ על ההדק זה לא רק האצבע שלי. זה האצבע של כל העם הזה שבמשך 2000שנה מתגעגע לארץ הזו וחולם על הארץ הזו''.

רוצים עוד? רק תגידו.

_new_

סתם שקרן

צדק (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 10:42)
בתשובה לעמיש

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כל העדות הזו היא חסרת משמעות לחלוטין.
לאחר שיגאל עמיר הבין שבית המשפט לא יסייע בגילוי האמת,
מה שנותר לו זה לשתף פעולה עם הפושעים,
על מנת להציל את חייו וחיי משפחתו.

אין הבדל בין משפט זה לבין משפט ראווה סטאליניסטי.

_new_

אוי אוי אוי

יובב (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 11:00)
בתשובה לצדק

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כמה פעמים טענת שלא הודה?

עכשיו אתה אומר שהודה אבל רק כדי להציל את חייו.

אם לא היה מודה אולי היה איזשהו ספק, אבל הודאתו מוחקת את הספק ולכן רק מרעה את מצבו.
דבריך (שוב) אינם הגיוניים.

_new_

אוי אוי אוי

צדק (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 11:28)
בתשובה ליובב

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

זו לא הודאה טיפש שכמוך.

גם כל אלו שנרצחו ע''י סטאלין הודו בפשעים,
יצורים כמוך קיבלו את ''הודאותיהם''.

גם אלו שעונו במרתפי הגסטאפו הודו בפשעים.
אתה בודאי מקבל את הודאותיהם ומרשיע אותם.

הודאה היא רק הודאה הבאה ללא חשש.
הודאה תחת איומים נחשבת רק אצל פושעים ושמאלנים.

_new_

אוי אוי אוי

יובב (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 11:43)
בתשובה לצדק

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אתה טוען שחגי עמיר עונה במרתפי המשטרה עד שהסכים להודות בביהמ''ש?
שהשב''כ איים עליו שאם לא יודה יפגע בו ובמשפחתו?

_new_

אוי אוי אוי

צדק (יום ראשון, 03/12/2006 שעה 12:47)
בתשובה ליובב

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

לא, אני טוען שמשה זוכמיר עונה במרתפי השב''כ.......

מה עושה כאן חגי עמיר? מי דיבר עליו בכלל?

מחלת השקר והסילוף השמאלניים צריכים להיבדק ע''י אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.

_new_