| 1) על סמך ידע מוטעה סברו חכמינו בעת הקדומה שהדם הוא הנפש. הדבר הופרך במאה ה-17 על ידי הרופא האנגלי סר וויליאם הרווי, שהדגים את מחזור הדם, את המערך המכני ההידראולי שכאן. רק במאות האחרונות התגלה ש''מיקום'' הנפש וכל הכרוך בה הוא המוח, ולא הלב כפי שחשבו חכמינו.
2) בתוספת למידע העתיק והמוטעה של חכמינו לפיו ''הדם הוא הנפש'', היניחו חכמים אלה, הנחה מוטעית נוספת - שאכילה ''מנגעת'' את האוכל בתכונות האובייקט הנאכל. הנחה זאת רווחה למשל בהרחבה באפריקה, כאשר האמינו שאכילת לב לוחם אמיץ תקנה לך מתכונותיו המצויינות. ראוי לציין כי הנחה כזאת לא היתה נחלת העולם התרבותי ההלניסטי והרומי - ויש בה ככל הנראה שורש ברברי ואסוסיאטיבי.
משני הנחות מוטעות אלו היסיקו חכמינו שאכילת דם חיה מנגעת את האדם בתכונות הבהמה (הגסה או הדקה) או העוף, דבר מאד לא רצוי לגישתם - ולכן הורו על הוצאת הדם קודם לאכילה. |