|
עכשיו הבנתי את משמעות שמך - עמיש. זה, בהכרח, ראשי התיבות של עם-יש/ראל והרי עם ישראל הוא לא אחר מאשר אתה. אני צודקת?...
והאמת היא שמקריאת התכתובות כאן תהיתי מהו ''עם'' ומהו אותו ''מוסר'' שאתה כל כך להוט לנכס לעצמך, ומאחר וגם הבנתי שקטונתי מלחלוק על מי שהוא ''כל/קול העם'' הצלחתי לספק לעצמי תשובה שתהלום את מידותיך (תרתי)-
מוסר הוא אותם כללי נכון/לא נכון ראוי/לא ראוי שכל חברה מגבשת ומאמצת לעצמה, אוסף של כללי התנהגות נורמטיבית, של דפוסי התנהגות שמתקבעים כפונקציה של שכיחותם ובקיצור - נורמות.
המלכוד (לכאורה) שבהגדרה זו, מיחד, הוא בעובדה שנורמות נוטות להשתנות ובעובדה שכוחן, לעיתים, רב מזה של החוק עצמו ומאידך - זהו בדיוק המלכוד (לכאורה) שבעטיו אתה יכול לנכס לעצמך, ולעצמך בלבד, את ה''מוסר''... שהרי מי שיש בכוחו להשריש ולקבע כאן נורמות היא אותה אליטה שחלקה אמונה גם על החוק... וכשהחוק (ו/או הנסיבות/ההתרחשויות) אינם משרתים אותה היא לא מחוייבת, חלילה, לאכוף את החוק (לכשעצמו ו/או על הנסיבות), אלא מוצאת דרכים לעקוף אותו ע''י קביעת נורמות חברתיות (ושיפוטיות, אם תרצה) ולתפארת ה''מוסר'' (וההיקשים, אני מניחה, ברורים).
רואה?... הנה לך ההסבר שמקנה לך את הלגיטימציה לייחס ולנכס לעצמך את היומרה והאמירה לכשעצמה לפיה:העם והמוסר הם אני! |
''העם והמוסר הם אני'' - תגובה לעמיש
