  
  
  
|
 |
|
||
  מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
1. נישואין אזרחיים נעשים בחו''ל. בארץ נעשית נישואין קונסולריים במידה ואחד מבני הזוג הוא גם אזרח חוץ. גירושין אזרחיים נעשים כרגיל בבית משפט (אם לא בהסכמה). המדינה אינה ריבון גם לא בנישואין דתיים, כי נדמה לי שעדיין רק אלוהים הוא הריבון על בני אדם. אבל המדינה לא שינתה את חוק הנישואין מהמקובל בסטסטוס קוו הקיים מאז קום המדינה בעניין זה. 2. מדינת ישראל לא דומה לשום מדינה שתביא לפנינו. משום שהעשייה חשובה יותר מהדיבורים. אולי מדברים אצלנו הרבה, אבל מה שבונה את המדינה זו עשייה, המתנהלת באופן חריג לטובה - גם במדע, גם בחקלאות, גם בתשתיות. אנחנו מרבים לבקר את העשיה כי אנחנו רואים את החצי הכוס הריקה. ממשל תקין ימלא את כל הכוס בעשייה. קביעתך כי אנחנו דומים ''למזרח גרמניה ודרום אפריקה, עליהן השלום, משום שהמילה בה חשובה מן המעשה, והאידיאולוגיה חזקה מהמציאות.'' לא מחזיקה מים. נניח שטיעונך היה שריר וקיים, אז מה זה היה צריך להביע? מה רע שהמילה חשובה מהעשיה והאידיאולוגיה מהמציאות? קביעה כזו לא מתייחסת כלל להבדלי הערים אם קיימים בכלל בין דיבור לעשייה ובין אידיאולוגיה למציאות. הלוואי והיה לנו ממשל ציוני חכם ותקין שמדבר הרבה ועושה הרבה. שהוא מלא אידיאולוגיה כאשכול בשל וגם מממש את המציאות. מה רע בכך? אתה טועה בגדול, כי האידיאולוגיה והדיבור אינם קללה. אידיאולוגיה ודיבור גבוה קיים גם בארה''ב (ושם מתנהלים ויכוחים אידיאולוגיים רציניים למשל בנושא מקומה של הדת בחינוך, מאבק בין הליברלים לשמרנים על קיומם/אי קיומם של סממנים דתיים בחינוך, בפומבי ובאתרים ממלכתיים. בימים אלה מתווכחים שם על האם מותר או אסור להזכיר את הסילבסטר וראש השנה האזרחי במונחים נוצריים). בפועל כמו שאמרתי אנחנו מדברים וגם עושים, אולי לא מספיק, אבל עושים ציונות. האידיאולוגיה דווקא נחלשה ונותנת למעשה לשלוט. עד כדי כך האידיאולוגיה נחלשה על כי יש צורך להחזירה, ודווקא שרת חינוך מהשמאל השמאלני מנסה להחזיר למערכת החינוך קצת לימודים של פעם וימיאה לסיורי שטח של תלמידים למקומות המוזכרים בתנ''ך, ביישוב הארץ לאורך הדורות, למפעל הציוני ולמלחמות ישראל. מול מדינות עויינות ניצבים עם כל 'כלי הנשק'. אין לראות אידיאולוגיה כנפרדת ממעשה. אלא המעשה חייב להיות בכוונה למימוש האידיאולוגיה. אין הם סותרים האחד את השני. המקרים של מזרח גרמניה ודרום אפריקה לא דומים למקרה של ישראל גם לפי הסברך החדש. כמו שאמרתי מקודם, לגרמניה ולדרום אפריקה לא היה סכסוך של ממש עם מדינות או ישויות חיצוניות. והן גם לא נוצרו יש מאין. אף אחד מבחוץ לא איים להשמידן ואותן בלבד. מזרח גרמניה קרסה רק כאשר קרס הגוש המזרחי שהחזיק אותה. דרום אפריקה הישנה קרסה רק כאשר המיעוט הלבן הבין שאין לו כוח לשלוט בלעדית במדינה. ארה''ב שאתה מעיד עליה כמדינת הגירה הופכת לספרטנים, סוגרת גבולותיה ונלחמת במסתננים. רוצה לומר - שלא אופיה של ישראל מכתיב את מהלכיה אלא האיום החיצוני עליה. כמו שכל מדינה נורמלית ומאויימת נוהגת מאז 2001 (והם נוהגים כמו ישראל - ארה''ב, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה...). אצל ישראל הבעיה שונה בתכלית - כאן ישנם ציבור אנשים - שנקראים פלסטינים - שרואים בישראל ממלכה זרה שאין מקומה במזרח התיכון, לא מכירים בקיומה ורוצים להחריבה בכל דרך. ישראל היא מדינה, היחידה בעולם הנלחמת על קיומה. ישראל היא מדינה היחידה בעולם שגורים רבים, כולל במערב, לא מפסיקים לשאול האם הקמתה היתה טובה לאנושות? האם קיומה מוצדק ולגיטימי? זה לא נשאל מול אך מדינה אחרת. אפילו לא מול גרמניה המזרחית. החברה הישראלית אינה לוקה בשום 'עיוורון מסויים' בבואה להבין את מהותה הפנימית: כאן מבינים היטב את משמעותה של הציונות ומתקיימים דיונים ענפים לא רק באינטרנס, אלא גם בבתי אולפנא, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, בבתי ספר. לישראלי הממוצע אין ספק מה מקומה של מדינת ישראל בחייו וברצף הקיום היהודי. הבעיה שלנו שאנחנו מבקשים אישור מכל אחד על דרך חשיבתנו והגדרת מטרות המדינה. אני אינני נדרש כל פעם שאיזה מנהיגון ערבי או מערבי יצדיק את קיומה של ישראל, ואני אינני מרגיש שאני צריך להסביר או להתנצל. מדינת ישראל תתקיים ביי הוק אור ביי קרוק בכל מקרה. איומים חיצוניים ייורטו בכוח נגדי ובעוצמה הכרחית לשבירתו. אנחנו מגיעים לנוסחה שבה כל פגיעה פיזית בישראל תיגרום לפגיעה פיזית בכל המזרח התיכון. האינטרסים של מדינות ערב הסוניות הוא לשמור על ''שקט תעשייתי'' ומולן צריך לבצר את הביטחון והשיתוף הכלכלי שיביא אחריו את השלום. בתוך כך יימצא פיתרון אחר מציאותי יותר לבעיית ערביי ארץ ישראל. המתח האידיאולוגי בישראל הוא די רוגע. הביטויים שמתעופפים מעת לעת בפורום אינם ביטוי נאמן למה שקורא במציאות. המציאות שקטה ורגועה יותר. אולי רק במקרים קיצוניים ולעיתים נדירות אנחנו שומעים על קולניות וקיצוניות, וזה על רקע מעשים קיצוניים שבד''כ אינם מקובלים על חצי אחד של האוכלוסיה. 3. נחכה לקרוא דבריך. בעקרון בעיות בקשרים אינם דווקא קשר בעייתי. 4. שאלת הגבול עמוקה יותר ממקומות קדושה. ועל זה אולי אענה לך יותר מאוחר. 5. נדמה לי שביטויי שואה נפוצים יותר באינטרנט ולא ברחוב, באקדמיה או בפוליטיקה. 6. עניין הגטו אינו עניין למדידה כמותית אלא לתחושה. וישראל של היום לא מקיימת תחושה של גטו. וזהו. אני הבאתי את קשריה הענפים של ישראל עם חו''ל, כולל דרך מעברי הגבול עם ירדן ומצרים, שמורידים את תחושת הגטו. וכל זאת למרות איום ההשמדה האיראני. מה שנקרא, החיים הם מבחן ההוכחה. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי