|
אין הדבר דומה למשל לזכירת פרצוף כעבור שנים רבות. כאן יש הזכרות לא רק בארוע דינמי ובולט, אלא גם בכזה שהוא בניגוד לציפיות. אלא שלעיתים, סביב ארוע כזה, שזכרונו עשוי להפוך לסכמטי וסטראוטיפי, מעין שלד של ארוע תוך אובדן פרטים ספציפיים, מתווספים פרטים נוספים דימיוניים, הקונסיסטנטיים עם הסכמה. כך למשל, יתכן שרבין קם די באיטיות, אך החזרה על הסיפור למכירים וידידים בהתפעלות שוב ושוב (התפעלות על שרבין הזקן בכלל קם חרף הפגיעה), וכן הדימוי של ''רבין החיוני והדינמי'' עשויים די במהרה ליצור את הגישור או הטרנספורמציה ל''רבין המזנק''.
כמו כן, אם רובין דבר לרבין, במשך הזמן עשויים לתת משמעות רבה, מעט היסטרית (דהיינו בכוון של הגזמה או אמפליפיקצייה) לכל מה שנראה כמנוד ראש או ארשת הקשבה - דבר שעשוי לייצר את הטרנספורמציה לרבין המתאושש ומנהל שיחה ידידותית כבימים עברו, כאילו לא היו דברים מעולם.
לזכרון כזה עשוי להתווסף אף רכיב ארכיטיפי (ברוח יונגיאנית, וכאן אני חורג ממחקרים בזכרון וקוגניציה), משהו בדומה לאל תמוז הקם לתחייה, צועד באון, תוך חיוך חי (המסמל את הפריחה והתחדשות הטבע) ושיחה נלבבת. האפקט המצרפי של כל אלה, יוצרים דימוי חי מאד, אך שרב בו הרכיב של הרקונסטרוקצייה ואף רכיב המיתוס. |
מיכאל, שאלה אליך
