|
אלחם ברשע ובתרבות השקרים הנאלחת היכן שהם קיימים. לאף צד אין מונופול מוחלט על הרשע האנושי.
וכך כתבתי בתגובה לכתבה ב''הארץ'': צירוף קטלני (מאת פרופ' זאב שטרנהל)
הכותב טועה: נזילות המערכת הפוליטית ותרבות תעמולתית בישראל
בניגוד להנחות היסוד המובלעות כאן בדבריו של פרופ` שטרנהל, בישראל המערכת הפוליטית היא נזילה וחסרת בסיס מעמדי-כלכלי או אידאי ספציפיים ויציבים, שכן בניגוד לאירופה אין לחבורות הפוליטיות בישראל אינטרס מעמדי המייצג שדרה חברתית כלשהי. מדובר בחבורות פוליטיות יותר מאשר במפלגות, או למעשה, אם לקרוא לילד בשמו, בכנופיות פוליטיות והווצרות קואליציות משונות, ולכן רק בישראל תתכן בתכיפות כזאת חברותא של ימין קיצוני לשמאל. הפוליטיקה הישראלית היא במהותה, יותר מכל דבר אחר, במה של יוזורפאצייה (עושק) והבריתות הפוליטיות הינם חברותות מזדמנות, לצורך הזרמת כספים להגמונייה יוזורפאטיבית ? מיסוי כבד וחסר תמורה, שוד סיוע החוץ, המגבית, הבונדס, ההשקעות הזרות ומילוות חוץ, כשהבנקים מצידם מחזקים מגמה זאת, של הזרמת אשראי לקבוצה צרה. הקפיטליזם בישראל הוא מנוון, רחוק הן מכלכלת שוק והן ממדינת רווחה, ועיקרו תאגידיות חונקת, קרטליזם חסרת הגבלות (שאינן כמעט נאכפות בישראל) שאין להמלט ממנו. תרבות היוזורפאציה אינה מגובה ידי בסיסי אידאולוגיה כלשהם בעלות מאפיינים יציבים, ומסתמכת למעשה על תרבות תעמולתית, למטרת הטיית אנרגיות ההמון הנחמס למטרות חיצוניות, תוך הן דמוניזציה של מטרות אלו, והן ביטוי מגמות איון ודריסה כלפיהם.
ראו בהקשר זה את מאמרי: שתי תצורות היסוד של תרבות תעמולתית
|
אלחם ברשע היכן שהוא קיים. לאף צד אין מונופול מוחלט על הרשע
