|
לסינג לא כתב על ''אנטי ימין''.
לסינג התעסק ברצינות תהומית בשאלת התבטלותם העצמית של יהודים ונטייתם להגיב בכמה דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם בגעשטאלט מאוד מסויים, אשר במרכזו מצוי מוראליזם מהסוג המאוס ביותר. לשון אחר: לסינג איבחן אצל יהודי הגולה נברוזה קבועה ויציבה בכל האמור לזהותם הפנימית, ושאל עצמו מבין השורות אם תופעה זו תתגלה ביום מן הימים גם בפיתרון הציוני (אליו אישית הטיף, אך בדומה לבלוגר הרצל – מעולם לא מימש).
ועוד נקודה: אינני חושב שעמיש נוטה לקבל את הנראטיב הפלסטינאי בקלות רבה מדיי, אלא שהוא לא מחבב מתנחלים, מן הסתם, בגלל מה שנראה כוויכוח נוקב והתחשבנות פנימית על אופיה של מדינת ישראל; הפלסטינאים אינם אלא כלי-ניגוח במשחק שחמט זה, אך אני משוכנע שהוא עצמו מבין שאין שום קשר בין נסיגה לתהליך האזוטרי המכונה ''תהליך השלום'', אשר בו ישראל נדונה לדון על אורך ועובי לולאת הגרדום המחכים לה, לפחות לשיטת האיסלמו-פאשיזם השולט באיזור. אני מאמין שעמיש מעוניין, בדיוק כמוני, ש''לא להיות שם''. השאלה היחידה העולה ממשאלה זו היא אם דבר זה אפשרי כרגע בנסיבות הנוכחיות, או שמא נטרפו כל הקלפים במשחק באופן שכזה, שאינו מאפשר טיפוח חלומות מסוג זה בהמשך. מאחר ואני נוטה לתפוש את כל הסכסוך כסכסוך דתי, אשר מתחיל רק עתה לבצבץ ממש מתחת לפני השטח, הרי שנראה כי לא ניתן בשלב זה ''לא להיות שם'', להבנתי.
השאלה שצריכים לדון בה היא אם צה''ל יצטרך להיות נוכח משני צדי גדר ההפרדה, ואם כן – אם או בלי התנחלויות ברקע. שאלה נוספת הקשורה לכך היא מה ניתן ללמוד מכישלון הנסיגה החד צדדית מעזה; לי אישית ישנם מספר מודלים ושאלות לא נוחות בנדון, שאותן אעלה בשבועות הקרובים. |
קשה לכם לקבל
