|
הוא היה חלוץ, השתייך לתנועת ''נוער אגודתי''. הפסיק בשעתו את לימודי המשפטים בשטרסבורג, כי אמרו לו שבארץ ישראל דרושים עובדי כפיים ולא אקדמאים, והוא היה ייקה פ. הוא היה בקבוצת הכשרה בכפר סבא, שם הכיר את אמי, שעלה גם היא מפרנקפורט, אבל היתה בת למשפחת ''אוסט יודן'', הגיעה לגרמניה מפולין בהיותה בת שנתיים.
שתי קבוצות ההכשרה, בכפר סבא ובגדרה, עלו יחדיו על הקרקע והקימו את קבוץ חפץ חיים. אבל אז אבי כבר לא היה שם. העיפו אותו. הוא לא התאים. בזמן אסיפות החברים, מוסד מקודש בקבוצים, שכב הוא באהל, קרא ספרים ואכל תפוזים.
לאחר שנים, כאשר נשלחתי לחברת הנוער בקבוץ חפץ חיים, בגלל מצב כלכלי קשה בבית, ובחדר האוכל חגגו את מסיבת יום העצמאות, נשארתי בחדר. אמרתי שבספירת העומר לא חוגגים (לחג הזה לא היתה שום משמעות בעיני) הסכמתי עם אבי. אחי ואחיותי חגגו תמיד, כך גם, מאוחר יותר, בעלי ובנותי. אני לא!
אבי היה אדם מיוחד במינו. ראשית, סופר אינטליגנטי. והומניסט במלוא מובנה של מלה זו. לאחר הטבח בבתי הזיקוק בחיפה, היה אבי עד להתנפלות של כמה יהודים על ערבי ברחוב בחיפה. הוא קפץ לתוך המערבולת והגן על הערבי בגופו, עד שהגיעה המשטרה (הבריטית).
מה שאני אוהבת אצלכם זה - טוב, טעיתי ב-א', ב', ג', ד', אבל...... |
נכון, זה התחיל בכך, שאבי לא חגג יום זה
