|
זריזותו של בית המשפט העליון לדון בעתירות התובעות מן המדינה הקמתה של וועדת חקירה ממלכתית אינה אלא דוגמא נוספת להתערבות הפולשנית של הרשות השופטת בענייני המדינה, התערבות שאין לה כל כיסוי או הצדקה חוקית. לבית המשפט סמכות מלאה לערער על פעולות או החלטות של הממשלה כאשר מדובר בהפרת חוק. התערבות של בית המשפט כאשר הפעולות/החלטות הן במסגרת החוק היא בהחלט לא במקומה. אני רחוק מלהיות שלם עם צורת התנהגותם של ראש הממשלה ותומכיו בנושא של וועדת החקירה (אני גם מרשה לעצמי להטיל ספק אם וועדת חקירה במקום וועדה בודקת תשנה מה שהוא), אבל למיטב ידיעתי החוק קובע שהסמכות להחליט על הקמתה של וועדה כזאת, מי יהיו חבריה ומה היא אמורה לחקור, היא בידי הממשלה. אין חולקים על כך שיש בכך משום אבסורד שהנחקרים הם הקובעים אם לחקור, מי יחקור, ומה לחקור, אבל זה החוק. היו צריכים לחשוב על כך בעת שהחוק נחקק. אם אלה שחקקו את החוק לא חשבו על זה זו תעודת עניות להם. זה לא יפה, זה לא הגיוני, זה אולי גם לא מוסרי, אבל כל עוד הדברים נעשים במסגרת החוק, לבג''ץ אין מה לחפש שם. אם החוק איננו בסדר אז צריך לשנות אותו. אקטיביות שיפוטית איננה יכולה להוות תחליף להליכי חקיקה, ואין לה מקום במדינה מסודרת. אם יש אי הסכמה להחלטת הממשלה, הדרך הנכונה היא לגייס רוב בכנסת ולהביע לה אי אמון ולא לפנות לבית המשפט.
ראשי ממשלה קודמים, גולדה מאיר (וועדת אגרנט), בגין (וועדת קהאן), ברק (וועדת אור), למנות מספר דוגמאות, הקימו את הוועדות בלחץ דעת הציבור. הם לא היו מחוייבים לעשות זאת. נכון לעכשיו, אולמרט, למרות היותו נמושה פוליטית לעומת קודמיו, מתגלה כבעל עור עבה ויכולת עמידה בלחצים העולה בהרבה על זאת של קודמיו. התשובה שניתנה לבית הדין העליון ע''י הפרקליטות, ''אין זה מעיניינכם'', היא בהחלט במקומה. אינני מחסידיו של אולמרט ואני בהחלט תומך בדעה שיש להעיף אותו ממשרד הממשלה ויפה שעה אחת קודם, אבל אין זה מתפקידו של בית המשפט העליון.
אין זה משנה כאן אם אולמרט פעל בשל חוש ההשרדות המפותח שלו, או שהוא הגיע למסקנה שבייניש איננה ברק, ושזו ההזדמנות שלו להעמיד את בית המשפט העליון במקומו (להראות לו מאיזה צד ''הדג משתין'' כמו שנהוג לאמר). הגיע הזמן שהדבר ייעשה. |
מה לבג''ץ בקריית הממשלה?
