  
  
  
|
 |
|
||
  יובל, נראה לי שהפעם אתה אינך צודק בתגובתך |
|||
|
|||
יש לי הרבה השגות על דבריו של צדק, ובדרך כלל אינני נוהג להתייחס לדבריו. ההגדרות של ימין ושמאל בישראל שונות באופן מהותי מהמקובל בעולם, וודאי שאין להן כל קשר למשמעות ההיסטורית של המושגים. אני כבר הגדרתי שהשמאל בישראל של ימינו הוא ''מי שאימץ את הנראטיב הערבי לגבי הסכסוך הישראלי ערבי''. זו לא בדיוק ''התיייחסות לקרקע'' אותה אתה מייחס לצדק, אבל זה גם לא רחוק. לא זכור לי שצדק השתמש בהגדרה כזאת. נראה לי שכוונתו היא למעשה להגדרה שלי, אבל ייתכן שאני טועה כאן. הסיבה היחידה שהשמאל בישראל ממשיך לדבוק בכינוי ''שמאל'' היא שכולנו התחנכנו כאן על המיתוס שהשמאל הוא ''טוב'' ושבין יתר הגאולות שהוא יביא לעולם הוא גם יפתור את בעיית האנטישמיות. בקונספציה הזאת שנאת היהודים היתה בחזקת מונופול של הימין. זה יצר קונוטציה שלילית לכינוי ''ימין'' מסיבות היסטוריות, קונוטציה שממשיכה עד היום הזה. היו יכולים להשתמש באותה מידה ב''אנשי אור'' מול ''אנשי חושך'', או ''כחולים'' מול ''אדומים'' או כל צמד אחר שיעלה על הדעת, ושום דבר לא היה משתנה. השמאל, גם על פי הגדרתי, איננו מקשה אחת. אין מי שיודע את זה יותר טוב ממני - אחרי ככלות הכל אני גדלתי והתחנכתי בתוכם, שרתתי אתם בצבא ורוב קשרי החברתיים עד היום הם עם רבים מהם. יש ביניהם קיצוניים (כולל מופרעים כמו ספירו ואבנרי) ויש ביניהם יותר מתונים. לצערי אין ביניהם שפויים, כי ברגע שמי שהוא בשמאל מגלה סימני שפיות הם (השמאל) מתייגים אותו כ''ימני'' ומקיאים אותו מתוכם (אני יכול להביא הרבה דוגמאות, אבל מספיק לקרוא את מאמריו של ספירו). הבעיה היא שבכל פעם שתעוררת מחלוקת בנושא הקשור לסכסוך הישראלי ערבי ישנה התופעה אותה הגדרתי כ''התיישרות לפי הסמן השמאלי''. זה לא תמיד קורה מייד אבל זה קורה. גם במקרה של המלחמה הנוכחית זה לא היה שונה. השמאל ''המתון'' מציג כאליבי את תמיכתו (או למען הדיוק את אי התנגדותו) למלחמה בשלביה הראשונים. ''רק'' ביום האחרון (או בימים האחרונים) למלחמה הם התיישרו שמאלה. אלה דברי הבל ורעות רוח והאליבי הזה הוא חסר משמעות. העובדה היא שלקראת סוף המלחמה הם מצאו את עצמם על אותה במה ''כרוכים'' בחבילה אחת עם הקיצוניים שמשמאלם, וזה מה שקובע. כאשר מי שהוא מפגין נגד הממשלה כשהיא שרויה במלחמה, גם כשזה נעשה מהמניעים הנעלים ביותר, וגם אם הוא משוכנע שהממשלה שגתה, מעשיו מהווים הפגנת הזדהות עם האוייב, ובכך הוא ''כורך'' את עצמו בחבילה אחת עם השמאל הקיצוני, גם אם זאת לא היתה כוונתו. זה נכון גם אם זה נעשה ''רק'' ביום האחרון. אי אפשר להיות ''נגד'' בלי להיות באותו זמן ''בעד''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האם רק לך (או לכם) מותר...? |
|||
|
|||
1. בר-ניר: ''הקו המקובל עד היום היה שבעיתות מלחמה יש להמנע ממתיחת ביקורת או מהצגת שאלות כי ''זה פוגע באחדות האומה''. זו גישה של בת יענה, גישה שבחסותה ניתן לחזור על שגיאות העבר פעם אחר פעם ואח''כ עוד להתפלא למה זה לא מצליח'' (''הרהורים – מדור שבועי'' דיון 3726 5.8.2006). 2. אבי אבלו מאפרת הניח את נשקו, פשט את מדיו והלך להפגין נגד מדיניות הממשלה (''המילואימניק החליט לערוק...'', מעריב, יום ו', 4.8.2006, עמ' 10). בימים שאחר הוא הפגין מול משרד ראש הממשלה. הוא צוטט כאומר: ''ניהול כושל והרסני של המלחמה על ידי ראש הממשלה, שמנצל אותה כדי לקדם את מדיניותו ליישום תוכנית ההתכנסות'' (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/460/017.html). 3. בנצי ליברמן יו''ר מועצת יש''ע: ''אולמרט יורה בגב החיילים... ח''כ בני אילון, אמר כי הדברים מסכנים את ניצחון ישראל במלחמה'' (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/458/225.html). ----- ''בעלי ה[נטיה] הדוגמטית משתדלים להימנע, בצורה מודעת או בלתי מודעת, מאינפורמציה שעשויה לערער את אמונתם, תוך שהם מחפשים אינפורמציה שתחזק אמונות אלה'' (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי