|
על מוניקה. אין ספק שהפרשה הפריעה מאוד לניהול תקין בתקופה שהיא היתה ''חמה''. זו היתה טעות ממדרגה ראשונה של בית המשפט העליון כאן שלא קבל את הבקשה לדחית החקירה והמשפט עד תום תקופת הנשיאות. למרות שעל פי החוקה, למעט התפטרות, אין לנשיא מכהן כל דרך להעביר את סמכויותיו למי שהוא אחר (לא קיים כאן המושג של ''נבצרות זמנית'' אם זה לא מטעמי בריאות או משבר כמו חטיפה). הנימוק שלהם היה שתביעה אזרחית איננה מהווה ''מיטרד'' (זה נאמר פה אחד מפי תשעה משפטנים בכירים!) הזכות הזאת (דחית תביעה אזרחית עד לתום השרות) קיימת באופן אוטומטי לכל מי שמשרת בשרות פעיל. על פי החוקה, הנשיא הוא ''המפקד העליון של הכוחות המזויינים'' מה שמגביר עוד יותר את האבסורדיות של גישת בית המשפט העליון (כנראה שברק איננו ''יחיד בדורו'' . . .)
הקטע על מוניקה הוא שולי ועובר כהרף עין. מה שזוכה לכיסוי הרבה יותר רחב בסרט הוא ההחלטה של קלינטון (ומדליין אולברייט) להימנע מכל פעולה נגד העולם המוסלמי (גם פעולות מנע וגם תגובות על פיגועים. זה כלל את הפגיעה בשגרירויות האמריקאיות באפריקה ובמשחתת ''קול'') כדי ''לא לפגוע בסיכויים להשיג הסדר בסכסוך הישראלי ערבי''. ההתבטאות בסרט של מדליין אולברייט על כך ש''צריך להסתכל על התמונה הכוללת'' (One needs to look at the broader picture --- הגירסא האמריקאית של ''מה רואים מכאן לא רואים משם'') היא מה שהוא קלסי. |
בסרט יש באמת קטע קצר
