|
תגובתי שאני כותב ברגע זה''), מכיוון שתשובה להודעה היא עניין עוקב בזמן. כותרת כזאת תהיה בהכרח נכונה
באופן אמפירי בגלל מבנהו הקווי של הזמן. והיא לא תהיה נכונה בתוקף טאוטולוגיה. ואין היא פרדוקס - דהיינו הנחת נכונותה לא תביא לגזירת שיקריותה.
את קאנט היטרידה מעט האפשרות של *הכרח* לגבי קביעות אמפיריות, וזאת בעיקבות השגותיו של דיויד יום (קביעה אמפירית כגון ''מחר שוב תפיץ השמש אור יום'' אינה יכולה להיות הכרח, שכן אין מניעה הכרחית שהדבר לא יקרה. זו לכל היותר הכללה או אינדוקציה של הניסיון). לכן טען שקיימות קטגוריות טרנצנדנטליות המבנות ומגדירות את הניסיון, כגון זמן או סיבתיות, וזו סיבת שיפוטנו שיש הכרחיות לוגית כביכול בטענה ''לכל דבר יש סיבה'' או הכרח שתוצאה תהיה עוקבת בזמן לסיבה.
תוצאה-סיבה הינה נתיב של ארועים מקובצים, להבנתי, נתיב הניתן למיפוי לינארי, ולכן זמני. שכן קיימת גם בו-זמניות.
למשפטים אמפיריים (אודות הנסיון) הכרחיים כביכול קרא קאנט משפטים ''סינטטיים-אפריורים'', בנבדל ממשפטים אנליטיים, כגון ''הכדור הזה הוא עגול'' בהם המשפט אינו מוסיף כל אינפורמציה חדשה למושג ''כדור'' (בניגוד למשפט ''הכדור הזה הוא ורדרד'').
גם משפטי המטימטיקה מוסיפים אינפורמציה שלא ראינו קודם, וגם הם משפטים סינטיים-אפריורים לפי קאנט, והמטימטיקה הרי חלה על הנסיון האמפירי, דהיינו שהבנה מטימטית מוסיפה גם איפורמציה אודות העולם האמפירי (הניסיוני), אינפורמציה שהינה הכרחית ולא מקרית. |
אורי: האם חז''ל דאגו ''לצרכים הביבליוגרפיים של
