  
  
  
|
 |
|
||
  לא מדובר בחלב או בשר |
|||
|
|||
דוד, רוחב הפס שהיה לישראל במלחמה הזו (34 ימים) לא היתה מעולם. זו היתה הצלחה גדולה של ישראל. ישראל הסכימה לעמוד בזמנים של ההחלטה מסיבותיה שלה (הנהגה שהחליטה כך. הנהגה אחרת היתה יכולה להניח אחרת). אם היתה רוצה היתה ממשיכה בקרב, כמו במלחמות אחרות. בנוסף לכך, ישראל הממשיכה את פעולות הקרב גם לאחר הפסקת האש והחזבאללה לא הגיב. וישראל תבצע את אשר היא צריכה בכל מקרה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
יתכן שיש דברים שאינך מפרט שמבהירים את עמדתך. אבל במצב הקיים אני מוצא שיש משתנה שפוגע ברוחב הפס. לי, ע''פ רמת הידע שלי, נראה שהאח הגדול הוא שקובע את רוחב הפס. עצם זה שאתה מדגיש את העובדה ש''התירו'' לישראל להילחם 34 ימים ושזה לא קרה מעולם אומרת דרשני. אם רק תעמיד את הנתון הזה מול משך התקופה שארה''ב יושבת בעיראק תראה ש-34 ימים זה פסיק... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
תלוי באילו תדרים אתה מאזין למציאות ומה איכות הקליטה.... אין הבדל בין המונח ''התירו'' לישראל או שישראל ''התירה'' לעצמה, כי שני הדברים משולבים אחד בשני. אני עניתי לך כי אתה שמת את ארה''ב כמוקד שפונקציה שלכאורה מנעה מישראל להמשיך במלחמה אם רצתה (והיא לא מנעה כלל, וגם תאריך כניסת ההחלטה לתוקף לא עצרה את ישראל, אם אתה זוכר). ולכן דיברתי על ארה''ב כנושא ולא על ישראל, ומכאן פרשנותך המחמירה ולא המוצדקת בעניין ''הפועל הסביל''. כמו שישראל פתחה במלחמה כי היא חשבה שזה נכון ונוח לה ואף אחד לא עצר אותה, כמו שהיא פלשה ללבנון ב-1982 בניגוד לעמדת כל העולם המערבי ואמריקה גם, כך היא תנהל את מלחמותיה לפי האינטרסים שלה בלבד. בתקווה שבפעם הבאה זה יהיה מוצלח יותר. ישראל היום, בשל מצבה הכלכלי, כוחה הצבאי היחסית גדול והעצמאי, מסוגלת לנהל מלחמות גם בניגוד לקואליציה עולמית כזאת או אחרת, כולל חריקת שיניים של ארה''ב. כמובן, שעדיף לפתוח במלחמה בתנאים טובים (כמו המלחמה בלבנון). תראה מה קורה במלחמה לכל אורך האינתיפאדה. גם בזמנים שארה''ב לחצה להפסיק או להנמיך פרופיל, ישראל המשיכה בלרדוף את המחבלים. שום התערבות בינ''ל לא מצליחה לעצור את ישראל, כי מה שקובע במלחמות הוא האיום הממשי של האוייב וחיוניות הפעולה הישראלית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
הכי קל לי להסכים עם המשפט הראשון שלך. עם יתר חלקי ההודעה הרבה יותר קשה לי ואפילו אינני יודע איך להדגיש את הקושי. למשל: שוב נתפסנו לדיון על עצמאות או רוחב פס. אינני בטוח שיצרנו דיון על תהליכים אסטרטגיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
פשוט הסברתי לך דבר שאתה מסרב לתפוס והוא שישראל במידה רבה היא הקובעת את תנאי ומשך המלחמות שהיא מנהלת. אין זה אומר שאין לחצים, כמו שמול כל מדינה אחרת יש לחצים. אבל גם אין זאת אומרת שישראל נכנעת בפועל או צריכה להיכנע לאותם לחצים. בסופו של דבר ישראל היא הנלחמת על חייה ולכן זכותה וחובתה להילחם כל אימת שזה נראה לה חשוב ונכון. והגעה להסכמות על מועד סיום אין משמעותו של אובדן העצמאות הזאת. המלחמה נמשכת בדרכים נוספות. עכשיו הבנת את משמעות רוחב הפס? (-: | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
אני בהחלט מבין את עמדתך על מהו ''רוחב הפס'' ואפילו הבנתי את המושג. אבל על פי מה שאני רואה מכאן ''רוחב הפס'' של ישראל מוגבל ביחס למדינות אחרות. על פי מה שאני רואה מכאן לא הגיעו להסכמות אלא הטילו על ישראל... ההבדל בין מה שאני רואה מכאן למה שאתה טוען מעיד על בעיה: או שהמורה נכשל או שהתלמיד נכשל... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המציאות משדרת לי משהו אחר |
|||
|
|||
כל מדינה מוגבלת. גם אמריקה מכל מיני סיבות. ישראל מוגבלת פחות מהרבה מדינות ותראה את פעילויותיה המתמשכות. גם את מלחמת ששת הימים לא עצרו לנו עד ימים אלה. רק ישראל והיא לעצמה החליטה מסיבותיה שלה לפורר את החזית ע''י הבאת ארגוני טרור לשולחן אוסלו או נסיגה חד צדדית מעזה (וכרגע לא חשוב אם המהלכים האלה היו מוצלחים או לא). הסיסמה ''לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים'' מבטאת את הכוונה שישראל תמיד ידעה להרחיב לעצמה את רוחב הפס בכל עת שראתה צורך לכך. אם למשל ישראל תראה צורך לתקוף שוב בלבנון כי אז שום מדינה לא תמנע ממנה לעשות זאת. יצירת מצב בו תמיכה של ארה''ב במהלך ישראלי אינה צריכה להתפרש תמיד שנתינת הכשר לפעולה הישראלית, אלא להיפך, יכולתה של ישראל להשפיע על ארה''ב ובכך להרחיב את הפס. באותו אופן נכון לומר לגבי כל תמיכה של מדינות נוספות אירופה, ערב וכמה אסייאתיות. לעומת זאת יכולתה של ישראל לפעול לעיתים גם בניגוד לקואליציה בינ''ל בעניין מסויים מעידה יותר מכל על יכולתה להגיע לעצמאות בתגובותיה ובפעולותיה. רוחב פס אינו תמיד ערובה להצלחה. בשלום עם מצרים שנולד ללא תיאום מוקדם עם ארה''ב או האירופאיות ישראל הצליחה להרחיב את הפס ע''י שילובן בתהליך. דבר דומה נעשה בהסכמי אוסלו. אלא שבהסכמי אוסלו מסתבר שלמרות שישראל הרחיבה את יכותה לפעול ולתמרן, כל המהלך וכל הכיוון היה שגוי מלכתחילה. כלומר, למרות עצמאותה של ישראל בעניין (לעומת לחצים מארה''ב מעת לעת שנהדפו או יושמו בסוף ע''י ישראל) היא הובילה את עצמה למצב גרוע הרבה יותר. באינתיפאדה ישראל פועלת כרצונה באופן שכל ביקורות העולם לא משפיעות עליה. ארה''ב מגבה אותה בחלק מהפעולות ובחלק לא. אבל יכולתה של ישראל להפגין עוצמה מונעת ממדינות יכולת הפעלת לחץ אמיתית על ישראל. פעם עוד היו כאלה שחשבו שישראל יכולה להיות נתונה ללחצים כלכליים במקרים בהם עמדות ישראל מתנגשות עם האירופאיות. היום ברור יותר ויותר שלחצים כאלה או אמברגו הם מהלכים שלא מתקיימים בדו-קיום שנוצר ולא בגלל טוב ליבם כל כך, אלא בשל עוצמתה הכלכלית והמדעית של ישראל (יש המון פרוייקטים מדעיים וטכנולוגיים משותפים של ישראל עם אירופה, אזרחיים וצבאיים) והסכמים הדדיים המחייבים גם את החתומים האירופאיים. ישראל היא לא ''שרואליק המסכן'' של א. קישון מ-67'. אתה צריך לנער את האבק ולראות שהחליפה היא די רחבה ונוחה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי