| יש אחד שקוראים לו ''שמואל ירושלמי'', שחושב את עצמו למשורר פוליטי ופובליציסט. התהליה של ולדידמיר מאייקובסקי כנראה לא נותנת לו מנוח, אמנם לבחור הזה אין טיפה של כישרון כתיבה. הוא מתגעגע ללנין, חוזה תקומה של רוח מהפכת אוקטובר ומתכוון להניף את הדגל האדום מעל הבית הלבן. לשירים שלו יש ריח של תלמיד כיתה ה', שקיבל שיעורי בית לכתוב שיר והוא לועס את קצה העיפרון, שמשהו כבר ייצא לו על הנייר, כי החברים מחכים בחוץ. בזמן האחרון הוא מפרסם את בבל''תיו באתר www.literatura.co.il. כשנתקלתי בו לראשונה, חשבתי, שזה איזה זקן בן מאה חולה אלצהיימר, שאסור לצחוק עליו. אבל הסתבר, שהוא עולה מברה''מ, בשנות ה-30 לחייו... עצוב, אבל גם זה קורה. לומר לך את האמת, אין לי מושג מה כתב כאן ''בן-דוד'' הזה. כשאני רואה את שמו מרחוק, אני מדלג מהר מעל הקטע, כמו שמעבירים רגל מעל צואת כלבים על מדרכה. אני יודע כבר, שאין לו מה לומר לעצם העניין, כל מה שהוא מצליח להוציא מעצמו - בועז מושקוביץ הוא אדם רע ומעשיו רעים. זו תופעה, שאנחנו מוכרחים ללמוד להתקיים למרות קיומה, לא לתת לה לפגוע יותר מדי במקרם חיינו - כמו שאנשים חיים באזורים סייסמיים מסוכנים, למשל. |