|
כלפי כל ביקורת המופנית למדיניות ישראל בשטחים או בלבנון
שלוש תשובות ה'פקל' הן: א. גיס חמישי. ב. אנטישמים. ג. מדוע
אצלם אף אחד לא מפגין בעד השלום.
בר-דוקטור בחר באפשרות השלישית, היות ואת האפשרויות הראשונה והשניה כבר מיצה בחדשים האחרונים, ולא בהצלחה רבה. אך הטענה שאין הפגנות בעד השלום בביירות כמדד לפעילות המתרחשת אצלנו, קצת מעליבה את האינטיליגנציה (תרתי משמע).
הפעילות למען השלום - ובמקרה של המלחמה הנואלת הנוכחית ההפגנות נגד המשך המלחמה - פעילות זו מאז ומתמיד היתה מבוססת על קול המצפון ונסמכה על התעוררות של יחידים שלא יכלו להשלים עם הפשעים המבוצעים בשמם.
לעזרתו של הדוקטור הנ''ל נחלץ הדוקטור האחר להוכיחני על אי הבנת הנקרא. לצערי נראה שבעוד שאצל המלומד הראשון, מחבר המאמר, יש חסך בהבנת המציאות וגם נטייה לכשלים לוגיים בכל מה שהוא כותב, הרי הדוקטור שנחלץ לעזרתו, הדוקטור השני, לא הבין כנראה את מה שאני כתבתי, והדברים פשוטים: כאשר מדובר בענייני מצפון - ונסיבות המלחמה הנוכחית מעוררות שאלות מצפון - לא רק שאין טעם בטענות השחוקות של 'מדוע אצלם לא מפגינים בעד השלום', אלא זה נשמע קצת מטומטם, סליחה על הביטוי.
טענות מסוג זה מזכירות את אופי פעילותם של תועמלנים אחרים בקרב מכחישי הכיבוש, כגון מושקוביץ, העושים ימים כלילות באיסוף וניתוח מידע שמטרתו לחשוף את הצד האחר בקלקלתו. המאמרים של מושקוביץ על ספרי הלימוד הפלסטינים מעוררים חלחלה, לעיתים בשל התוכן המזעזע שהם אכן מביאים, אך יותר מכך בשל ההבנה שיש אדם שמקדיש את זמנו וכישוריו למטרה אחת: כדי להוכיח באופן ניצח שאין עם מי לדבר, וגם בעתיד לא יהיה. אנשים כאלה (ובר-דוקטור נמנה עליהם) הם מתמיד ובכל מקום אוייבי השלום (וגם בעיתות מלחמה לא הייתי סומך עליהם יותר מדי). |
כל דוקטור והמלחמה שלו
