|
לאריה פרלמן תשובתך יפה ונכונה, אך הפיסקה ה- 3 , היא הפואנטה!
תנועת העבודה המפוארת והמובילה בציונות, החלה את הירידה במידרון החלקלק ברגע שחדלה לישב את הארץ
במובן הבסיסי ביותר של המילה. כמו שתי חברותיה: מפ''מ ואחדות-העבודה, ברגע שתנועות אילו הפנו גבן למעשה ההתיישבות בארץ, מה שקרוי היום בקונוטציה שלילית-''התנחלות'', למעשה מבלי להרגיש למעשה נסוגו ממעשה הציונות, ויחד עימו התרחקו במידת מה מהמחויבות היהודית שלהן לארץ. כמובן שבווקום שנוצר עלתה תנועה חדשה ''אמנה'' של חובשי הכיפות מבית מדרשו של הרב קוק, אך זהו ספור אחר וארוך.
הפניית הגב להתישבות {שמוצגת לנו במשבר העמוק של הקיבוצים}, גרמה או סימנה את אבוד הביטחון העצמי בצדקת הציונות במובנה הרחב שפירושה ''בנית בית לאומי ליהודים בארץ ישראל''. במקום העמדת ''סדר יום יהודי-ציוני'' למדינה, יש היום סדר יום אחר לגמרי שבראשו ה''שלום'' וזכויות - למיניהן, שכמובן חשובים מאד כל אחד מיהם לחוד וביחד, אך לא בראש הרשימה. |
לאריה פרלמן:הפיסקה ה3 היא הנקודה!
