|
פרשנותך לגבי הכיבוש וההתנחלויות אינו נכון. החוק הבינ''ל כלל לא ברור מולן. הסיטואציה המשפטית המיוחדת של הכיבוש אינה תואמת את המתואר באמנות האו''ם. השטחים האלה הם שטחי Nowhere Land וללא בעלות לאומית ברורה. לאחר שהם היו שיטחי הכיבוש המנדט הבריטי הם נכבשו ע''י ירדן (ומצרים) והכיבוש הזה לא הוכר ע''י האו''ם. לאחר מכן הם נכבשו ע''י ישראל וגם כאן האו''ם לא הכיר בכיבוש. עד סוף שנות ה-60 לא היה עם פלסטיני כלל. אחת העובדות להעדר עם כזה בתודעת העולם היא העובדה שהוא לא מופיע בכלל בהחלטת או''ם 242 מ-22 בנובמבר 1967. תת מזכיר החוץ האמריקאי משנות ה-60 המשפטן יוג'ין רוסטוב כתב על זה מאמר מאלף.
ההתנחליות הן חוקיות או לא חוקיות זה נתון לויכוח פוליטי כיום, בתוכנו והחוצה. השאלה המכרעת היא יכולתה של ישראל לאכוף, להשפיע, לשכנע ולהוביל קואליציה, ואפילו קטנה, של מדינות שיתנו לה משחק בעניין הזה ובתמורה ישראל תבטיח סיוע בשמירת שקט ויציבות אזורית.
הסוגיה הפלסטינים לדעתי היא טרגית. אין להערכתי יכולת קיום של מדינה פלסטינית בעזה וביו''ש. כל מה שיישאר מהשטח הזה צריך להיות מסופך ליישות שלישית, נניח ירדן. העניין הפלסטיני, איך שתגדיר אותו, חייב לבוא לידי ביטוי דרך ירדן, כמדינה קיימת, יציבה שלא צריכה שינוי בהגדרתה.
תמיכת ה-G-8 אף המסוייגת קמעא אינה תלויה בזהות ובפתיחות הממשלה שבשלטון, אולי רק במידה צנועה ביותר. עיקר ההבנה של ה-G-8 נובע מהמבנה הגלובלי שהולך ומתגבש, הכרת המציאות המזרח תיכונית והכוחות הפועלים בו, התעייפות מהעניין הפלסטיני גם בשל שינוי הצמרת והאידיאולוגיה שהוא עבר. ממשלת נתניהו היתה יכולה לשחות במצב באופן דומה לממשלת אולמרט ואפילו ההחלטות שלה לא היו שונות כל כך (כפי שזה מצטייר כיום). |
הסכסוך הוא אחר ושונה
