  
  
  
|
 |
|
||
  כמה הערות עכשויות |
|||
|
|||
1) הרצל חתר למצוא פתרון במובן הקיומי הפשוט ללאום היהודי. העסיקה אותו שאלת עצם הקיום, ולא שאלת הדת. כמו ה.ג'. וולס ורבים מהוגי סוף המאה ה-19, הרצל האמין בקדמה ליברלית. אם כן, הוא עסק בשאלת הבניין התרבותי, על גבי תשתית הבטחת הקיום של בני הלאום, ולא בשאלת הדת. הוא לא היה נגד הדת היהודית, וגם לא בהכרח בעדה, הוא היה א-דתי, ניטראלי-דת ומוכוון לאום. ומוכוון לשאלות בנייה של מוסדות חברתיים ופוליטיים ובניין העל הרוחני של תרבות. 2) ככל שאני רואה את הדברים, אופן שיקוליו של הרצל היה זה של בניית מערכות לפתרון בעייות מורכבות. חשיבתו היתה של מהנדס העומד מול מטלה הנדסית מורכבת וחותר למצוא פתרונות אלגנטיים ואפקטיביים. במובהק, האיש היה גבוה ביכולת לחלוקת קשב, באופן הברור ביותר. הוא לא היה בעל סגנון של מורה רוחני, היורה אמירות מחץ קצרות, אלא בעל סגנון מוחי של אדריכל הפותר בעיות מורכבות בזו אחר זו, תוך הצבת מערכת פתרון כוללת. 3) אשר לשאלת הדת היהדית, יתכן שהדברים הללו חשובים. אך יתכן גם שכמו כל פתרון טוב ומורכב לבעייה סבוכה, לא משנה אם המתכנן הוא יהודי, נוצרי, בודהיסט או אתאיסט. מה אם לורד אוליפאנט, נוצרי מאמין, היה זה שהיה כותב את אלטנוילאנד ויוצר את תנועת הציונות המדינית בשיתוף עם נורדאו, אושיסקין ואחרים? מבחינת הציונות, הדבר אינו מכריע. גם מבחינת אדם דתי, האם חייב לשנות לו אם את בית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל תכנן יהודי מאמין או גוי? מדובר במסגרת כללית לקיום פיזי של לאום. 4) עם זאת, פתרונו של הרצל נכשל בהבטים רבים. מדינת ישראל כיום רחוקה מלהיות מדינת המדע והתרבות הנאורה, בה ישכנו ביחד חכמי דת יהודים ומוסלמים, אותה תכנן הרצל. כלכלתה אינה ליברלית, אלא קרטליסטית, בחסות השותפות הון-שילטון. תחת להיות המדינה המתקדמת שהרצל חזה, אשר בה ירוכזו ויתרמו טובי המוחות היהודים, מדובר במדינה המושחתת ביותר במערב, על פי דוחו''ת של גופים בינלאומיים. אלימות הנוער בה היא במקום הראשון בעולם, השגי הנוער במתימטיקה ומדעים הם במקום ה-33 וה-36 בעולם בהתאמה, והמדינה מוצפת בסמים, 20 אחוז מאוכלוסייתה רעבים ללחם, הפער בין העשירון העליון לשאר האוכלוסיה הוא הגבוה בעולם, ובמבחני הבגרות, השגי ערבים נוצרים עולים על השגי הנוער היהודי. יש סיפור, לפיו היציג הרצל את תוכניתו בפרוטרוט במשך למעלה משעתיים לקייזר וילהלם השני בעת ראיון איתו בארמונו בברלין, כשהקייזר נמצא בחברת שלישו וכמה מיועציו. הקייזר הקשיב רוב קשב, ונפרד מהרצל בנימוס מופלג מלווה במילות הערכה חמות, תוך הבטחה לשקול את תוכניתו במלוא תשומת הלב הראוייה. אבל מייד כשעזב הרצל את המקום, פרץ הקייזר בצחוק גדל והולך כשהוא נשנק, וכמעט נפל לרצפה בצחוק אדיר. השליש פונה אליו בתדהמה, הר קייזר, הרי התוכנית נראית סבירה למדי, ומדוע אתה צוחק? עונה ווילהלם השני, תוך בעבועי צחוק, נכון התוכנית נהדרת, מדוייקת, ערוכה היטב, מבריקה. יש לה רק חיסרון קטן אחד. מהו? שואלים הנוכחים. משיב הקייזר, הבעייה היחידה היא שאי אפשר לבצע אותה עם יהודים, ברוההה. אבל מכל מקום, כך או כך, רבים מקווי התכנון של הרצל כשלו, ועלינו מוטלת החובה לבנות מערכים אחרים, המתקנים את המצב, ולהגות רעיונות חדשים. לא חסרים עדיין מוחות. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי