|
הויכוח בין מה זה ''לוחם שחרור/חופש' לבין 'טרוריסט' הוא מיותר. אנחנו כיום בישראל לא מנהלים בעניין זה ויכוח אקדמאי, אלא ויכוח פוליטי. ולא חשוב איזה לוחם יהיה הפלסטיני, בסוף נצטרך ללחום נגדו גם כך וגם כך. בכל מקרה אמירתה של לבני הבהירה שהפלסטינים לוחמים נגדנו כ''יישות ציונית'', למי שעדיין לא תופס, ומכאן שכל מלחמתם נגדנו היא נגד ה'ציוני' באשר הוא – ילד, אשה, חייל או זקן. כלומר, מלחמתם היא לשם השמדת ישראל ולא לשם חיים לצידה.
נכון שהמונח טרוריסט הוא מורכב ואקדמאים שונים מגדירים אותו בדרכים שונות, גם מנימוקים אקדמאים וגם מנימוקים אידיאולוגים.בכל מקרה 'טרור' מגדירים גם לפי יעדיו וגם לפי דרכיו. זאת אומרת, שאם נניח הפלסטינים היו באמת רוצים להילחם נגד צבא הכיבוש הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית על חלק משטח פלסטין, אז זה משהו אחד. אבל אם הפלסטינים רוצים להילחם נגד כל מי שהוא יהודי (''ציוני'') והשמיד את ישראל, זה כבר משהו אחר. בין זה לבין זה ישנה סקאלה של אופציות שהפלסטינים נעים בינהן, מתאימים עצמם לתמונת המצב הפוליטית וליכולתם המבצעית לממש את חזונם.
בעניין הטרור, האו''ם התייחס אליו במשקפיים פוליטיות בלבד. הרי אפילו אין אמנה נגד טרור עד היום. אמנת ג'נבה מתייחסת למלחמה בין שתי מדינות ריבוניות ולכן אינה מתאימה לקייס הפלסטיני-ישראלי. כי פשוט זה לא היה נוח לאו''ם/למדינות העולם להתעסק עם זה. ההסבר הוא פשוט. אם היתה אהדה לארגוני טרור מסויימים אצל גושי מדינות באו''ם (הגוש המוסלמי בעיקר, אבל גם גושי מזרח ומערב אירופה, גוש האפריקאיות, הדרום אמריקאיות), הרי שארגוני הטרור האלה זכו לתמיכה פוליטית וכלכלית. אבל עזרה כזאת לארגון מסויים במידה והיתה פוגעת בגוש מדינות מסויים, היה נכשל מראש. העניין הפלסטיני בולט ביותר משום שהוא אינו פקטור בפוליטיקה הפנימית של אף גוש מהגושים האלה וכל תמיכה בו אינה פוגעת בגושים עצמם. כי הטרור הפלסטיני פועל רק נגד ישראל (ובאופן מינורי בפרק זמן מסויים גם נגד חברות כלכליות שעסקו איתה). מכאן נוצרת לכידות במאמץ ובאינטרסים של גושי אותן מדינות, ללא חשש בלכידות זו תקרין לתוך הבעיות הפרטיות של עצמן. ישנו קונצנזוס שגוש מדינות 1 לא תומך בארגון טרור הפועל בגוש מדינות 2 וכו', בבחינת 'שמור לי ואשמור לך'. ישראל פשוט לא כלולה באף גוש מדינות כזה. לכן האו''ם תמך ותומך בטרור הפלסטיני – זה מבטא אינטרסים של רבות ממדינות האו''ם. היכן מתחילה להיות בעיה? כשהטרור הזה מתחיל לפעול בעוצמה נגד גושי מדינות מסויימות. 911 הוא דוגמה טובה להראות כשזה רק מתחיל להיות בנשמת אפו של גוש המערב, אז הוא מתעורר במרץ נגד הטרור הזה. משמעות הדבר מבחינת ישראל, שאנחנו נטע זר בגוף העולם, גם בעבור מי שלכאורה יכולים להיחשב במיטב ידידינו (להוציא את ארה''ב, בינתיים).
לגבי 'מי הוא חייל'? ישנה הגדרה ברורה באמנת ג'נבה והוא חייל הלובש מדים בעת שירותו והמבצע את פקודת ממשלתו. חייל בדרכו הביתה לחופשה הוא בחזקת אזרח, מבחינת אמנת ג'נבה. אבל זה כמובן לא שיקול עבור המחבלים כי מבחינתם הם רוצחים תינוק רק בגלל שיש סיכוי שהוא יהיה חייל בעוד 18 שנה. לכן, כמו שאמרתי, אין כל משמעות מעשית לדבריה של ציפי לבני, מלבד עניין קצת ההסברה וקצת הסתבכות. |
בין פוליטיקה למדינאות
