  
  
  
|
 |
|
||
  תחזית: עמיר פרץ לא יהיה שר הבטחון |
|||
|
|||
השאלה היחסית מביכה העולה מניתוחך זה, היא כיצד המליכה על עצמה מפלגת העבודה אדם שלכאורה אינו יכול להינות מאחד משלושת התיקים היותר חשובים בממשלה: חוץ, ביטחון, אוצר – וזאת בסיטואציה שחברי סיעתו יסכימו לקבל את הרעיון שזהו אכן המצב. לגבי ניתוחך בשאלת איוש משרת שר הביטחון, הרי שאני חולק עימך דיעה משותפת בנדון, שכן קדימה תסתפק בתיקים חוץ ואוצר. זאת ועוד: להיות שר הביטחון הישראלי בתקופה הבאה אינו דבר שמעלה או מוריד מבחינת צמרת הממסד הביטחוני, להערכתי: אין לי הרבה ספק שד''ר סנה, לדוגמה, יעשה עבודה לא פחות יעילה מזו של שר הביטחון הנוכחי, שכן איך שלא נביט על משרה זו – המדובר בעבודה שוחקת בעלת משימה על-מפלגתית או על-סיעתית. ארגו: פרץ אכן לא יהיה שר ביטחון, ועל כן יש להמתין ולראות איזה תיק אחר יקבל. אני ממשיך להעריך שתיק זה יהיה ''תיק התשתיות החברתיות'', שיהיה אולי התשתיות הלאומיות בתחפושת אחרת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלכס, מכל המגיבים כאן אני חייב לאמר |
|||
|
|||
שהתגובה שלך היא היחידה המתייחסת לעצם הבעיה. ''כיצד המליכה על עצמה מפלגת העבודה אדם שלכאורה אינו יכול להינות מאחד משלושת התיקים היותר חשובים בממשלה: חוץ, ביטחון, אוצר'' זו שאלת המפתח, אם כי אני הייתי מנסח זאת קצת אחרת. בעת שהייתי סטודנט באוניברסיטה, נכנסתי יום אחד למישרדו של אחד הפרופסורים שלי, והדבר הראשון שתפס את עיני היתה כרזה על הקיר בה נאמר Don't underestimate yourself, let others do it for you (בתרגום חופשי: ''אל תפחית מערך עצמך, השאר את המלאכה הזאת לאחרים''). השאלה שלך לגבי התאמתו של פרץ לתפקיד כזה או אחר, צריכה להיות מופנית לא למיפלגת העבודה אלא לפרץ עצמו. תוצאות הבחירות הן כאלה שלא חסר הרבה כדי שפרץ ולא אולמרט היה עוסק במלאכת המרכבה, ושהוא היה עומד בראשה של הממשלה העתידית. הפרשי הקולות אינם כאלה שהתפתחות כזאת תראה בלתי מציאותית. פלוס או מינוס 4 - 5 מנדטים וכל התמונה הפוליטית היתה נראית אחרת. יש לפיכך לפרץ כל הנתונים לעמוד על שלו ולהשאיר ל''אחרים'' את הכבוד המפוקפק של הפחתת ערכו. במצב הנוכחי, ולאור הטיפול לו הוא זוכה בידי התיקשורת, הדרך היחידה בה פרץ יכול להוכיח זאת היא לשבת עם אולמרט פנים אל פנים ולדבר אתו ברחל בתך הקטנה. ''אין אוצר אין ממשלה'' חייב להיות המסר שלו לאולמרט, חד וחלק, ללא כל פשרות. אני רוצה לראות את אולמרט מרכיב קואליציה עם חצי תריסר רסיסי מיפלגות שלכל אחת מהן אג'נדה משלה או, לחילופין, הולך לבחירות חדשות. פרץ לא ''הומלך''. פרץ עבד קשה ונאבק במיתחרים רציניים כדי להשיג את התפקיד. מובן מאליו שאדם הנילחם כדי להתמנות למנהיג של מיפלגה יאמין ביכולתו להנהיג את המדינה, לא כל שכן לכהן בתפקיד מפתח עם חופש פעולה לבצע את המדיניות עליה התחייב. מסיבה זאת כל הבירבורים המושמעים מפי מייבינים למיניהם על השאלה האם פרץ מתאים להיתמנות לתפקיד כזה או אחר הם בירבורים ותו לא. השאלה המרכזית היא מה פרץ חושב בעצמו ואם הוא מקבל את התיזה בדבר אי התאמתו לתפקיד כזה או אחר. תנאי הכרחי להצלחה של אדם בבביצוע משימה כל שהיא הוא האמונה בעצמו, הביטחון שלו ביכולתו לבצע את התפקיד. ישנם כאלה שיעדיפו לכנות זאת שחצנות, במיוחד כשמדובר באיזה מרוקאי שלא זכה להתחנך במוסדות הקיבוץ הארצי. זו הגישה הגיזענית-אליטיסטית שאיפיינה את השמאל הנאור מאז ומתמיד. איך שלא תכנה את זה, אמונה וביטחון עצמי ביכולתך אולי אינם תנאים מספיקים להצלחה (ההיסטוריה מלאה בדוגמאות וכאלו גם לא חסרות בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל), אבל העדרם הוא מתכון לכישלון. לכן לדעתי פרץ חייב ללכת ''על כל הקופה''. וזה בעצם המסר שנסיתי להביע במאמר, אם כי יש לי הרושם שלא כל המגיבים כאן הבינו זאת. כל התנהגות אחרת תהווה הודאה בכך שהוא בעצמו איננו משוכנע ביכולתו להנהיג, ושאת ''מלאכת'' ההפחתה בערכו הוא לא משאיר לאחרים. לעניות דעתי, בנתונים של מדינת ישראל היום המישרד מס' 1 מכל נקודת מבט שהיא הוא מישרד האוצר (למי שזה לא ברור די להסתכל על ההתעקשות של אולמרט לשמור את המישרד הזה בידי ''קדימה''). מנקודת המבט של המצע עליו הוא הלך לבחירות, אם פרץ יסכים לוותר על מישרד האוצר (ואין זה משנה מה תהיה התמורה או מה תהיינה הסיבות האישיות שלו) זו תהיה נסיגה ופגיעה משמעותית בציבור שבחר בו, דבר שיעמיד אותו בשורה אחת אם שאר המנהיגים הפוליטיים שמצפצפים על הבוחר דקה אחת אחרי סגירת הקלפיות ודואגים לאינטרס של עצמם. אם בנוסף על כך הוא גם יוותר על מישרד הביטחון הוא יוכיח שהוא מקבל את דעתם של ה''אחרים'' באשר לאי כשירותו לתפקיד מנהיגות, ובכך הוא יחתום על עצמו כ''מנהיג לקדנציה אחת'' (זו דעתי האישית). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זמן שאול |
|||
|
|||
יש לי הרגשה שאיבתך לשמאל ולמפלגת קדימה מעבירה אותך על דעתך, וזאת במידה כזו שאתה לפתע מגלה עצמך כתומך של פרץ, ומסנגר עליו בסדרת נימוקים פולמיים שבמרכזם עומדת ''התנשאותו'' של השמאל (לעיתים נדמה כי רק אנשים המאמינים שהתנשאות מסוג זה קיימת, מעוניינים בעצם לקבלה [1]). אין לי שום בעייה שאדם כפרץ יאייש את אחת משלוש המשרות שציינתי, אולם יש לי הרגשה עמומה שהוא לא יתגלה כסיפור הצלחה בתחומים האמורים, קרי ביטחון, חוץ, אוצר. אתה ואחרים רשאים בהחלט לגרוס אחרת, אולם אני טוען שדווקא בנקודה זו מתגלה חולשתו הנוראית של פרץ בתוך מפלגתו-שלו: לכל אחד מהתיקים הללו ישנם בתוך סיעת העבודה מועמדים טובים ממנו, להערכתי הצנועה (ע''ע בראוורמן, איילון, סנה). זוהי להערכתי גם הטרגדיה הפרטית של פרץ: האיש באמת בנוי להיות רה''מ, שהיא משרה לא מוגדרת המצריכה מעט מכל דבר – אך עשוי להתקל בקשיים שונים בבואו לאייש את אחד משלושת התיקים שהזכרתי. לעיתים יש לי את ההרגשה, שאתה – כמו הוזי ליכוד רבים – היית מעדיף לראות את פרץ מתחבר לנתניהו וסיעות ימין אחרות, על מנת להעביר ''קומבינה'' ישראלית קלאסית לבלימת רעיון ההתנתקות, אולם לכל דבר יש גבול. אני משער שאם דבר מסוג זה היה קורה, היינו שהתיחמון הפוליטי היה עולה לדרגה שבמסגרתה נציג סיעה קטנה יותר בהרבה מבצע תרגיל פוליטי מסוג זה, היה שיעור ההצבעה בבחירות הבאות מתחת ל-50 אחוז, ובצדק רב. יש גבול לכל תעלול. אני חוזר בהזדמנות זו על ניתוחי הפוליטי הראשוני, לפיו קואליציית קדימה לא תחזיק מעמד למעלה משנתיים, שפירושו עד לנקודת הנסיגה הבאה. אולמרט, שבחושיו הפוליטיים הסבירים הבין זאת מזמן, קיבע על כן את הנסיגה לטווח זמנים מסוג זה, כיוון שיודע שלא יבצע זאת לפני כן (שכן לא יוכל), גם לא אחרי כן (לפחות לא בקונסטלציה זו). בנקודה זו יצטרכו הישראלים ללכת לבחירות פעם נוספת, ולקבוע יחסי כוחות מחודשים. מה שאולמרט מבצע בינתיים, הוא חיזוק מפלגתו החדשה-טרייה שזה עתה נולדה. הוא זקוק למעט זמן כאוויר לנשימה, ובאופן פראדוכסאלי זקוק לכוחות שונים מימין ומשמאל ע''מ לייצב את הכוחות המנוגדים בתוך סיעתו-שלו, שעלולה ביום בהיר אחד לגלות סימני אמבה מדאגים, ולהתפצל כזיקוקי דינור מרהיבים לכמה וכמה פלגים. סיכום: בפעם הראשונה עומדת ישראל לפני אותו קורס מפורסם, עליו דיברתי בתגובות קודמות: קורס צלילה ללא מסכות חמצן. הספינה שעליה יושבים הצוללנים הפליגה זה עתה, ואין שום דרך חזרה. __________________________________________ [1] על משקל האפוריזם הציני הגורס כי ''אסור להאמין באמונות טפלות, כי זה מביא מזל רע'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכסנדר, כתבתה כאן הרבה דברים של טעם |
|||
|
|||
כנראה שמרחוק רואים טוב יותר את היער... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך טעות יסודית, אלכס |
|||
|
|||
אינני תומך של פרץ, ואם הייתי בארץ, לא רק שהייתי מצביע נגדו הייתי מתגייס בכל יבולתי לנסות למנוע את הצלחתו. הוא, לדעתי, מהדורה מיזרח תיכונית של חואן פרון עם כל הצדדים השליליים שבה. לעומת זאת אני מכיר בכך שציבור רחב בחר בו (ולא נראה לי שאנשים קנו ''חתול בשק'' ובאמת לא ידעו מי ''הסחורה'' שלהם). כך שאני מנסה להתייחס באופן אובייקטיבי לצעדים שנראה לי שבהם הוא חייב לנקוט כדי להפוך את מנהיגותו מתיאוריה למעשה. מצד אחד אתה מתכחש ל''התנשאות'' של השמאל (אתה מייחס את זה לאיבתי לשמאל), אבל בהמשך אתה בעצמך חוטא בכך ''דווקא בנקודה זו מתגלה חולשתו הנוראית של פרץ בתוך מפלגתו-שלו: לכל אחד מהתיקים הללו ישנם בתוך סיעת העבודה מועמדים טובים ממנו'' --- על סמך מה אתה מגיע למסקנה הזאת? זו התנשאות פר אקסלנס! אין לי כל אשליה או תיקווה או חלום אודות הליכה משותפת של פרץ עם הליכוד (דווקא בנושא המרכזי: כלכלה-חברה, התהום ביניהם גדולה מדי), אבל טוב היה למנוע בכל מחיר מאולמרט להיות ראש ממשלה או לפחות לקשור לו חזק חזק את הידיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות לעולם חוזרת |
|||
|
|||
בתגובתך זו שב ומתגלה המודוס אופרנדי המנחה אותך בנקודה זו: [...] ''אין לי כל אשליה או תיקווה או חלום אודות הליכה משותפת של פרץ עם הליכוד (דווקא בנושא המרכזי: כלכלה-חברה, התהום ביניהם גדולה מדי), אבל טוב היה למנוע בכל מחיר מאולמרט להיות ראש ממשלה או לפחות לקשור לו חזק חזק את הידיים'' [...] ובכן, כפי שניחשתי העניין נסוב אצלך סביב אולמרט, שפירושו חוסר הנחת שלך מבחירתו. זו כמובן זכותך המלאה לטעון שהוא האיש הבלתי מתאים לג'וב, אולם אני שב ומזכיר לך ולאחרים שלא יתכנו 'קומבינות' מסוג עקיפת המפלגה שקיבלה את מירב הקולות לטובת קואליציית פרץ-ימין. לשון אחר: ניתן לבצע מהלכים מסוג זה, אבל המחיר בכל האמור להמשך זילות הדמוקרטיה הישראלית יהיה נורא. אני מצידי חוזר וטוען שיש לפרץ בתוך מפלגתו-שלו אנשים מתאימים יותר לתיקים שהועלו כאן בדיון, מה שלא שולל את אפשרות היותו רה''מ טוב – תפקיד אליו כנראה נועד מעצם היותו טיפוס של מנהיג, למיטב הערכתי. אין בקביעה זו שום התנשאות, אלא התבוננות רגועה על המתרחש בזירה, ואם יוחלט שהאיש יקבל אחת משלושת התיקים האמורים, אדרבא ואדרבא. אני משער שבתור אדם בעל אינסטינקט פוליטי סביר יעדיף פרץ להגיע אל משהו ראשוני בדמות ''משרד לתשתיות חברתיות'', כפי שכיניתי זאת במקום אחר, מאשר להיות שר חוץ לדוגמא, או ביטחון ואוצר. ייתכן שאני טועה בקביעה זו, וברור שאהיה הראשון להודות בטעותה של הערכה זו. הווה לומר: פרץ יכול למלא תפקידים אלה, ללא ספק, אבל אני חושב שיש כאלה בתוך מפלגתו שיבצעו זאת טוב יותר. אני מעוניין להזכיר לך ולאחרים כי להעמיד סקאלה של ''מי עשוי להתגלות כטוב יותר לתפקיד מסויים'' הוא דבר לגיטימי, שאינו אמור לפסול איש, אלא אם כן שבויים המתדיינים השונים בשיח PC (''תקינות פוליטית''), אשר דן בענף ה-Affirmative Action (''אפליה מתקנת''). ועוד דבר: כל המלל הזה על ''התנשאות השמאל'' מתחיל לשעמם משהו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס ידידי, אתה שוב חוזר על אותה טעות |
|||
|
|||
''זכותך המלאה לטעון שהוא [אולמרט] האיש הבלתי מתאים לג'וב'' --- איפה טענתי או רמזתי שאני חושב שהוא לא מתאים לג'וב (תפקיד ראש הממשלה?). בפרוש אמרתי שלדעתי, כשמדובר בפוליטיקה, כל אחד יכול למלא כל תפקיד (ג'וב בלע''ז) וזה חל גם על אולמרט. אני לא מסכים למדיניות שאותה הוא מתכוון לבצע ע''פ הכרזותיו, שלדעתי תהיה אסון לאומי ממדרגה ראשונה, אבל אין לזה שום קשר למידת התאמתו או אי התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. ''עקיפת המפלגה שקיבלה את מירב הקולות'' --- אתה לא חושב שזה קצת מוגזם לראות מיפלגה שלא הגיעה אפילו ל 25% מנדטים בכנסת כ''מיפלגה שקיבלה את מירב הקולות'' . . . ''אני מצידי חוזר וטוען שיש לפרץ בתוך מפלגתו-שלו אנשים מתאימים יותר לתיקים שהועלו כאן בדיון'' --- זה נכון כמעט על כל אחד. כשבן גוריון כיהן כשר הביטחון לא היו במיפלגתו אנשים מתאימים יותר לתפקיד? כשפרס כיהן כשר הביטחון לא היו במיפלגתו אנשים מתאימים יותר לתפקיד? אין כמעט אף אחד בהיסטוריה של מדינת ישראל שכיהן באיזה שהוא תפקיד שלא היו ''בתוך מפלגתו-שלו אנשים מתאימים יותר'' לאותו תפקיד. אבל לפני הופעתו של פרץ על הבמה הפוליטית אף פעם לא אמרו את זה, גם באותם מיקרים שחשבו את זה (ולא חסרו כאלה) --- מה זה משקף לדעתך? אולי זה משעמם אבל לא יזיק אם בכל זאת תשאל את עצמך למה ומדוע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ברשותך וברשות אלכס, נחזור למקור |
|||
|
|||
על בחירות דמוקרטיות ------------------- בבחירות הדמוקרטיות, לפחות ברוב המקרים, לא נבחר ''הטוב'' לתפקיד אלא דווקא ''הטוב'' במניפולציות. לא נבחר מי שהוא ותוכניותיו לפתרון בעיות נבחנו. נבחר מי שהצליח לשווק עצמו בצורה הטובה ביותר. מסופקני אם תאגיד עסקי כלשהו היה משבץ חלק גדול מהפוליטיקאים ברשימת מועמדיו לניהול. עלי כמובן לסייג את דברי שזוהי הכללה ויש בה לא מעט יוצאים מהכלל. על בקרת החלטות ממשלה -------------------- אין. רוב ההחלטות מתקבלות בקונסנזוס, כלומר מספיק לא בהירות, כך שכל שר יכול לפרש בהחלטות דבר והיפוכו, בתואם לאינטרסים הפוליטיים שלו. הדברים נכונים לא רק למדינת ישראל. ישנן אמנם וועדות בכנסת האמורות לבקר (וועדת חוץ וביטחון, וועדת הכספים) אך במרבית המקרים חברי וועדות אלו אבדו את שיניהן בין מכלול האינטרסים הפוליטיים שהם מייצגים. ההחלטות מפורשות מעשית רק ע''י מנכ''לי המשרדים, המתרגמים אותן לפי נהלי העבודה הקיימים במשרד (SOP= Standard Operational Procedures). ישנה רק וועדה אחת שיש לה שיניים, והיא וועדת הכספים. ראו רק כיצד נציגי יהדות התורה (דוגמת ליצמן) מודעים לכוח העצום שנמסר ליו''ר וועדה זו. אולי אין לו כבוד של שר אך עוצמתו גדולה מעצמת ראש הממשלה. שר האוצר -------- לא היה גם שר אחד שהצליח בתפקיד זה ללא גיבוי מסיבי של רוה''מ. בכל מצב של חילוקי דיעות מהותיים ביניהם, מפסיד שר האוצר, שתפקידו המוגדר הוא לא לתת (זוכרים את הורוביץ עליו השלום ''אין לי'' ו''משוגעים, תרדו מהגג''?) סיכום ----- בלי להיכנס לגופו של פרץ, חשובה יותר יכולתו אולמרט לתמרן אותו ואת שרי הממשלה מסיעתו להשגת היעדים של אולמרט עצמו. זו הייתה גדולתם של כל ראשי הממשלה הנראים לנו ''מוצלחים''. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי