|
מאחר וקדימה זכתה בבחירות אלו בבחינת ''יש מאין'', הרי שהניתוח המבריק שהבאת במאמרך מעיד בסופו של דבר על הסיכון הכללי שאדם לוקח על עצמו בבואו לנבא את המציאות, על כל המשתמע מכך. לשון אחר: הניתוח שהבאת גרס X, בעוד המציאות הוכיחה כי המצב אינו X, אלא Y. ניתן כמובן למצוא בדיעבד סיבות רבות לתחזית שנכשלה, אולם הדבר אמור ללמדנו על טעויות (שהן כמובן דבר סביר ואנושי) של אנשים ומומחים המבקשים לנתח את המציאות.
האם ישנם אנשים המיטיבים לנתח את פני העתיד על פני אנשים אחרים?
קשה לומר, אך אני אישית נמנע מכניסה להלך מחשבה מסוג זה. כבר היה בעבר שמספר אנשים פנו אליי באופן פרטי על ידי תכתובת מייל, כדי לשאול אותי כיצד דייקתי בקביעתי על בואה הבלתי נמנע של דוקטרינת מאן, הרבה מאוד לפני שרעיון זה כלל עמד על סדר היום הציבורי בישראל, והרבה לפני שאבן גדר ההפרדה הראשונה הונחה.
תשובתי היתה שהערכתי הראשונית נבעה ממצב שלדעתי היה מחוייב המציאות, וכלל לא נסמך על אפשרויות לתוצאות אחרות מאשר הקמתה של מערכת הפרדה אימתנית. גרסתי כבר אז, כפי שאני גורס גם כיום, שככל הנראה גם אם תהיה חומה מלאה ומקיפה, הבעייה לא תיפתר אלא תצטמצם, וכי יהיו קולות שיבקשו לראות את ישראל משני צדי החומה (מה שאני שולל, ומסיבות שונות). יחד עם זאת האפשרות שאטעה בכל האמור לחיזוי בואה של גדר ההפרדה עמדו כבר אז על יותר מ-50 אחוז, שכן על הפרק היו גם בפירוש אופציות נוספות, שבכל זאת נראו לי לא רלבנטיות מבחינת ההרפתקנות הטמונה בהן, לשיטתי.
מחשבות אלו ממשיכות ומביאות אותי אל דברים רלבנטים על סדר היום הפוליטי; האם ניתן לחזות התפתחות מסויימת ולדעת מראש כיצד לטפל בה באופן מוצלח? וכיצד מוגדרת הצלחה בניבוי וחיזוי של מצב מסויים? ואולי הכל עניין של תיאוריות ומבני מחשבה שבמקרים מסויימים מתמוטטים מול עינינו, בשעה שעלינו לחפש פתרונות מיידיים בשטח?
ובכלל – אילו טעויות יכולה מדינה קטנה וזעירה כישראל להרשות לעצמה?
שאלות על גבי שאלות... |
הקיקיון שלא היה
