|
''אבל הצמיחה שהחלה בשנת 2003 לא באה בגלל מדיניות שר האוצר אלא בעיקר בגלל הערבויות והצמיחה במשק העולמי.''
לא בדיוק אבל בערך. הצמיחה החלה רק בגלל מדיניותו ופעילותו של שר האוצר שפעל נכון באוירה הבינ''ל וניצל יתרונות. הרי מצב כלכלי בחו''ל וסיוע חו''ל לארץ אינו ערובה להצלחה. המדינה צריכה לעשות משהו (תוכנית הבראה למשל) שתכוון את העשיה במשק לאפיקים פרודוקטיביים. וזה מה שעשה ביבי. ואולי אם היה שר חוץ אחר, כי אז הוא היה עושה אותו דבר או בדיוק להיפך, אבל זו שאלה של ''אילו'', ולכן יש לתת לו את הקרדיט על כך.
אתה צודק ביותר שביבי לא לקח ברצינות את השפעת הרעת זכויות החלשים בחברה ושהוא יוכל לשרוד איכשהו את המהלך, ובמבחן המעשה הוא טעה בגדול. אולי מבחינה כלכלית טהורה הוא צדק, אבל הבעיה אינה כלכלית בלבד כי אם בעיה אנושית-פוליטית (גם אם נוציא את אפקט הבחירות). ישראל היתה יכולה להצליח בשיקום הכלכלה גם אם היתה פחות קפוצת יד כלפי הנזקקים באמת. |
אתה מעלה נקודות חשובות
