|
הרצאה שהרצו בה שתי נשים, הודא וג'ודית. הודא היתה דומה כשתי טיפות מים לדודתו של האקס שלי, גיברת ארצישראלית ס''טניקית אשר משפחתה יושבת בפלשתין כבר מאתיים שנה. והדמיון היה לא רק במראה אלא גם בשפת הגוף ובבחירת סוג (וכמות!) תכשיטי הכסף וסוג הרקמה וזווית הטיית הראש בדיבור.
וכשאני קוראת על הרס התרבויות המוחלט של כל יהודי ערב בידי הציונים, האם אני היחידה שמזדעקת? (לא, לא היחידה... ...לא לגמרי.)
בני-יקירי, אשר הוא בן דור 12 בפלשתין, מצד אביו (ונטול כל זיקה למקום, מצדי) אינו מוצא שום היגיון בלימודי ערבית. למה לו? הרי הציונים הכריתו את השפה מכל רלוונטיות עבורו, כיום.
וברמה האסטרטגית, זוהי טעות מרה. משום שלא רחוק היום בו לא יוכלו הציונים להבין מה אומרי הערבים. וזו דרך מטומטמת מאוד לנהל מלחמה (גם שלום, כשחושבים על זה). |
אתמול הייתי בהרצאה על ''המצב''
