  
  
  
|
 |
|
||
  אפנה אותך לרעיון שהוא לא שלי אבל פיתחתי אותו הלאה |
|||
|
|||
רעיון ''מערכת החיסון התרבותית''. אני בדרך להשלים את התמונה מעוד כמה אספקטים, אבל כרגע קיימת ''תמונה חלקית'' בנושא מספרי ''מדריך למוארים מתחילים'' שכמובן לא פורסם [איך לא?]: מערכת החיסון התרבותית דיברנו עד כה, על מלכודות ספציפיות בהן עלול המואר להיתקל בשגרת דרכו. אין כאמור לרשימה זו גוון של רשימה סופית. אבל, לצערי הרב, מדבר אחד, לא יוכל להימלט. אני מתכוון למערכת החיסונית התרבותית. כמו לכל יצור אחר, כך גם לתרבות, יש מערכת חיסונית. היא מקבלת את אשר היא מכירה כתכניה, ודוחה כל דבר שאינו שייך לה, כזר לה. לפיכך, חכם הביטוי התנכי ''אין נביא בעירו''. הנביא אפילו אם יופיע בעירו, יחשב לזר בה, אפילו אם בילה בה את כל ימי חייו, מערכת החיסון התרבותית תפעל להזרתו, החרמתו, בידודו והגדרת מסריו כשוליים וחסרי כל משמעות, ככל שתוכל. התרבות תעשה זאת על ידי שימוש ב''סוכני תרבות'' [עיתונאים, מורים ובעלי תפקיד ממסדי אחרים] לפעול לחיסולו של המסר העצמאי הזה [בדרגה המותרת בתרבות זו]. סוכני התרבות האפקטיביים ביותר הם אלה התלויים בערכיה של התרבות הקיימת לצורך הגדרתם, זהותם ותיפקודם. כלומר, התרבות כחלק משימורה העצמי, תנסה באמצעות סוכניה, באמצעות שפתה ובאמצעות תלמידיו של אותו מורה מואר [החברים באותה תרבות], לעשות את המקסימום כדי לחסל את המסר שמאיים [בגלל חדשנותו] על התכנים הקיימים של אותה תרבות. על המואר, אם כן, לראות בכל אדם ואדם שסביבו, סוכן תרבות [ולא משנות כוונותיו של אותו אדם]. תמיד תקנן בתוך אותו אדם הבא מתרבות מסוימת זיקה זהותית לאותה תרבות והסתמכות על אותה מערכת תרבותית וערכיה, שתביא לכך שאותו תלמיד בכל שלב יעדיף אם יוכל ואם יותר לו, לנטרל את החדש מהמסרים החדשים, כך שמה שיישאר, זה המסר הכי קרוב למצאי התרבותי השריר והקיים ברגע חייה זה של אותה תרבות [תוכן זה קרוי ''ערכים'' והוא מציג עצמו תמיד כ''נצחי'' למרות שתרבות משנה את תכניה אלה כל הזמן]. המואר חייב לא לקחת את תהליך השחיקה המתמשך הזה כ''מכוון נגדו אישי'' אלא כחלק מתהליך העיכול התרבותי, ולצפות להפעלת סוכני התרבות נגדו כחלק אינטגרלי מתהליך קליטה והעיכול של המסר החדש על ידי אותה תרבות. במיוחד אמור הדבר לגבי התלמידים הקרובים המקיפים את המואר, שכן במיוחד עבורם הפער האישי הנחווה על ידם הינו פער בלתי נסבל. מצד אחד, הם קרובים לאדם מואר, ומצד שני אין ביכולתם להיות מוארים בעצמם. לכן לעיתים קרובות, ה''בוגדים והמוסרים'' באים משורות התלמידים הכי קרובים למואר. ביטוי לדרך איך לא לקחת אישית את מערכת החיסון התרבותית, אפשר לראות בדבריו של ישוע על הצלב, כשהוא אומר לאביו/אלוהיו: ''סלח להם משום שאינם יודעים את אשר הם עושים''. במסגרת מערכת החיסון התרבותית, יתנהגו אנשים [כסוכנים תרבותיים] בצורה כמעט לא רציונלית ליד מואר עם מסר חדש. לפעמים יעורר הדבר את תימהונם הם עצמם, אילו היו מודעים בשעת הפעולה לאופן פעולתם. לדוגמה, הרבה אנשים לפתע ''יאבדו את הצפון'' בהתנהגות רגשית [כמו פחד או כעס או הכללה שקשורה באחד משניהם] שאינה מאפיינת אותם בסיטואציות אחרות. הרבה יזדהו עם הרגליהם [שאותם אינם סובלים ומוקיעים בכל זמן אחר שהוא] כאילו הם נכסי צאן הברזל של אישיותם וכל פרידה מהם, כאילו משולה לאבדן אישיותם האינדבידואלית. מה שמחמיר מצב זה, זה המצב האנרגטי המעורר של המואר שבקרבתם. כל התנהגות שלהם כזאת ליד המואר תקבל הגברה בגלל השדה האנרגטי המעורר של המואר. לידו [מה לעשות] מיותר וצורם שבעתיים להיות ''אני נפרד''. לפיכך, אפילו מה שנראה כ''פרץ אינדבידואליזם'' אינו אלא פעולה חתרנית שלהם כסוכני תרבות. לפעמים הופכת התופעה מתגובה אינדבידואלית, לתגובה חברתית [באווירה של לינץ' למשל], כאשר כולם מאוחדים אך ורק בדבר אחד: בהתנגדות עיקשת וחסרת לב אל המואר ומסריו [שוב ראה התנהגות ההמון לישוע לפני צליבתו]. אינני רוצה לייאש אותך, אלא לפקוח את עיניך למצב זה. [אמרתי שהארה זו דרך] ולכן גם למוארים מותר לפתח עוד מודעות במהלך הזמן. לפיכך עצתי לך בעניין זה, הוא שהיות שאי אפשר בשום צורה גם לשמור על אמיתיות המסר וגם ''להפיס את רוחה'' של התרבות ככה ש''תקבל את המסר שלך'' אלא במחיר ויתור על החידוש ועל הפוטנציאל לשינוי הטמונה במסר [מחיר ששום מואר לא יסכים לקבל], אזי אין למואר ברירה, אלא ללכת לתוך מה שהכי מפחיד אותו בבחירתו את הדרך הנכונה לו. יש מוארים שמרוב פחד ''אינם עוזבים את גדת הבריכה''. הם חוזרים כתוכים על אמיתות כלליות, ידועות מראש שאין בכוחם לשחרר או לשנות איש. יש כאלה השוחים לתוך הים הלא ידוע וסוחבים את קהל מאמיניהם אחריהם, ככל שביכולתם. כפי שאמרתי למואר חדש יום אחד, אל לך לצפות לדולפינים ולמלאכים שיראו לך את הדרך, שחה למקום שבו שוחים הכרישים [מקום פחדיך]. דרך שם, דרכך עוברת. המקום הכי מפחיד והכי פשוט הוא ''נקודת העיוורון'' של המערכת החיסונית התרבותית, שכאילו [למזלנו] ''לא מעלה על דעתה'' את האפשרות שאדם יפעל בצורה כזאת וישחה ישר לתוך פחדיו. אחרי שלב הבחירה הלא הגיונית של המואר [מצד המערכת] תעדיף המערכת לקבל לתוכה את ''הזר והמוזר של המסר החדש'', אולי מתוך כבוד להתמדה של המואר נושא המסר. אבל גם אז, מתחיל השלב השני של ''הבנת המסר'' : פירושו עבור ההמונים [כמובן, על פי ערכים הישנים והקיימים של התרבות]. גם אז, יאלץ המואר לעמוד יומם וליל על המשמר, לשם מניעת סירוס מסריו ו''הבנתו'' [פירושו] על ידי התרבות הסובבת אותו. חלק זה, עלול להיות לא פחות מתיש, לא פחות ארוך ולא פחות מפחיד מהמצב הראשון שאותו הוא כבר עבר. שוב, אינני מביא דברים אלו אלא כתמרור אזהרה עבורך כמואר מתחיל, כדי שיהיה לך קצת יותר מודעות על חציית מכשול חלקלק ומתעתע וכפוי טובה ולב זה שמציין את תהליך הטמעת המסר שלך לתוך התרבות הקיימת. כדי לעזור לך לראות כל זאת ''כדבר לא אישי'', דע לך שאפילו במצב של שיווי משקל של תמיסות קיים המצב הזה והמערכת פועלת על פני עקרונות אלו. הכוונה לעיקרון לה שטלייה בכימיה. העיקרון פועל לפי שני חוקים משלימים: 1. מערכת הנמצאת במצב שווי משקל, הנתקלת ב''גורם המפר את שיווי המשקל'' [להלן ה''גורם המפר''], תפעל לחיסולו של הגורם המפר וחזרה למצב של שיווי משקל. 2. במקרה של אי יכולתה של המערכת לחסל את הגורם המפר, תמצא המערכת שיווי משקל חדש, וזאת בהתחשב בגורם המפר. אם תזכור עיקרון אוניברסאלי יהיה לך קל יותר לעבור את השלב שבו התרבות ''תקבל אותך לתוכה''. אזי לא תתמה על קושי הדרך ולא כמו ישוע על הצלב לא תבוא לידי יאוש [''אלי אלי למה עזבתני'']. עד כאן הציטוט. נכתב לפני שנתיים ו''לא נס [לצערי] ליחו'' גם היום. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| חלק מכלי העבודה העיקריים של סוכני התרבות |
|||
|
|||
היא דרך החשיבה הקווית. אותה אני מציע לעקר [ולעקור מהשורש], ולהחליפה במשהו רחב יותר, משהו שאין לו קיום עצמאי [רמז]. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי