|
ולהיפך, יש סיכוי לכשלונות, טעויות, מחטפים, מצבי ביניים בעייתיים.
שנית, בשום משטר אין ערובה שהוא יקייםאת הבטחתו. כל עוד האינטרס של הנבחרים מצביע להם על מימוש הבטחותיהם, הם יחתרו לקיימם. אם במקרים מסויימים ישנה סחיפה של דעת קהל לכיוון מסויים, רוב הנבחרים ייסחפו עם הזרם.
* מה היית אומר כאשר אחד שנבחר (בקולות מצביעים מתוך רשימה מעורבת) כך מבטיח דבר אחד (משאל בין בוחריו) ואח''כ מתארגן בקואליציה לעשות דבר אחר (נגד המשאל)? איך הוא בכלל יכול לערוךת משאל בין בוחריו?
** לא מדובר בבחירת רשימה מעורבת, אלא בבחירה של אנשים מרשימות שונות שפועלים ויפעלו לפי מצע מפלגתם. למשל, אם בעניין הכפיה הדתית ימני יוכל לבחור 18 אנשי ימין עם אג'נדה כוללתהמתאימה לו ורם את יוסי ביילין וזהבה גלאון. במידה והם ייבחרו הם יהיו מחוייבים אך ורק למצעם, מאחר שאינם יודעים מיהם כל אחד ממצביעיהם. המחוייבות המפלגתית לא נשברת. והכל בתהליך בחירות פשוט בקלפי.
* הרי במקרה כזה הוא בכלל לא בטוח מיהם בוחריו?
איך יכולים בוחריו ''לשמור'' עליו כדי שלא יעשה מה שעשה אריק שרון כפי שטענת בדיונים על אריק שרון - משאל בין חברי המפלגה שהוא לא התחשב בו? במקרה של אריק יכלו המתנגדים לפעול לסילוקו באמצעות מוסדות המפלגה - היה (יש) להם אמצעי בקרה.
** כמו שאמרתי, הנבחר לא צריך לדעת מיהם בוחריו אלא להיות צמוד למע בו הוא מאמין בשיכלו ובליבו. אריק שרון וקדימה זה סיפור אחר. הם נבחרו על מצע וייצגו מפלגה ובוחרים. הם ביטלו אתהמצע ונהגו כנגדו.במקרה כזה הכי פשוט היה שינהגו כפי שנוהגים בכל דמוקרטיה - שיתפטרו כולם מתפקידיהם הממלכתיים ויקימו סיעתאופוזיציה בכנסת. אבל הם - 15 מתום 40 ח''כים פשוט חטפו את השלטון בתהליך אנטי דמוקרטי. היום זה פועל לפי האג'נדה שלך, אולי, מחר זה יפעל נגדך.
* יתכן שיש מקומות בעולם היכן שהבעיות הלוקליות הן בעצם הבעיות הלאומיות (מדיניות החוץ היא עניין שולי). במקומות כאלו יתכן שלא יווצרו ניגודים חריפים בין האינטרס המקומי והאינטרס הלאומי. במקומות כאלו אפשר להציע רעיון כמו שתיארת: בחירה מתוך רשימה כללית של כל מועמדי כל המפלגות....
** בכל מקום יש ''בעיות בעולם''. באמריקה מוכנים לרצוח ולהתאבד על סוגיות כמו הפריית מבחנה, הפלות, נישואין בין שחורים ללבנים, חינוך לפי מסורת התנ''ך כן או לא וכו'. ואז זה ויכוח של מהות החיים, כמו שאצלנו הויכוח בעניין השטחים. סוג משטר מסויים צריךלתת פתרונות פרוצדורליים להתמודד עם כל בעיה ככלי ולא כאידיאולוגיה. את האידיאולוגיה קובעים הבוחרים ומביאים הנבחרים.
* הנה הדילמה שלי: נתניהו היה שר אוצר טוב אבל ראש ממשלה גרוע (דוקא בגלל הנושא הפלשתינאי ועוד כמה דברים). אם יישמו את הרעיון שלך כאן בארץ יהיה לי מאד קשה לסמן נתניהו בגלל המגרעות שלו ולמרות שהיה שר אוצר טוב (שלדעתי גם יודע לאן צריך להגיע ... ).
** זו בעיה שיכולה להיותקיימתגם למצביעים לפי השיטה של היום,רק בין רשימות ולא בין אישים - בבחינת: לקחת את כל הקופה או להפסיד הכל. הרבה אנשי ימין מתלבטים האם להצביע לקדימה, הליכוד או רשימה אחרת מימין לליכוד, התלבטותשחוזרת בכל יום בחירות ומוכרעת רק ברגע של הבחירות בקלפי. כיום ההתלבטות תהיה אחרת, בה יוכל הבוחר לברור את כל הקרובים לו בכל עניין (נניח 60% מהנבחרים) ואת ה-40% הנותרים הוא בוחר לפי מפלגה. כלומר, 40% מהנבחרים יבחרו בבחירות ארציות ברשימה הארצית אן-בלוק כפי שהם מופיעים בסדר בו השמות ברשימה. ו-60% מהנבחרים ייבחרו ברשימות אזוריות, בה תהיה מידה מסויימת של שיקול דעת לבוחר ואפשרות שיבחר בצורה מגוונת - בד''כ ע''פ נושאי חברה וכלכלה, קהילה ותעסוקה. וגם אם עניין החוץ והבטחון יתפוס קדימות גם שם, הרי שבהרכב רשימה שמית מגוונת, כ''א יוכל לתתאת המשקל הראוי לפי הבנתו ובחירתו. כל הנבחרים בבחירות אלה בכל מקרה מייצגים את רשימת האם שלהם ואת האזור בו הם נבחרו. זה יוצר יותר מוקדי מחוייבות של הבוחר ומדרבנים אותו להביא תוצאות מוכחות לבוחריו, מכל המגזרים.
נדמה לי שד''ר אריק כרמון אמר גם הוא משהו בנדון לפני יומיים. |
במצב שהתיאוריה מקדימה אתהפרקטיקה יש סיכוי להצלחה
