  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה שלישית |
|||
|
|||
1. הבסיס לתפיסה שלך, אם הבנתי נכון, הוא ש''כלום'' הוא ערך מוחלט. אבל כבר נוכחנו שכל אחד ימלא את הכוס שלו עד היכן שהוא ירגיש איתה נוח וישאיר ''כלום'' במידה שונה. 2. כמו כן, קיים טשטוש רב בין פעולה או אי פעולה המבוססת על ניסיון לבין כזו המבוססת על פחד, ואין האדם יכול תמיד לזהות או להיזכר מתי כבר התנסה במשהו לפני שהוא עומד לבצע אותו. לפעמים הוא יבלבל בין הניסיון שלו לניסיון של הסביבה הקרובה אליו ולפעמים הוא ישכח את הניסיון כולו. 3. לעניין זה, דומה כי אין צורך להניח ''או'' בין ''אמת נצחית'',''אפשרות זמנית'' ו''אמונה'', באופן שהאמונה מניעה את האפשרות הזמנית שמניעה את האמת הנצחית. 4. תיאורית ''הידיעה השלילית'' מתעלמת מאפקט פיגמליון אך גם מהפירוק לגורמים של המושג ''ידיעה'' שאתה עצמך הזכרת- האמת הנצחית, האפשרות הזמנית והאמונה. לדעתי, האמונה לפחות, תניב דווקא ''ידיעה פוזיטיבית''. 5. קריעת שקית או מנוע שמתפוצץ הן תוצאות מבוקרות וידועות מראש או לפחות האפשרות שהן תיקרנה ידועה מראש, ולכן הן אינן דוגמאות רלוונטיות. מובן שלא תפחד או תפחד פחות ממשהו שאתה ערוך אליו. 6. ''כלום כדרך יציאה מפחד''- ייתכן בחסות ''מסך הבערות'' (רוֹלְס). כמובן שכל מה שאיננו יודעים ואיננו מודעים לקיומו הוא כלום עבורנו. מעבר לכך, כל מודעות שתהיה לך לאותו ''כלום'' שאתה מגדיר, תפסול אותו מיד מלהיות כלום, אלא הוא יקבל חיים וצבעים וצורות בראשך. אולי זו הסיבה שהכלום הוא מושג זר בפסיכולוגיה, שמטבעה חוקרת את הידיעה הפוזיטיבית. 7. ''יחס למציאות שאינו תלוי פחד''- כל יחס למציאות נובע מחוסר ידיעה או לפחות חוסר וודאות, כי המציאות משתנה כשם שבעל הידיעה משתנה (תוך השפעה הדדית כמובן). האינסטינקטים ההשרדותיים הם הם תלויי-חוסר וודאות ונשמרים בזכות חוסר הוודאות. ומאחר והפחד העמוק ביותר, כפי שאמרת, הוא הפחד הקיומי=מוות, ובהתאמה, היצר ההשרדותי הוא היצר הכי חזק, השילוב הזה הוא בהכרח הבסיס האיתן ביותר של אישיות של כל בעל חיים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יצא המרצע [הפסיכולוגי] מהשק |
|||
|
|||
1. הבסיס לתפיסה שלך, אם הבנתי נכון, הוא ש''כלום'' הוא ערך מוחלט. אבל כבר נוכחנו שכל אחד ימלא את הכוס שלו עד היכן שהוא ירגיש איתה נוח וישאיר ''כלום'' במידה שונה. תשובה: הכלום הוא לא ערך מוחלט. הוא מצב שאינו ניתן להפרדה מהתודעה האנושית. ערך יש לו בסיס פוזיטיבי, לכלום, אין, כי הוא כלום. לכן הוא בלתי נתפש בעיני פסיכולוגים ודוגמטים אחרים. ''תחושת הנוחות'' אינה רלוונטית.ניסיון נותן תחושת ביטחון, אך הניסיון הוא מצב ידיעה. אין לערבבו עם רגש. עובדה, אם ניתן לאדם ''כדור הנותן הרגשה נוחה'' אין זה הכרחי שימלא את הכוס יותר ממקודם. 2. כמו כן, קיים טשטוש רב בין פעולה או אי פעולה המבוססת על ניסיון לבין כזו המבוססת על פחד, ואין האדם יכול תמיד לזהות או להיזכר מתי כבר התנסה במשהו לפני שהוא עומד לבצע אותו. לפעמים הוא יבלבל בין הניסיון שלו לניסיון של הסביבה הקרובה אליו ולפעמים הוא ישכח את הניסיון כולו. בתגובה הקודמת ניסיתי להבדיל בין שני המודוסים הללו. זה שלפסיכולוגיה אין מושג ירוק על ההבדל בינהם, זה מצער וזה אומר על מצב הענינים בפסבדו מדע הזה. אף אחד לא אמר שניסיון חייב להיות אישי [שאי אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים] ושאי אפשר ללמוד מניסיון לא ספציפי [כלומר כוס ניסיון עם כוס קפה יוביל אותי להשערה בעניין התנהגות של כוס שמן או כוס קקאו. מה שבדרך כלל ''מבלבל'' את הניסיון, אלו הרגלים [דפוסי פעולה אישיים], ומוסכמות חברתיות דתיות [דפוסי פעולה חברתיים].הם בדרך כלל יעוותו את ''תחום האפשרויות'' על ידי ''כיסוי רגשי של פני המציאות''. 3. לעניין זה, דומה כי אין צורך להניח ''או'' בין ''אמת נצחית'',''אפשרות זמנית'' ו''אמונה'', באופן שהאמונה מניעה את האפשרות הזמנית שמניעה את האמת הנצחית. בוודאי שטוב להבחין, ואפילו חובה להבחין. אמונה לא מניעה אפשרויות היא חוסמת אותן. אם ניקח ''כדור נוגד אמונה'' נראה יותר אפשרויות במציאות. עובדה, רוב הפאנאטיים [חדורי האמונה] נשמעים לרוב כתומכים ב''רק אפשרות אחת'' ו''אין אפשרות אחרת'' ולא להיפך. האפשרויות הזמניות תלויות במציאות ולא באמונה, אבל האמונה חוסמת אותנו מלראות הרבה אפשרויות. עניין ''הידיעה בדבר האי יכולת לדעת'' גורמת לנו בהכרח לכבד את האחר ואת דעתו האחרת, שהרי שנינו ''נעים בתחום האמונה הניחוש והדיעה'' ומכיוון שמגוון דעות חיוני לראיית אפשרויות [בצורה שאמונה A מבטלת את הכרחיות אמונה B], אזי הידיעה שבמגבלת הידיעה מניבה בהכרח פתיחות וריבוי לגיטימי של דעות. פופר אמר שעד שאין למדען לפחות שתי תיאוריות שאינן ניתנות להפרכה על כל מצב נתון הוא לא מבין את המצב. 4. תיאורית ''הידיעה השלילית'' מתעלמת מאפקט פיגמליון אך גם מהפירוק לגורמים של המושג ''ידיעה'' שאתה עצמך הזכרת- האמת הנצחית, האפשרות הזמנית והאמונה. לדעתי, האמונה לפחות, תניב דווקא ''ידיעה פוזיטיבית''. ''אפקט הפיגמליון'' יוצר פסבדו ידיעה, מצב שבו לא יודעים, אבל ''מרגישים שיודעים''. בשם פסבדו ידיעה זה נעשים דברים איומים, והדוגלים בה [כולל חברות ולאומים] סובלים קשות ''מאי ההתאמה למציאות'' שהמשך האחיזה בפסבדו ידיעה נותן. אפילו הפסיכולוגיה מכירה בהתפתחות באפקט ההתרחקות מהמרכז שהוא קורה לכל ילד שמבין שהעולם ''לא סובב סביבו'' יותר ויותר ככל שהוא גדל. באותה צורה העולם לא סובב סביב אמונותינו. ולכן טוב לעדכן את הידיעה אם המציאות מראה לנו אחרת. אין ידיעה פוזיטיבית [כמו שאין שליטה פוזיטיבית]], יש רק אשליה של ידיעה. תחושת ידיעה יוצרת שאננות, תחושת אי ידיעה מעודדת סקרנות והקשבה. 5. קריעת שקית או מנוע שמתפוצץ הן תוצאות מבוקרות וידועות מראש או לפחות האפשרות שהן תיקרנה ידועה מראש, ולכן הן אינן דוגמאות רלוונטיות. מובן שלא תפחד או תפחד פחות ממשהו שאתה ערוך אליו. אין זה קשור למה שאני ערוך אליו. פחד יכול להיות ממשהו צפוי שאני ערוך אליו [גם חרדה]. התוצאות המבוקרות אינן הכרחיות. שקיות נקרעות בשוק הכרמל מדי יום. אנשים נופלים וקמים [פיזית] מדי יום, תקרים מתרחשים, מנועים שובקים, עסקים קורסים, אנשים מתים ואין הדבר חייב לעורר פחד. פחד יכול לקרות גם כלפי דברים צפויים וכלפי דברים לא צפויים במידה שווה. 6. ''כלום כדרך יציאה מפחד''- ייתכן בחסות ''מסך הבערות'' (רוֹלְס). כמובן שכל מה שאיננו יודעים ואיננו מודעים לקיומו הוא כלום עבורנו. מעבר לכך, כל מודעות שתהיה לך לאותו ''כלום'' שאתה מגדיר, תפסול אותו מיד מלהיות כלום, אלא הוא יקבל חיים וצבעים וצורות בראשך. אולי זו הסיבה שהכלום הוא מושג זר בפסיכולוגיה, שמטבעה חוקרת את הידיעה הפוזיטיבית. שימי לב כמה קשה לך ''להכניס את הכלום לתמונה כשחקן פעיל''. זה יותר פשוט. הכלום הזה אינו ''מסך של בערות'' אלא מודעות לגבול הידיעה ולגבול הקוגניציה. אוקהם [לוגיקן מהמאה ה 14] דיבר בשבח הקומפקטיות. בפסיכולוגיה המצב הפוך, יש הערמה של אין סוף מושגים כדי להסתיר את ערוותו של המלך העירום. כלום הוא פשוט, הוא ישנו, הוא מערער על החלוקה דיכוטומית של העולם. הוא הכרחי בתפיסה של ''משהו'' לא רק כ''אנטי משהו'' אלא כ''תפישה מאחדת ישית למשהו ולאנטי משהו''. הכלום הזה ניתן להזנחה ולהדחקה. אבל כדברי המשורר הוא מחכה לנו בסוף כל משפט כמו ערבי עם נרגילה. הוא שחקן הכרחי בתפישת העולם שלנו אם כי מערכת החשיבה הקווית בחרה להזניחו מאות בשנים. והכלום הזה ''בולע'' את כל המשמעות של היש, במיוחד של סבל אנושי במיוחד של פחד, לא לתוך בערות, אלא לתוך ידיעה שהכל בנוי מכלום ''הבל הבלים הכל הבל'' במשמעות זאת הוא, שכל היש הזה הוא כלום באותה מידה [ראי את ההערה של צדק בעניין היחס בין חלל למסה בחלקיקים אטומיים]. ולכן ''וכל הרשעה כולה כעשן תכלה'' ולכן ''בקול דממה דקה''. והכלום הזה הוא הכרתי. ניתן לחוות אותו. לתופעה הזאת קוראים ''הארה''. אין לפסיכולוגיה קופסה מתאימה לאיון הזה. ההתאחדות עם העולם מתבצע תוך איון האני הפרטי על פחדיו זכרונותיו ואמונותיו. לכן המודעות לכלום כדרך של יציאה מהפחד היא דרך של מודעות. נסי לחשוב מה קורה למי שמשחק במשחק התקפה של חלליות ששוכח שהוא נמצא במשחק. אז המשחק הופך עבורו ל''התמודדות קיומית''. מה קורה לאותו אדם הנזכר לפתע שזה רק משחק, הבל הבלים הכל הבל. הבל במובן של אמירה, משב רוח, תנודה. 7. ''יחס למציאות שאינו תלוי פחד''- כל יחס למציאות נובע מחוסר ידיעה או לפחות חוסר וודאות, כי המציאות משתנה כשם שבעל הידיעה משתנה (תוך השפעה הדדית כמובן). האינסטינקטים ההשרדותיים הם הם תלויי-חוסר וודאות ונשמרים בזכות חוסר הוודאות. ומאחר והפחד העמוק ביותר, כפי שאמרת, הוא הפחד הקיומי=מוות, ובהתאמה, היצר ההשרדותי הוא היצר הכי חזק, השילוב הזה הוא בהכרח הבסיס האיתן ביותר של אישיות של כל בעל חיים. מה שאינך אומרת ואני אומר הוא שיש אי סימטריה בין הישרדות לחיים. ואמנם יש אנשים נצלניים שמנסים לעכב את מעבר האנושות מהשרדות לחיים [קוראים להם קפיטליסטים], אבל ''חוקי המשחק'' שונים בהישרדות ובחיים. הכלום אינו חשוב בהישרדות, הכלום חיוני לשם עיכול השפע. הוא חיוני רק כש''כוס הקפה מתמלאת''. הכלום הכרחי כהכרה רק כשעוברים מהישרדות לחיים. אי הידיעה בפסיכולוגיה מביא איתו אוטומטית פחד. זה לא נכון. כדי להפריך כלל נחוצה רק דוגמה אחת. כמו שהברבור השחור הראשון מספיק כדי להפריך את נכונות הטענה ש''כל הברבורים לבנים''. כשאנו צופים בטלויזיה אנחנו נמצאים באי ידיעה. דבר זה לא מביא בהכרח לפחד. התרגלנו [הרגל חברתי] להקביל [כמו בניסוי פבלוב] בין ידיעה וביטחון. אבל ניתן ללמוד לצרף אי ידיעה לביטחון.זאת אומרת הכל זורם, הכל משתנה ומכיוון שכך זה בטוח, כל דבר יעבור, הטוב והרע ורק התנועה [הריקה מתוכן, הכלום הנוכח] לעולם תהיה. הכל זורם. כדי להסיר ספק אני מודה לך על תגובה זו שבאמצעותה יכולתי להביא את תגובתי זאת, את מוזמנת לנסות ולהפריך את האמור לעיל, אבל מתוך הפרטים ולא מתוך אמונותייך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי