  
  
  
|
 |
|
||
  אני לא מקבל את מרבית השגותיך ומסקנותיך |
|||
|
|||
להיות איש צבא בישראל, לפחות ב-30 השנים האחרונות, הוא לא תהליך פוליטי. כל עם ישראל הציוני משתתף בתהליך ומתוכו מתקדמים בודדים לצמרת רק משיקולים מקצועיים (ואני מקווה שהשיקולים המקצועיים עומדים בסטנדרטים גבוהים, מה שלא תמיד קורה אפילו לא בצבא) ומכאן שמגיעים לדרגות אלוף גם שמאלנים וגם ימנים. ואין הדיעה הפוליטית שלהם משפיעה על תפקודם או הצלחתם בתפקיד. רק בעשרים השנים הראשונות של המדינה היה מיון פוליטי לקידום מדרגת סגן אלוף ומעלה (כשדרגת התת אלוף נכנסה רק ב-1968). מכאן שכל הגנרלים שנקבת בשמם היו מבית היוצר של תנועות השמאל, להוציא את וויצמן. אלא שייחודו של וויצמן ושמו עשו את שלהם והוא נותר לא מאויים ע''י מפא''י. עד מוטה גור כולם היו מאנשי מפא''י - אחדות העבודה. החל מרפאל איתן הלכה ודעכה השפעת מפא''י ומאז איננו רואים חיבור חד וישיר בין הרמטכ''ל (או האלופים) לבין השמאל בצורה החורגת מהממוצע הנוהג בציבור. ראוי שמפלגות יצרפו בטחוניסטים לרשימתן ולו רק בשל גיוון אנשים בתוך הרשימות. אבל מאחר שכבר קיימים גנרלים כמעט בכל הרשימות הציוניות, מן הראוי שהמפלגות יצרפו דווקא אנשי אקדמיה, אנשי רוח ואנשי כלכלה ומעשה. דווקא העבודה עשתה בעניין זה דברים מיוחדים (אלא שלדעתי נכשלה בבחירת ראשה). האג'נדה החברתית מפגרת אחרי האג'נדה במדינית-בטחונית משום התפיסה שהיתה נוהגת עד היום, מאז קום המדינה, שישראל יכולה לקדם ולהתמקד רק בנושא אחד, ומה יכול להיות הנושא האחד? כמובן שבטחון (הקיום). צריך לזכור את גולדה, דיין ועניין הנפת הדגל האחד. עניינים חברתיים וכלכליים טופלו במשורה בד''כ ע''פ הצרכים הדחופים. המדיניות הכלכלית לא הושפעה ותוקנה רק מתוך משברים ואילוצים. רק אצל רבין בקדנציה השניה נעשו מהלכים דואליים תוך נסיון להקפיד על מינון ראוי בלא לפגוע בבטחון. נסיון נוסף נעשה ע''י שרון-נתניהו ב-2003-2005 והצליח. זה שרוב חברי המועצה לשלום ולביטחון הם בעלי עבר של מפקדים בכירים בצה''ל או בזרועות הביטחון השונות, לא אומר כלוםפ משום שכל הארגון הזה הוא ארגון של יוצאי צה''ל או זרועות הבטחון. ויש לומר שאלה המופיעים ברשימה הם רק פסיק קטן וזניח מבין כל המפקדים שפרשו מאז שנות ה-60 (כפי שאני רואה ברשימותיהם. ואפשר לשאול גם את רמי נוי בעניין הזה). כלומר, יש יותר קצינים וגמלאי כוחות הבטחון השונים שלא נרשמו למועצת שלום ובטחן וחלקם אפילו מזוהים פוליטית בצד השני (הימני) של האג'נדה הפוליטית. מכתב הטייסים הוא פוליטיקה מכוערת של ניצול המדים והסטטוס להביע דיעות פוליטיות. מה גם שכמעט כל אותם טייסים או שחדלו כבר לטוס או שעדיין שירתו במילואים אבל מעולם לא נדרשו להשתתף בתקיפה בשטחים. לכן, עניינם גם דעך במהירה בשל התגובה הציבורית והמטכ''לית החריפה (ספקטור אפילו שילם מחיר אישי והפסיק להיות מדריך בח''א). גם סרבני השירות בשטחים התפוגגו כמו אבק ברוח, הגם שמספרם מעולם לא עלה על מספר מאות בודדות של סרבנים. הנהנתנות של מנהיגי הסרבנים הרגה את התנועה, והללו מסתובבים או נותרו להם בחו''ל נהנים מלרגע מהזרקורים והכיבודים, עד שהחשמלאי סוגר את השאלטר. מלבד אתר אינטרנט אחד או שניים, שדואג להשמיץ פוליטית את ישראל, הם כלום. הם רמץ. לגבי ריצ'אדר מייארס - אני מקבל את שתי הערותיו אבל מבין אותן אחרת ממך. א. ''הוא לא היה ממליץ לצאת למערכה צבאית נגד איראן במגמה למנוע ממנה ייצור נשק גרעיני'' - אף אחד לא מציע לצאת ל''מערכה צבאית'' נגד איראן. ''מערכה צבאיצ'', גם בתרגום שאתה מתרגם, נתפסת במינוחים הצבאיים כמלחמה רחבה עם כוחות קרקע, ים ואויר. ואין הכוונה באמת לצאת לכיבוש איראן. כרגע מדברים על תהליכים מדיניים. ואם התהליכים האלה ייכשלו סביר להניח שמישהו (ישראל, או ארה''ב ובכל מקרה כשהן מתואמות בינהן) יתקפו אוירוית (מטוסים וטילים) את תשתית הגרעינית והטילאית האיראנית. ב. ''בשום מקום בעולם הוא לא נפגש עם מפקדי צבא שוחרי שלום כמו בישראל.'' - אני מקבל זאת בהסכמה מלאה. גם הימני ביותר בישראל שואף שלום הוא. לכן אין כל רע ''במפקדים צבאיים בעבר כאישים פוליטיים בהווה, ועוד בהכללה'', אלא שהכל צריך להיות במינון הנכון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני לא מקבל את מרבית השגותיך ומסקנותיך |
|||
|
|||
''אלא שהכל צריך להיות במינון הנכון.'' לא מקבל? אין זה עניין ל''מינון'' אלא למעלותיו של פלוני זה או אחר. כלומר; אם כולם נשים, חומים! אלופים או סרנים, המתאימים שנבחרו, ייצגו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מינון זה לא ערך אלא כמות |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מינון זה לא ערך אלא כמות |
|||
|
|||
אם לזה כוונתך; מקובל. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי